הוֹי פָּאדוֹבָה תִזְעַק אֵבֶל עוֹרֶרֶת,

הוֹי בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ תָּהִים וֵירוֹנָה,

וּקְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל כֻּלָּן תָּבֹאנָה,

לָשֵׂאת הֶגֶה וָהִי בִמְרוֹמֵי קֶרֶת.

אוֹיָה! כִי יָד הוֹיָה בִנְשִׂיא תִפְאֶרֶת,

וַתֵּכֶל מַמְלַכְתּוֹ עַד לֹא נָכוֹנָה;

תֵּאָלַמְנָה חָכְמוֹת, לֹא עוֹד תָרוֹנָה,

הַתּוֹרָה תִשְׁתּוֹמֵם, כִּמְעַט נֶעְדֶּרֶת.

מִי זֶה יָשִׁיב אֶל אֵל אַנְשֵׁי עַוְלָתָה?

מִי זֶה יוֹרֶה דֵעָה עַל כֵּס מֶמְשֶׁלֶת,

וִיהִי מַחְסֶה וָעוֹז עֵת בַּצָּרָתָה?

כָּל-רוּחַ נִשְׁבָּרָה אַךְ בּוֹ הִרְגִּיעָה,

אַךְ בּוֹ כָל-לֵב דָּוֶה מָצָא תוֹחֶלֶת,

הָהּ! כִי גָמַר חָסִיד! אֵל נָא הוֹשִׁיעָה.