מעל במת־החזיון 🔗
נשף אנ־סקי נערך בשבוע זה עפ"י נוסח בית־העם שלנו לכל פרטיו: נאומים, הרצאות, הקראות וגם חזיון בנשף אחד.
מר דרויאנוב פתח את הנשף בנאום ארוך ומענין ע“א אנ־סקי בתור סוציאליסט וסופר יהודי עממי. הוא תבל את דבריו בזכרונות יפים, ובין יתר דבריו ספר כי פעם פנה אנסקי לד”ר שמריה הלוי ולעוד ציוני ידוע אחד בשאלה זו: מה יעשו הציונים אם פעם תתחולל חלילה מהפכה בא"י כמו במסינה וארצנו תטבע במים? שני הציונים לא השיבו כהלכה. פעם – הוסיף אנסקי, פנו בשאלה זו לצרפתי, והוא ענה כי ידע ידעו הצרפתים למצא דרך לצרפת גם מתחת למים…
שפתו של הנואם היתה נמלצת וספרותית מאד ואולם המבטא היה משובש וצרם את אזני השומעים. נאום זה ראוי היה לקריאה ולא לשמיעה.
מר ידידיה הקריא את אגדת “המשיח” של אנ־סקי, אגדה נפלאה ומיוחדה במינה ואולם ארוכה מאד… אח“כ הרצה ע”א אנ־סקי בתור יוצר החזיון הלאומי והשווה אותו לפרץ. דבריו היו מענינים מאד, אך ראויים לקצור.
ואחרון אחרון חביב – החזיון “האב ובנו” של הסופר אנ־סקי, שבו ידבר על הסוציליות הציוניות. בתו של ר' משה נשואה לציוני שנסע אל הכניסה בבזל ומתוכחת בשטחיות עם אחיה ה“בונדיסט”. האב, כמו הסופר עצמו, נוטה יותר לצד הסוציליות, וכשנתפס בנו למאסר ושר־המשטרה הרוסית מציע לפניו לפתות את בנו ולמסור לרשות את חבריו־לדעה, כדי להציל את נפשו, מאן האב לעשות זאת ובנו הלך לארץ גזרה…
בהצגה זו הצטיינו ביחוד ה"ה פרסוב (בתפקיד האב) ומשקובסקי (בתפקיד הבן). הג' דבשונית הצליחה הפעם בתפקיד הבת הציונית, וגם הגב' שושנה וכספי הצליחו בכמה מקומות בתפקיד האחות של ר' משה והמבשלת שלו.
רצוי מאד להציג באפן קבוע חזיונות קטנים, ואולם במת בית־העם קטנה וצרה, והקהל קרוב מאד אליה ורואה את כל הנעשה מאחורי הקלעים… נאומים והרצאות מיותרים הם לגמרי בנשפי־חזיונות כאלה. בכל אפן ראויה ה“בימה העממית” שלנו לתהלה על נסיונותיה אלה וסוף הנצחון והשכר לבוא.
י. קר –ל