כַּמָּה טוֹב לַשַּׁבְּלוּלִים

שֶׁבֵּיתָם הוֹלֵךְ אִתָּם,

וְתָמִיד הֵם יְכוֹלִים

לְנַמְנֵם בְּתוֹךְ בֵּיתָם.

הַשַּׁבְּלוּל אוֹהֵב לִזְחֹל

גַּם שָׁעָה, גַּם שְׁעָתַיִם,

אִם תִּקְרָא לוֹ לֶאֱכֹל,

הוּא יַגִּיעַ מָחֳרָתַיִם.

אִם תַּזְמִין אוֹתוֹ בַּחֹרֶף,

הוּא יַגִּיעַ רַק בַּקַּיִץ.

אַל תִּקְרָא לוֹ, מָה הַטַּעַם?

הוּא לֹא יַסְפִּיק לָבוֹא אַף פַּעַם.

אִמָא שַׁבְּלוּלה בַּלַּיְלָה

לֹא קוֹרֵאת לוֹ, לֹא כְּדַאי לָהּ,

לֹא עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן

כְּדֵי לִקְרֹא לַשַּׁבְּלוּלוֹן,

לֹא צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ “בּוֹא”,

כִּי בֵּיתוֹ הוּא עַל גַּבּוֹ,

וּבִמְקוֹם לַחֲזֹר אֶל אִמָּא

הוּא פָּשׁוּט נִכְנָס לוֹ פְּנִימָה.

עַד שֶׁאִמָּא מַגִּיעָה,

הוּא צָנוּף בַּקּוֹנְכִיָּה,

וּכְבָר טוֹב לוֹ שָׁם וְחַם,

מְפַהֵק לוֹ וְנִרְדָּם.

כַּמָּה טוֹב לַשַּׁבְּלוּלִים

שֶׁבֵּיתָם הוֹלֵךְ אִתָּם,

וְתָמִיד הֵם יְכוֹלִים

לְנַמְנֵם בְּתוֹךְ בֵּיתָם.