חָשַׁבְתִּי דָבָר מְשֻׁנֶּה,

דָּבָר שֶׁנִּשְׁמַע כְּמוֹ צְחוֹק:

לָמָּה רָחוֹק זֶה קָרוֹב?

לָמָּה קָרוֹב זֶה רָחוֹק?

אוֹמְרִים: מָחָר נִרְאֶה סֶרֶט –

אָז מָחָר זֶה רָחוֹק כְּמוֹ הַר.

אוֹמְרִים: עוֹד שָׁנָה כִּתָּה גִימֶל –

וּפִתְאֹם זֶה כְּאִלּוּ מָחָר.

יֵשׁ פֹּה יֶלֶד שָׁכֵן עַל יָדֵנוּ

שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא חֲבֵרִים,

וְהוּא כָּל כָּךְ רָחוֹק מִמֶּנִּי

כְּאִלּוּ הִפְרִידוּ הָרִים.

וְיֵשׁ יֶלֶד שֶׁלֹּא גָר אֶצְלֵנוּ,

רַק בִּקֵּר בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה,

וְהוּא כָּל כָּךְ קָרוֹב, כְּאִלּוּ

כָּל הַזְּמַן הָיָה בַּחֶבְרָה.

אֲנִי לֹא לְגַמְרֵי בָּטוּחַ,

זֶה דֵי מְבַלְבֵּל עַל פִּי רֹב:

מָתַי הַקָּרוֹב הוּא רָחוֹק?

וּמָתַי הָרָחוֹק הוּא קָרוֹב?