22.10.1920

ונואם חם ומלבב הוא – מר בוגרצ’וב.

מתרגש ומעורר הוא את קהל שומעיו. והקול יוצא בין כל שדרות הפועלים: אכן, הנה איש בעל רעיון ושאיפה.

וענין הוא מאין כמותו – מר בוגרצ’וב: הנה. למשל. בא ירושלימה בתור “ציר לאספת הנבחרים”, שמא סוברים הנכם שתמצאו אותו במלון אמדורסקי, או ורשבסקי, או מריטק, מקום שם נוהרים רוב היהודים, אינם אלא טועים. במלון אלבני תמצאוהו. ששם רק מעט יהודים והרבה קצינים אנגלים. הנקל לו, למר בוגרצ’וב, להיות במלון זה כמעט Incgnito, ובעד ענותנות זאת מה איכפת אם משלמים במלון אלנבי מאה ועשרים גרוש לים שכר פועל חיים אמתיים, חיים שצריכים להכניסם בארץ ישראל לכל פנותיה!

הוי יציב־אוטלו, מי היא הדסדמונה שלך שנבררה לאור הלוקס!?

*

כותב “הרשימות” ב“פועל הצעיר” מלא חמה על המברקים שנשלחו מלונדון בנוגע לאות הצטינות שניתה לקצים א. בעד “גבורתו” (סיק) ובאמת צדק י. ד. איכה הקדישו כל עתוני אנגליה מאמרים לקצין זה, כש“הפועל הצעיר” לא מצא לנחוץ להודיע אפילו בתור ידיעה על מותו ש לאחיו של הקצין, מות שפרסמוהו בשעתו כל עתוני העולם. ובכלל מהי ה“הגבורה” שהראה הקצין? זוהי “שרלטנות” מאין כמותה. גבורה אמיתית הראה לנו רק “כותב הרשימות” בימים ההם, בעת שסכן את נפשו לכתב מאמרי תהלה לתורקים ולג’מל־פשה משיחם. זאת היתה גבורה, שאין אף אחד מעתוני לונדון מפרסם אותה:

בטח שחדו אלה “המרגלים” בכספם, כמנהגם, את העתונים האנגלים…

אכן אין צדק ויושר בעולם!

*

ו“הארץ” שנסה את מתניה למלחמה קדושה “בעתונות הצהובה”.

הלאה “הסנסציה” שמתבלטת באותיות גדולות מעל עמודי “דאר היום”, “שרות מיוחדת”, “שער כספים” וכו'.

עתון הגון, שאינו זקוק כלל לידיעות המענינות את הקהל הפשוט, עתון שמצבו איתן הוא מנדות לכל השמות המפוצצים של עורכיו, שכסף הלאם משלם בעדו ובלבד שיקראו אותו בגדוד ובקבוצה. עתון כזה בודאי ובודאי שהחובה עליו להלחם בכל “הצהוב” שבעתונותנו.

והמלחמה נטושה!

העברית של “דאר היום” מסורסה היא. אין “סיטואציה”, “קורידור”, מינוריטט" ו“אובטוקרציה” נכנסים לתוךְ מלונם המצומצם של עורכי העתון “הצהוב” הזה. אין להם גם רגש “אחריות צבורית”, כמו שהוכיחו בגלוי בשעת הפוגרום בירושלים. בעת שעתון הגון ואחראי כ“הארץ” הבין שטוב להחבא בין הכלים, וחלילה לא לקרא את הפרעות בשם הנורא “פוגרום”, יצאו אלה ה“מחוצפים” של “דאר היום”, בעצם יום הפרעות בגליון שמסגרתו שחורה, לאות אבל ומחאה ויעיזו לתקף ולחייב את ההנהלה הצבאית, ומה לכם יותר “מחסר רגש של אחריות ציבורית”? אפילו מר אוסישקין, שישב אז בחדרי־חדריו של ועד הצירים, נתחלחל לקריאת מאמר חצוף שכזה וירעד..

ובכלל – למה להתחשב עם עתון “בורגני” כ“דאר היום” אשר מוציאו־לאור אינו בועד הפועל הציוני, ואינו מהפרולוטריון הטהור? עתון שאפילו מר אטינגר מכיר ב“צהבותו” ולכן נותן הוא ל“הארץ” תשלום מיוחד בעד הדפסת רשימות “הקרן הקימת”.

כל זה כאין הוא לעומת השחתת טעם הקהל שבה אשם “דאר היום”. קהל זה כל־כך התרגל “לסנסציות” של העתון “הצהוב” עד ש“הארץ” הוכרחה לפטם את קוראיה ב“שרוה מיוחדת” ודוקא בראשים בולטים, וגם “שער כספים” – סליחה! – “שער חלופין” עם “לידיות” (מלה נוראה שירצה זה ה“בוגד” “בן־יהודה”). והדרישה ל“סנסציות” כל־כך גדולה היא עד שהוכרחה “הארץ” להדפיס דין וחשבון מהאדון א. ג. אדות החפוש אחרי המנוח ביאנקיני; אותו א. נ. שנשלח על הוצאות “דאר היום” לעשות את החפוש, ושבשובו לא מצאו עורכי “דאר היום” שדי ברורות הן הידיעות שהביא, ולכן לא פרסמו אף מלה בנוגע לענין זה.

צדק הקטן שירמן, “ציר לאספת הנבחרים”, כשבאחד ממאמריו בעתונו הגדול “הבמה” ז“ל סיים בקריאה מרה: “ומה שמכאיב ביותר הוא שיש ל”דאר היום” קהל קוראים'.

אכן מכאיב, אבל אמת הדבר!

עזמות