אֲנִי לֹא דּוֹמֶה לֶחָתוּל שֶׁלִּי,

זֶה לֹא סוֹד.

לוֹ יֵשׁ פַּרְוָה עַל כָּל הַגּוּף,

וְלִי רַק שֵׂעָר עַל הָרֹאשׁ.

וּמָה עוֹד?

הוּא הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם,

וַאֲנִי רַק עַל שְׁתַּיִם.

יֵשׁ לוֹ זָנָב,

וְשָׂפָם עַל פָּנָיו,

וְלִי אֵין לֹא זֶה וְלֹא זֶה,

כִּי הוּא חָתוּל גֵּאֶה, מְפֹאָר,

וַאֲנִי סְתָם יֶלֶד,

לֹא יָפֶה, לֹא מְכֹעָר,

לֹא שָׁמֵן, לֹא רָזֶה.

אוֹמְרִים שֶׁהוּא בָּא מִפָּרָס,

וּפַעַם אַחַת קִבֵּל פְּרָס:

כְּשֶׁהָיָה חָתוּל צָעִיר,

אָמְרוּ שֶׁהוּא הֶחָתוּל הֲכִי יָפֶה בָּעִיר.

אֲבָל יֵשׁ דְּבָרִים

(חוּץ מִלֶּאֱכֹל עַכְבָּרִים)

שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת,

וְהוּא אֲפִלּוּ לֹא יָכוֹל לְנַסּוֹת.

אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תָּכְנִית

לִנְסֹעַ מָחָר עִם הוֹרַי בַּמְּכוֹנִית

לַגָּלִיל, אוֹ לַנָּמָל,

אוֹ אֲפִלּוּ לַנֶּגֶב לִרְכֹּב עַל גָּמָל.

אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תָּכְנִית

בְּעוֹד חֹדֶשׁ לָלֶכֶת עִם חָבֵר

לְאִמּוּן קְבוּצַת כַּדּוּרְסַל מֵהַלִּיגָה

שֶׁהַרְבֵּה נִצְחוֹנוֹת כְּבָר הִשִּׂיגָה.

וְהוּא יוֹדֵעַ מָה זֶה תָּכְנִית?

הוּא יוֹדֵעַ מָה זֶה חֹדֶשׁ? מָה זֶה מָחָר?

מָה זֶה מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר?

מָה זֶה חָבֵר? אוֹ קְבוּצַת כַּדּוּרְסַל?

לְכָל הַיּוֹתֵר הוּא יָכוֹל

לֶאֱרֹב לְחַרְגּוֹל בַּדֶּשֶׁא,

אוֹ לְחַכּוֹת לְגוֹזָל שֶׁיִּפֹּל.

אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תָּכְנִיּוֹת

לַקַּיִץ, לַחֹרֶף, לִשְׁנָתַיִם־שָׁלוֹשׁ,

וְאֶצְלוֹ זֶה פָּשׁוּט לֹא בָּרֹאשׁ.

בּוֹא, חָתוּל שֶׁלִּי,

בְּלִי שׁוּם תָּכְנִית,

כָּכָה, דֶּרֶךְ אַגַּב,

אֲלַטֵּף לְךָ אֶת הַגַּב,

וַהֲכִי הַרְבֵּה – אֶת הָעֹרֶף,

כִּי אֶת זֶה שְׁנֵינוּ אוֹהֲבִים

וְלֹא חָשׁוּב אִם זֶה קַיִץ אוֹ חֹרֶף.