כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן – קְצָת לִפְנֵי שָׁנָה –

וְהָיוּ מַשְׁכִּיבִים אוֹתִי לִישֹׁן,

הָיָה לָנוּ מִנְהָג לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

לֹא זוֹכֵר מִי הִמְצִיא אוֹתוֹ רִאשׁוֹן.

יָשַׁב עַל יָדִי אַחַד הַהוֹרִים,

וְאַחֲרֵי שֶׁגָּמַר לְסַפֵּר סִפּוּרִים,

הָיָה שׁוֹאֵל בְּשֶׁקֶט־בְּשֶׁקֶט,

אַבָּא לֹא צוֹחֵק, אִמָּא לֹא צוֹחֶקֶת,

רַק שׁוֹאֲלִים בְּקוֹל רְצִינִי,

וּמִי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲנוֹת, זֶה אֲנִי:

מִי אוֹהֵב אוֹתְךָ?

וַאֲנִי מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת רְשִׁימָה,

כָּזֹאת עֲצֵלָה, כָּזֹאת מַרְדִּימָה;

אוֹהֲבִים אוֹתִי: אָחִי, אֲחוֹתִי,

וְאִמָּא וְאַבָּא, וְסַבְתָּא וְסַבָּא,

אָמִיר, יְהוּדָה,

הַדּוֹד, הַדּוֹדָה,

וּשְׁנֵי בְּנֵי דּוֹדַי –

בְּוַדַּאי וּוַדַּאי,

אֲפִלּוּ שֶׁקְּצָת רָבִים –

בְּכָל זֹאת אוֹהֲבִים.

וְרוֹנִי וְתִרְצָה וְגִיל וּמוֹרָן,

וְנֹעַם וְגַיְא וְאֶפְרָת וְרָן…

וְכָכָה הָיִיתִי מַתְחִיל לְחַיֵּךְ,

וְעוֹצֵם עֵינַיִם, וְנִרְדָּם – וְעוֹד אֵיךְ.

עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר מַשְׁכִּיב אֶת עַצְמִי,

אוֹמֵר לַיְלָה טוֹב לְאָבִי וְאִמִּי,

כְּבָר לֹא צָרִיךְ לְסַפֵּר לִי דְּבָרִים,

כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי כְּבָר קוֹרֵא סִפּוּרִים,

אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת לוֹבֵשׁ לִי פִּיגָ’מָה,

כִּי אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל; אֲבָל – לֹא מֵבִין לָמָּה –

אֲפִלּוּ הַיּוֹם, כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁנָה,

שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי לִפְנֵי הַשֵּׁנָה:

מִי אוֹהֵב אוֹתְךָ?

אוֹהֲבִים אוֹתִי: אָחִי, אֲחוֹתִי,

וְאִמָּא וְאַבָּא, וְסַבְתָּא וְסַבָּא,

אָמִיר וִיהוּדָה, הַדּוֹד, הַדּוֹדָה,

וּשְׁנֵי בְּנֵי דּוֹדַי – בְּוַדַּאי וּוַדַּאי –

וְרוֹנִי וְתִרְצָה וְגִיל וּמוֹרָן,

וְנֹעַם וְגַיְא וְאֶפְרָת וְרָן,

רוֹנִי בְּלוֹנְדוֹן, וַאֲנִי יוֹדֵעַ

שֶׁגַּם מִשָּׁם הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ –

וּכְבָר אֲנִי מְחַיֵּךְ,

וְנִרְדָּם וְעוֹד אֵיךְ.

אָז אוּלַי, כְּשֶׁגַּם לִי יִהְיֶה פַּעַם יֶלֶד,

אֶשְׁאַל שְׁאֵלָה שֶׁתָּמִיד פֹּה נִשְׁאֶלֶת:

מִי אוֹהֵב אוֹתְךָ?

וְהוּא יַעֲשֶׂה רְשִׁימָה מִשֶּׁלּוֹ,

וְיָבוֹא הַחִיּוּךְ וְיַרְדִּים אֶת כֻּלּוֹ.