מִמֵּךְ אֶפָּרֵדָה, הָהּ, אֶרֶץ סְפָרַד
“חֲיִי בְשָׁלוֹם” לְשׁוֹנִי לָךְ תַּעַן;
לְאֶרֶץ אַחֶרֶת לִבִּי לָהּ חָרַד
אֶרֶץ אֲבוֹתַי, אֶרֶץ כְּנָעַן.
מֵעֵת מְסִלַּת צִיּוֹן שַׁתִּי בִּלְבָבִי,
נַפְשִׁי לֹא תּוּכַל הֵרָגֵעָה;
אֶבְחַר בַּמִּדְבָּר שֶׁבֶת כָּעֲרָבִי,
מֵעִיר הוֹמִיָּה תְּשׁוּאוֹת מָלֵאָה.
וּמִנְּהַר עֵבֶר1 עַתָּה אֶשָּׂא אֵבֶר,
לָעוּף מֶרְחַקִּים כְּמוֹ הַיּוֹנָה:
לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, אֶרֶץ בְּנֵי עֵבֶר,
לְקַנֵּן בַּגְּבָעוֹת פִּסְגַת צִיּוֹנָה.
מַדּוּעַ דִּמְעָתֵךְ תִּזֹּלִי יְחִידָתִי?
בִּתִּי יָפָה לָמָּה תִּתְרָאִי?
וּבְדִמְעָתֵךְ לֹא תָּמֵסִּי אֶת לִבָּתִי,
כָּרוֹאֶה שָׁם אֶרְאֶה בַּרְקָאִי.
הֲתִרְאִי מַיִם וּמִשְּׁאוֹן הַסּוּפָה?
נָא, בִּתִּי, בִּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלִּים?
נַפְשִׁי שְׂמֵחָה עֵת בָּאֳנִיָּה אָעוּפָה,
צַהֲלִי עַתָּה קוֹלֵךְ בַּת-גַּלִּים.
וּמִלֶּחְיֵךְ, בִּתִּי, מְחִי אֶת דִּמְעָתֵךְ,
בַּל עוֹד רוּחֵךְ תְּהִי נֶעְכֶּרֶת;
תְּשׁוּאוֹת-חֵן אֶשָּׂא מִמֵּךְ לַאֲחוֹתֵךְ
הֲתֵדְעִי עוֹד לִי בַּת אַחֶרֶת?
מִנֹּעַר פֹּה גִדַּלְתִּיךְ, הָיִית אִתִּי,
וַתִּיף בְּיָפְיֵךְ מִבְּנוֹת עֲנָמִית;
עַתָּה אֶסַּע לִפְקֹד גַּם בִּשְׁלוֹם בִּתִּי
בִּתִּי הַיָּפָה הַשְּׁנִיָּה, זוֹ שׁוּלַמִּית…
-
נָהָר בְּאֶרֶץ סְפָרַד ↩