בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה,

בְּיוֹם אַחֲרוֹן לְחַג זְמַן חֵרוּתֵנוּ;

בָּאָה הַשְּׁמוּעָה כְּסוּפָה וּסְעָרָה,

מֵאֶנְקַת צָרַת גּוֹלֵי אַחֵינוּ.

אֵיךְ שָׁם בְּאֶרֶץ רוּסִיָּה,

אֶרֶץ מַרְשַׁעַת, אֶרֶץ הַדָּמִים;

בְּעִיר קִישִׁינוֹב, עִיר הוֹמִיָּה,

נָפְלוּ עֲלֵי יַעֲקֹב הַתָּמִים.

פִּרְאֵי צַר הַצּוֹרֵר, חֲזִירֵי יַעַר,

בְּאָהֳלֵי שֵׁם לַעֲשׂוֹת הֵרֵעוּ;

הָרְגוּ, טָבְחוּ זָקֵן וָנָעַר

וְנָשִׁים הָרוֹת בִּטְנָן בִּקֵּעוּ.

הִבִּיט שַׁדַּי עַל צַר וּמַעֲשֵׂי יָדָיו

פֹּעַל פָּעַל עֲלֵי אֲדָמָה;

לִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו,

עָטָה כַּמֵּזַח חֶרֶב הַנְּקָמָה.

עַל רוּסִיָּה הֵבִיא אָסוֹן כַּסּוּפָה,

קָרָא מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָיו;

יַפַּן לָחַם בְּמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה,

וּבְמַיִם צָלַל צִיָּהּ וְאַדִּירָיו.

* * *

יֵדְעוּ הַגּוֹיִם, יְסַפְּרוּ לַדּוֹרוֹת,

כִּי נִקְמָתְךָ לַחֶרֶב תַּגִּירֵם;

וּדְמֵי עֲבָדֶיךָ, נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת,

בְּצֵל כְּנָפֶיךָ, שַׁדַּי — תַּסְתִּירֵם…