שִׁמְעוּ אֵלַי, גּוֹיִם, הַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים!

כֹּה אָמַר אֵל צְבָאוֹת;

לְעַמִּי עַתָּה אֲדַבֵּר תַּנְחוּמִים,

וּלְאוֹיְבַי יְמִינִי תּוֹרֶה נוֹרָאוֹת.

הַגִּידוּ בַגּוֹיִם, לָעַמִּים בַּשֵּׂרוּ:

נָפַל יָוָן לִפְנֵי קָמָיו;

נִקְמַת קִישִׁינוֹב לָמוֹ סַפֵּרוּ,

בָּא קִצּוֹ, הָלַךְ בַּאֲשָׁמָיו.

בְּדַם עַמִּי רָחַץ פְּעָמָיו,

הָרַג, טָבַח יְלָדָיו וְעוֹלָלָיו;

עַתָּה יִכְרַע לִפְנֵי קָמָיו,

וְעַל הַרְרֵי נֶשֶׁף יִפְּלוּ חֲלָלָיו.

מִמִזְרַח שֶׁמֶשׁ קָרָאתִי עַיִט,

מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי;

קָרָאתִי לְיַפַּן, גִּבּוֹר צַיִד,

גִבּוֹר לְאַפִּי שֵׁבֶט גַּאֲוָתִי.

עֲלֵי יָוָן הֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם,

בַּמַּחֲנֶה — רִנָּה, בְּשִׂפְתֵיהֶם — תְּרוּעָה;

בְּיַם צִיָּה שָׂמוּ אוֹתוֹתָם,

דָּרְכוּ סוּסֵיהֶם מַרְכְּבוֹתֵיהֶם יְשׁוּעָה.

הָעֵזּוּ גִּבּוֹרַי — אַל תַּחְמֹלוּ,

עַל זָקֵן, יֶלֶד וָשָׂב;

לִפְנֵי צִבְאוֹתֵיכֶם כַּקַּשׁ יִפֹּלוּ —

צִבְאוֹת רוּסִיָה וּמַחֲנוֹת רוֹמַנוֹב.

אֲנִי ד' אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם,

אֲנִי ד' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת;

בְּשֶׁבַע דְּרָכִים יָנוּסוּ אוֹיְבֵיכֶם,

וּבְחֶרֶב נִקְמָתִי אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת…

יֵדְעוּ הַגּוֹיִם, מֵרָחוֹק לְאֻמִּים,

עַם בָּחַרְתִּי, יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתִי;

לְרִיב קִישִׁינוֹב אֶתֵּן שִׁלּוּמִים,

וּלְצִיּוֹן אֶתֵּן חֶרֶב גַּאֲוָתִי…