״בְּנִי אַל תַּחֲקֹר מִמְסָךְ, וְאַסֵּר / עֲלֵי נַפְשָׁךְ חֲמַת יַיִן וְשֵׁכָר,
מְיַפֶּה לַנְּקֵבָה אֶת זְנוּנִים / וּמֵבִיא רֵשׁ וְחֹסֶר כֹּל לְזָכָר.
וְאַל תִּשְׁתֶּה וְתִתְחַר בַּאֲנָשִׁים, / וְאַל תִּתְחַר בְּמִי שָׁתָה וְשָׁכַר!
חֲשֹׁב, כִּי תַאֲבִיד חֵילָךְ אֲשִׁישָׁה / וְתִתֵּן אֶת שְׁנוֹתֶיךָ לְנֵכָר.
וְכַמָּה הֶעֱרִיב עַל כּוֹס וְהִשְׁכִּים – / וּבַסּוֹף אָהֳלוֹ נִסַּח וְעָכַר,
וְלָקַח הָעֳנִי בִּמְחִיר, וְאָבַד / כְּבוֹדוֹ בֵּין בְּנֵי אָדָם בְּשָׂכָר.
וּמַה בֶּצַע בְּמַפְרִיחַ לְבָבָךְ / כְּעוֹף כָּנָף, כְּמַלְאָךְ קַל, כְּמוֹ כָר?״
הֱקִיצוֹתִיו וְהוֹכַחְתִּיו בְּקִיאוֹ – / וְלֹא הֵבִין וְלֹא יָדַע וְזָכַר,
וְרִיבוֹתִיו וְשַׂחְתִּי ״אֵי יְגִיעָךְ?״ / וְלֹא שָׁת לֵב לְשֶׁאָבַד וּמָכַר.
וְשָׂחְקוּ בוֹ בְּמַקְהֵלוֹת וְלֹא בוֹשׁ, / וּבַשַּׁעַר – וּפִיו סָתַם וְסָכַר.