שאלה למר ח.נ. ביאליק    🔗

שאני, ידידי, מר ביאליק, ואשאלך:

בטלגרמה שלך (ושל מר דיזנגוף), שנדפסה ב“דאר היום” של אתמול (נומר פ"ט), אתה אומר, “כל חתירה, באיזו צורה שהיא, תחת קרן היסוד הוא חטא לאומי והתנקשות במפעלנו”. ועוד אתה אומר שם. “ביחוד בשעה זו, כשהמוני עולים מתפרצים לארץ־ישראל, יש לחזק את קרן־היסוד”. ואלו בנאום שנאמת ברבים לפני שבועיים, גזרת גזרה על הקרנות הלאומיות ואמרת: “אסור שתבוא לקרן־היסוד ולקרן הקימת פרוטה מבלי שתבוא פרוטה לקרן־התרבות”, ועוד אמרת, באותו נאום: “בד בבד עם הצעדים הארגוניים יש צורך במלחמה ובחתירה” (“הארץ” מיום ז' טבת, נומר 4387).

והרי אני דן לפניך ושואל:

ממה נפשך: אם אתה אומר, ש“כל חתירה תחת קרן־היסוד הוא חטא לאומי והתנקשות במפעלנו”, כיצד אמרת, ש“יש צורך במלחמה ובחתירה”? ואם אתה אומר, ש“בשעה זו יש לחזק את קרן היסוד”, כיצד גזרת גזרה עליה ואמרת, ש“אסור שתבוא פרוטה לקרן־היסוד”?

אחזיק לך טובה, אם תואיל להסביר לי – ואולי לא לי בלבד – האיך יתישבו שני כתוביך המכחישים זה את זה?

בכבוד רב ובידידות

א. דרויאנוב

תל־אביב, כ“א טבת תרצ”ד.

תשובה לשאלה    🔗

שאני ידידי מר דרויאנוב ואשיבך:

הא לא קשיא!

האסור שגזרתי חל על המקבלים, ולא על המנדבים, ו“המלחמה והחתירה” שאמרתי חלות על ממוני הקרנות, ולא על הקרנות גופן. דוק ותבין.

בכבוד ובידידות כפולים

ח.נ. ביאליק

כ"ב טבת בה בשנה.