מְיֻדָּעִי, הֲבִינֵנִי: / ״לְמָתַי אַשְׁקְךָ יֵינִי?״

״קְרֹא שֶׂכְוִי הֱקִיצַנִי / וְאֵין שֵׁנָה בְּאִישׁוֹנִי.

צְאוּ וּרְאוּ בְּמִזְרָח אֶת / מְאוֹר בֹּקֶר כְּחוּט שָׁנִי,

וְהָאִיצוּ, בְּטֶרֶם יַ/עֲלֶה שַׁחַר וְהַשְׁקוּנִי

בְּכוֹס מִיַּד מְרֻקָּחָה / עֲסִיס רֶקַח וְרִמּוֹנִי,

וְתָשִׁיר לִי דְּבָרִים, / אִם יְחַיּוּנִי – יְמִיתוּנִי״.