מֻקְטָר לְאִמִּי הַיְּקָרָה, לְמַזְכֶּרֶת אַהֲבָה מִבְּנָהּ הַמְּחַבֵּר.

הֲתִזְכְּרִי עַתָּה אִמִּי?

אָז בְּעַרְשִׁי יָשַׁנְתִּי;

וַתְּהִי שִׁירָתֵךְ עִמִּי

מִשְּׂפָתֵךְ הֶאֱזַנְתִּי?

"תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי

יַעֲמֹד עַתָּה גְּדִי;

הַגְּדִי יִסְחַר סְחוֹרָה

וּבְנִי יִלְמַד תּוֹרָה.

בִּשְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִים

יִסְחַר הַגְּדִי;

וּסְפָרִים הַנְבוֹנִים,

אָז יִכְתֹּב בְּנִי".

עוֹד לְאָזְנַי תְּצִילֶּינָה

קוֹלוֹת שִׁירָתֵךְ;

עוֹד לְאָזְנַי תְּהִימֶנָה

קוֹלוֹת אַהֲבָתֵךְ.

הַשְּׁקֵדִים, הָרִמּוֹנִים,

הַגְּדָיִים אָכָלוּ;

גַּם סְפָרַי, הַנְּבוֹנִים,

מִזֹקֶן כְּבָר בָּלוּ.

הֲאָהּ, יָמַי בְּרְחוּ חִישׁ

אָהִימָה כְּלָיִּשׁ;

אֲנִי נִהְיֵיתִי אִישׁ

וְהַגְּדִי נִהְיָה – תָּיִשׁ.

בארות, תרמ"ד (ערב חג האביב).