ליום חתונת אחי היקר לי מכל מחמדי חלד, כשמו שמריהו אימבר, ישמרהו ד'.

“הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לְךָ מַלְאָכִי”

מֵעוֹדִי, מִנְּעוּרַי, אָשִׁירָה, אֲזַמֵּרָה,

כִּי לֵב רַגָּש אֵל חַנַּנִי;

וּמַלְאָךְ אֶחָד כְּצִנָּה וְסוֹחֵרָה,

מִפִּגְעֵי הַזְּמָן הוּא שְׁמָרַנִי.

בָּאֲרָצוֹת מְרֻחָקוֹת אֲנִי נָד וָנָע

בֵּין עַמִּים לֹא אֵדַע לְשׁוֹנָם;

וּמַלְאָךְ זֶה גּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע

בָּמוֹתָם אֶדְרֹךְ וְאָבוּז לִגְאוֹנָם.

אָבוּז לִגְאוֹנָם – הַבּוּז לִגְאֶיוֹנִים!

לֹא אֶפְחַד מִיָּגוֹן גַּם זַעֲוָה;

כִּי הַמַּלְאָךְ הַזֶּה יְאַמְּצֵנִי אוֹנִים

הַמַּלְאָךְ הַזֶּה הוּא: הָאַהֲבָה…

וּבְאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֶזְכְּרֶךָ, אָחִי,

וְנַפְשִׁי לְךָ מַה גָּרְסָה לְתַאֲוָה;

לָכֵן מִמֶּרְחַקִּים לְךָ אֶשְׁלַח מַלְאָכִי

מַלְאָכִי הוּא וּשְׁמוֹ: אַהֲבָה.

בָּאַהֲבָה – אָחִי – בְּךָ נַפְשִׁי קְשׁוּרָה,

קֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינִי בֵּינֶיךָ;

לָכֵן בְּיָדָהּ לְךָ אֶשְׁלַח הַתְּשׁוּרָה,

לְיוֹם חֲתוּנָתְךָ שִׂמְחַת לִבֶּךָ.

עִם אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ רְאֵה עִמָּהּ חַיִּים,

שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה יִשְׂתָּרְרוּ בֵּינֵיכֶם;

הַצְלָחָה וְאַהֲבָה בְּנוֹת־אֵלַ השְּתַּיִם

סֻכַּת שָׁלוֹם תִּפְרֹשְׂנָה עֲלֵיכֶם!

(ברלין 11 דצמבר 1887)