הָיֹה הָיָה בֶּן־מֶלֶך אֶחָד

שֶׁנּוֹדַע בָּעוֹלָם כְּחָכָם מֻשְלָם.

אֲבָל רַבְרְבָן הָיָה אוֹתוֹ בֶּן־מֶלֶך וְשַׁחֲצָן

וְהָיָה מִתְגָּרֶה בְּכָל אָדָם, גָדוֹל אוֹ קָטָן.

יוֹם אֶחָד יָצָא בְּרֹאשׁ שָׂרָיו אֶל הַשָּׂדֶה.

הָיָה שָׁם, רוֹעֶה אֶחָדִ, אִישׁ תָּם שׁוֹמֵר צָאנוֹ.

אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶך לָרוֹעֶה:

– הַטֵּל עָלַי שְׁנֵי דְבָרִים לַעֲשׂוֹתָם,

אִם אַצְלִיחַ – אֶכְרֹת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ

וְאִם אֶכָּשֵׁל – חָיֹה תִּחְיֶה.

נִסָּה הָרוֹעֶה לְהִתְחַמֵּק מִבֶּן־הַמֶּלֶך וְלֹא הִצְלִיחַ.

לְבַסוֹף אָמַר הָרוֹעֶה:

– בֶּן־הַמֶּלֶך! הַדָּבָר הָרִאשוֹן שֶׁאֲנִי מַטִּיל עָלֶיךָ, בִּפְקֻדָּתְךָ,

לִקְטֹף אֶת כָּל הַפְּרָחִים בָּשָׂדֶה

הַזֶּה תוֹךְ שָׁעָה אַחַת.

צָחַק בֶּן־הַמֶּלֶך מְלֹא פִּיו צְחוֹק שֶׁל בִּטוּל.

צִוָּה לְכָל שָׂרָיו לִקְטֹף אֶת פֵּרְחֵי הַשָּׁדֶה

וְתוֹךְ מַחֲצִית הַשָּׁעָה,

לֹא נִרְאָה אַף לֹא פֶּרַח אֶחָד

מֵרִים רֹאשוֹ בַּשָּׂדֶה.

שָׁב בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶל הָרוֹעֶה:

– נִצַּחְתִּי אוֹתְךָ, רוֹעֶה, הָבֵה אֶת צַוָּארְךָ!

אָמַר לוֹ הָרוֹעֶה:

– אָמַרְתִי לְךָ לקִטְףֹ אֶת הַפְּרָחִים תוֹךְ שָׁעָה שְׁלֵמָה,

וְעַתָּה אִם אִישׁ אֱמֶת אַתָּה

חַכֵּה עַד תֹּם הַשָּׁעָה.

– צָדַקְתָּ, הָרוֹעֶה – אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶך.

יָשַׁב בֵּן־הַמֶּלֶך וְיָשְׁבוּ כָּל שָׂרָיו מִסָּבִיב

וְחִכּוּ שֶׁתַּעֲבוֹר הַשָּׁעָה בִּשְלֵמוּתָהּ.

כְּשֶׁחָלְפָה הַשָּׁעָה, הִבִּיט הַרוֹעֶה מִסָּבִיב וְאָמַר:

– רְאֵה, כְּבֹוד בֶּן־הַמֶּלֶך,

הִנֵה אֲנִי רוֹאֶה פְּרָחִים מְרִימִים רֹאשׁ

גַּם פֹּה גַּם שָׁם!

הִבִּיטוּ הַכֹּל סְבִיבָם

וְהִנֵּה צָצוּ פְּרָחִים וְצִיצִים חֲדָשִׁים.

בּוֹשׁ בֶּן־הַמֶּלֶך וְנִכְלַם וּבִקֵּש מֵהָרוֹעֶה:

– הַפַּעַם נִכְשַׁלְתִי, וְעַתָּה הַטֵּל עָלַי מְשִׂימָה שְׁנִיָה.

חָשַׁב הָרוֹעֶה וְחָשַׁב.

וְהִנֵּה מַבָּטוֹ נָפַל עַל אֲגַם שֶהָיָה שָׁם, בְּקִרְבַת הַשָּׂדֶה.

כֵּיוָן שֶּהָיְתָה כְּבָר שְׁעַת לַיְלָה,

נִצְנְצָה בּוֹ בָּבוּאַת מַגַּל הַיָּרֵחַ הַצָעִיר

שֶׁל תְּחִילַּת הַחֹדֶשׁ.

אָמַר הָרוֹעֶה לְבֶן־הַמֶּלֶך:

– רוֹאֶה אַתָּה מַגָּל זֶה בַּמַּיִם

שֶׁעָשׂוּי הוּא כֶּסֶף טָהוֹר?

לֵךְ וְהָבֵא אֵלַי אוֹתוֹ מַגָּל!

פָּשַׁט בֶּן־הַמֶּלֶך אֶת בְּגָדָיו אַחַת וּשְׁתַּיִם

וְקָפַץ אֶל אֲגַם הַמַּיִם.

שָׂחָה בּוֹ אָנֶה וָאָנָה

וְאֶת הַמַּגָּל לֹא תָּפַס.

עָבְרָה הַשָׁעָה וְחָלְפָה לָהּ.

הִתְעַיֵּף בֶּן־הַמֶּלֶך, יָצָא מִן הָאֲגַם

בָּא אֶל הָרוֹעֶה וְהוֹדָה בְּפָנָיו:

– אָכֵן נִכְשַׁלְתִּי הָרוֹעֶה.

אַתָּה הוּא שֶלִּמַּדְתָּ אוֹתִי לָדַעַת

שֶׁגַּם אִם נְסוֹבֵב אֶת הָעוֹלָם

לֹא נִמְצָא אָדָם חָכָם מֻשְׁלָם

וְכָל חָכָם רַבְרְבָן – אֵינוֹ אֶלָּא כְּסִיל

וְדִינוֹ שֶׁל שַׁחֲצָן כְּדִינוֹ שֶׁל אֱוִיל…

ציור 40