פַּעַם בָּא נַעַר צָעִיר לִפְנֵי אִישׁ עָשִׁיר

וּבִקֵּשׁ לַעֲבֹד לְמַעֲנוֹ.

שָׁאַל הֶעָשִׁיר:

– וּמַהוּ הַשָּׂכָר אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ, הַנַּעַר?

הוֹצִיא הַנַּעַר מִכִּיסוֹ מַטְלִית צֶמֶר וְאָמַר:

– כְּמִשְׁקַל מַטְלִיתֶ־צֶמר זוֹ.

הִתְפַּלֵא הֶעָשִׁיר עַל הַשָּׂכָר הַמּוּעָט שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַנַּעַר,

אֲבָל נֶעְתַּר לְבַקַּשַׁתוֹ שֶׁהָיְתָה לְטוֹבָתוֹ.

עָבַד הַנַּעַר הַצָּעִירֵ אֶצל הֶעָשִׁיר

בְּכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת

וְנִגֵּב אֶת זֵעָתוֹ בְּמַטְלִית־הַצֶּמֶר…

כַּעֲבֹר שָׁנָה לַעֲבוֹדַת הַנַּעַר, הֵבִיא הֶעָשִׁירֹ מֹאזְנַיִם,

בִּכְדֵי לִשְׁקֹל אֶת מַטְלִית־הַצֶּמֶר

וּלְשַׁלֵּם לַנַּעַר אֶת מַשְׂכֻּרְתוֹ כְּבַקָּשָתוֹ.

שָׂם הֶעָשִׁיר אֶת מַטְלִית־הַצֶּמֶר עַל הַכַּף הָאַחַת,

וְאֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה,

וְהָיָה מוֹסִיף שֶׁקֶל אַחַר שֶׁקֶל

וַעֲדַיִן הָיְתָה כַּף מַטְלִית־הַצֶּמֶר כְּבֵדָה יוֹתֵר.

הִשְׁתּוֹמֵם הֶעָשִׁיר, גַם נֶחֱרַד לַמַּרְאֶה, וְשָׁאַל:

– הַאִם יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת סוֹד הַמֹאזְנַיִם, נַעַר?

– בְּוַדַּאי! – הֵשִׁיב הַנַּעַר,

– זֶהוּ מִשְׁקָלָהּ שֶׁל הַזֵּעָה שֶׁהִזַּעְתִּי

כְּשֶׁעָבַדְתִּי אֶצְלְךָ כָּל יְמוֹת הַשָׁנָה…

הִסְכִּים הֶעָשִׁיר לְחָכְמַת הַצָּעִיר

וְשִׁלֵּם לֹו תְמוּרַת זֵעָתוֹ שִׁקְלֵי זָהָב, טָבִין וּתְקִילִין.