הַקַּדְמוֹנִים חִבְּבוּ מְאֹד אֶת הַיּוֹנָה בְּשׁוֹבָכָהּ

וְכָך אָמְרוּ בְּשִׁבְחָהּ:

"יוֹנָה זוֹ צְנוּעָה;

יוֹנָה זוֹ נֶאֱמָנָה לְבֶן-זוּגָהּ;

יוֹנָה זוֹ נֶאֱמָנָה לְשׁוֹבָכָהּ;

יוֹנָה זוֹ מְרַחֶמֶת עַל גּוֹזָלֶיהָ;

יוֹנָה זוֹ מְטִילָה בְּכָל חֹדֶשׁ בֵּיצִים;

יוֹנָה זוֹ עָפָה הַרְחֵק וְשָׁבָה לְעוֹלָם לִמְקוֹמָהּ;

יוֹנָה זוֹ חָרוּצָה: כְּשֶׁהִיא עֲיֵפָה, לְעוֹלָם אֵינָהּ נָחָה,

אֶלָּא מְהַלֶּכֶת וּמְנַתֶּרֶת עַד שֶׁהִיא שָׁבָה וּפוֹרַחַת;

יוֹנָה זוֹ תַּמָּה וּכְשֵׁרָה;

יוֹנָה זוֹ הֵבִיאָה בְּשׂוֹרָה וְאוֹרָה לָעוֹלָם,

כַּאֲשֶׁר שְׁלָחָהּ נֹח לִרְאוֹת הַאִם קַלּוּ הַמַּיִם

וְהִיא שָׁבָה וַעֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ;

יוֹנָה זוֹ כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל (עַם-יִשְׂרָאֵל) נִמְשְׁלָה לָהּ!"

[שִׁיר-הַשּׁירִים רַבָּה א]