בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, לְרַגְלֵי הַר הָעַצְמוֹן, הַר גָּבוֹהַּ־גָּבוֹהַּ, עָמַד בַּיִת קָטָן כָּחֹל.
עַל יַד הַבַּיִת הַקָּטָן הַכָּחֹל עָמַד עֵץ אַלּוֹן, אֲשֶׁר עֲנָפָיו אֲרֻכִּים, יְרֻקִּים וְרַעֲנַנִים, מִשְׁתַּחֲוִים לָרוּחַ וְנוֹשְׁקִים לַעֲנָנִים.
וְצִפֳּרֵי שִׁיר שׁוֹבָבִיּוֹת־צַפְצְפָנִיּוֹת מְקַנְּנוֹת וּמְרַנְּנוֹת בֵּין עַנְפֵי־הָעֵץ, הוֹגוֹת וְשָׁרוֹת כָּל הַיּוֹם.
בַּבַּיִת הַכָּחֹל גָּר אִישׁ אֶחָד רוֹעֵה צֹאן וְאִשָּׁה וְיֶלֶד קָטָן.
וְשֵׁם הָאִישׁ אֲבִיטַל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ חֲמוּטַל וְשֵׁם יַלְדָּם הַקָּטָן – טַל.
טַל הַקָּטָן הָיָה יֶלֶד יְפֵה־עֵינַיִם וְרֹאשׁוֹ מְתֻלְתָּל כַּטָּלֶה, וְאִמּוֹ קוֹרֵאת לוֹ טַלִּי־טַל.
יוֹם בָּהִיר אֶחָד עָבַר עַל יַד הַמָּקוֹם הַהוּא יְרֻחָם אִישׁ־הָרוּחַ.
מִי הוּא זֶה יְרֻחָם אִישׁ הָרוּח?
הֵלֶךְ. הוֹלֵךְ מֵהַר אֶל הָר וּמִשָּׂדֶה אֶל שָׂדֶה, סוֹבֵב בַּדְּרָכִים וּבִשְׂדוֹת הַפְּרָחִים וְאוֹסֵף אֶת הָרוּחוֹת אֶל תּוֹךְ שַׂקּוֹ הַגָּדוֹל.
יְרֻחָם הָיָה זָקֵן־זָקֵן, כְּמוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ.
זָקָן לוֹ לָבָן כְּשֶׁלֶג הַחֶרְמוֹן, יוֹרֵד לוֹ עַד לְמַטָּה מִבִּרְכָּיו.
פָּנָיו קְמוּטִים וּשְׁזוּפִים, חוּמִים־חוּמִים כְּעֵין הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה, גַּבּוֹתָיו כְּבֵדוֹת, מַאֲהִילוֹת עַל עֵינָיו, וְעֵינָיו – עֵינַיִם טוֹבוֹת, מְאִירוֹת וְשׂוֹחֲקוֹת.
מֶה עָשָׂה יְרֻחָם בָּרוּחוֹת? הָיָה מוֹכֵר אוֹתָם בָּעִיר הַגְּדוֹלָה. שְׁתֵּי פְרוּטוֹת בִּמְחִיר רוּחַ קְטַנָּה, שָׁלשׁ פְּרוּטוֹת בִּמְחִיר רוּחַ גְּדוֹלָה.
בַּפְּרוּטוֹת הָיָה קוֹנֶה עֻגַת־לֶחֶם קְטַנָּה וֶאֱגוֹז. מְעַט מִזֶּה אָכַל וְאֶת הַנּוֹתָר חִלֵּק וּפִזֵּר.
לְמִי? לְצִפֳּרִים חוֹלוֹת, אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָהֶן כֹּחַ לָעוּף, לִנְמָלִים פְּצוּעוֹת, אֲשֶׁר נִרְמְסוּ בְּאֶמְצַע דַּרְכָּן בְּרַגְלֵי עוֹבְרִים וְשָׁבִים, וּלְחַרְגֻּלִּים גֹּוְעִים בְּרָעָב.
לִכְבוֹד שַׁבָּת הָיָה קוֹנֶה לוֹ צַפִּיחִית בִּדְבָשׁ. אֶת הַדְּבָשׁ הָיָה מְלַקֵּק בִּקְנֵה־קַשׁ, טוֹבֵל וּמְלַקֵּק, שְׁתַּיִם שָׁלשׁ טִפּוֹת – וַחֲסָל. אֶת הַנוֹתָר טָמַן בְּתוֹךְ סַלְסַל זָעִיר, מִשְׁמֶרֶת לִנְכָדָיו וּלְנִינָיו.
יְרֻחָם אִישׁ־הָרוּחַ עָלָה אֶל הָהָר וְהִגִּיעַ עַד הָעֵץ הָעֲנָק, הִנִּיחַ אֶת שַׂקּוֹ הַגָּדוֹל וְהַנָּפוּחַ אָרְצָה – וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ.
לא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה – וַיֵּרָדֵם. נִרְדַּם כִּי עָיֵף.
וְהָרוּחוֹת הַכְּלוּאוֹת בַּשַּׂק רָאוּ כִּי נִרְדָּם אֲדוֹנָם וְהֵחֵלּוּ מִתְלַחֲשׁוֹת חֶרֶשׁ: מִי יוֹשִׁיעֵנוּ? מִי יוֹצִיאֵנוּ?
וְהַשַּׂק הַנָּפוּחַ מִתְנוֹדֵד מִצַּד אֶל צַד, פַּעַם כֹּה וּפַעַם כֹּה.
אוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא טַלִּיטַל מִבֵּיתוֹ לְשַׂחֵק, וּבַבַּיִת לֹא הָיָה אִישׁ. חֲמוּטַל הָאֵם יָצְאָה אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה לִמְכֹּר אֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב, אֲשֶׁר עָשְׂתָה מֵחֲלֵב־הַצֹּאן, וַאֲבִיטַל הָאָב הָלַךְ מֵאָז הַבֹּקֶר לִרְעוֹת אֶת הַצּאֹן.
טַלִּיטַל נָשָׂא אֶת עֵינָיו, רָאָה וְהִשְׁתָּאָה:
– “מִי שׁוֹכֵב תַּחַת הָעֵץ? וּמַהוּ הַשַּׂק הַגָּדוֹל הַהוּא? וּמַדּוּעַ הוּא מִתְנוֹדֵד מִצַּד אֶל צַד? הָבָה אֶגַּשׁ וְאֶרְאֶה”.
כָּךְ אָמַר טַלִִיטַל בְּלִבּוֹ וְקָרַב אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה – וְעוֹמֵד מִשְׁתָּאֶה. פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה – עוֹמֵד מִשְׁתָּאֶה.
– “מִי כָּאן?” – לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת.
טַלִּיטַל הֵרִים לְאַט־לְאַט אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה, נָגַע בַּשַּׂק בִּקְצֵה הָאֶצְבַּע בִּזְהִירוּת – וְהִרְתִּיעַ אֶת יָדוֹ בִּמְהִירוּת. נָגַע שֵׁנִית בְּכַף הַיָּד – וְסִלְּקָהּ מִיָּד.
לִבְסוֹף אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וְנָגַע בַּשְּׂרוֹךְ הָאָרֹךְ, אֲשֶׁר בּוֹ קָשַׁר יְרֻחָם אֶת פִּי הַשָּׂק.
וְהָרוּחוֹת לוֹחֲשׁוֹת:
"מְשֹׁךְ
בַּשְּׂרוֹךְ!
מְשֹׁךְ חָזָק –
וּפְתַח הַשָּׂק!"
טַלִּיטַל מָשַׁךְ בַּשְּׂרוֹךְ וְהָרוּחוֹת – פּוּף! – פָּרְצוּ הַחוּצָה בִּשְׁרִיקָה אֲרֻכָּה וּבִצְחוֹק:
– פּוּף! הוּ – – – הוּ – – –
הָרוּחַ אֲשֶׁר פָּרַץ רִאשׁוֹנָה מִן הַשָּׂק, הִתְנַפֵּל עַל טַלִּיטַל.
– “פּוּף! עוּף!” – קָרָא הָרוּחַ וְחָטַף אֶת מִצְנַפְתּוֹ שֶׁל טַלִּיטַל מֵעַל רֹאשׁוֹ וְגִלְגְּלָהּ אֶל אֶרֶץ מֶרְחַקִּים.
– “פּוּף! עוּף!” – קָרָא הָרוּחַ שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְעָקַר מֵרַגְלֵי טַלִּיטַל אֶת סַנְדַּלָּיו הָאֲדֻמִּים אֶל אֶרֶץ מֶרְחַקִּים.
– “פּוּף! עוּף!” – וּשְׁנֵי רוּחוֹת פָּרְצוּ מִן הַשַּׂק וְהֵסִירוּ אֶת מְעִילוֹ הַקָּטָן, אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ, וְהֵעִיפוּ אוֹתוֹ הַשָּׁמָיְמָה.
וְיֶתֶר הָרוּחוֹת פָּרְצוּ מִן הַשַּׂק וְאָחֲזוּ בְּטַלִּיטַל הַנִּבְהָל וּזְרָקוּהוּ אֶל רֹאשׁ הָעֵץ גָּבוֹהַּ־גָּבוֹהַּ וּתְקָעוּהוּ בַּסְּבַךְ בֵּין הָעֲנָפִים.
אַחַר כָּךְ פָּרְצוּ הָרוּחוֹת אֶל הַבַּיִת הַקָּטָן הַכָּחֹל. נָשְׂאוּ אֶת רַעֲפֵי הַבַּיִת וְהֵעִיפוּם וּפִזְּרוּם עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, עָקְרוּ אֶת הַוִּילוֹנוֹת מִן הַחַלּוֹנוֹת.
הִתְנַפְּלוּ עַל הַסְּדִינִים, הִתְעַטְּפוּ בָהֶם וְהִתְעוֹפְפוּ בָהֶם בַּחֲלַל הָאֲוִיר כְּשֵׁדֵי בַּלָּהוֹת.
נָשְׂאוּ אֶת רָהִיטֵי הַבַּיִת וְגִלְגְּלוּם בְּמִדְרוֹנוֹת הָהָר מִסֶּלַע אֶל סֶלַע וּמִשִּׂיחַ אֶל שִׂיחַ.
וַתָּקָם סְעָרָה גְדוֹלָה.
הָעֵץ הַגָּדוֹל נֶאֱבַק עִם הָרוּחַ וּפִרְפֵּר בְּכָל כֹּחוֹ לְגָרֵשׁ אֶת הָרוּחוֹת מֵעָלָיו וְלא יָכֹל. > הַצִּפֳּרִים הַנִּבְהָלוֹת פָּרְחוּ בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה לִמְצֹא לָהֶן מִפְלָט בַּמְּעָרוֹת וּבְנִקְרוֹת הַסְּלָעִים.
הַשִּׂיחִים וְהָעֲשָׂבִים הִתְכּוֹפְפוּ לָאֲדָמָה.
וְטַלִּיטַל מְפַרְפֵּר בְּרֹאשׁ הָעֵץ בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ.
וִירֻחָם אִישׁ־הָרוּחַ עוֹדֶנּוּ יָשֵׁן.
הָרוּחוֹת נָשְׁבוּ עַל פָּנָיו.
פָּרְעוּ אֶת רֹאשׁוֹ וְסִלְסְלוּ בִּזְקָנוֹ.
רוּחַ אֶחָד חָצוּף שָׁרַק בְּאָזְנוֹ.
יְרֻחָם פָּקַח עֵינָיו וְהִתְבּוֹנֵן עַל סְבִיבוֹתָיו.
– “מַה זֹּאת? הוֹי, רוּחוֹת, שׁוּבוּ אֵלָי!”
אַךְ הָרוּחוֹת צָחֲקוּ לוֹ וּבָרְחוּ מִפָּנָיו הַרְחֵק הַרְחֵק.
– “אַיֵּה הַשָּׂק?” – שָׁאַל יְרֻחָם.
– “שָׁם, בֵּין הָעֲנָנִים!” – צָחֲקוּ הָרוּחוֹת.
רַק רוּחַ אַחַת, אֲשֶׁר יָרְאָה מִפְּנֵי יְרֻחָם יִרְאָה גְדוֹלָה, עָפָה־עָפָה אֶל הַשַּׂק וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אֶל יְרֻחָם.
אַךְ יֶתֶר הָרוּחוֹת הִתְנַפְּלוּ עַל הַשַּׂק וּבִקְּשׁוּ לַחֲטֹף אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בְּחָזְקָה.
– “מִי שִׁלַּח אֶתְכֶם לַחָפְשִׁי?” – שָׁאַל יְרֻחָם אֶת הָרוּחוֹת.
– “אֲנִי!” – צָעַק טַלִּיטַל מֵרֹאשׁ הָעֵץ בְּקוֹל בּוֹכִים, “אָנָּא, זָקֵן טוֹב, עֲזֹר נָא לִי לָרֶדֶת מֵעַל הָעֵץ.”
יְרֻחָם נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת טַלִּיטַל.
– “הוֹי, שׁוֹבָב! עַתָּה עָלֶיךָ לַעֲזֹר לִי לִתְפֹּשׂ אֶת הָרוּחוֹת וְלַהֲשִׁיבָן אֶל הַשָּׂק! הִתְחַזֵּק וָרֵד”.
וְטַלִּיטַל יָרַד מֵעַל הָעֵץ בְּפַחַד גָּדוֹל וּבְפִיק־בִּרְכָּיִם.
– "וְעַתָּה מַה נַּעֲשֶׂה? הֲנִרְדֹּף אַחֲרֵי הָרוּחוֹת? – שָׁאַל טַלִּיטַל.
– “לֹא, עָלֵינוּ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּיעָפוּ. כְּשֶׁהָרוּחַ עָיֵף הוּא עוֹמֵד לָנוּחַ, אָז הוּא נִלְכָּד בְּנָקֵל”.
וְכָךְ הָיָה.
הָרוּחוֹת עָיְפוּ וְעָמְדוּ לָנוּחַ מֵאַחֲרֵי הַסְּלָעִים וּמִתַּחַת עַנְפֵי הַשִׂיחִים.
יְרֻחָם וְטַלִּיטַל קָרְבוּ אֶל הָרוּחוֹת וּלְכָדוּם בִּזְהִירוּת רוּחַ אַחֲרֵי רוּחַ.
– “סוּרָה אֶל בֵּיתֵנוּ, זָקֵן טוֹב, לְהִנָּפֵשׁ, לֶאֱכֹל לֶחֶם” – אָמַר טַלִּיטַל לִירֻחָם.
וְאוּלָם בְּהִתְקָרְבָם אֶל הַבַּיִת צָעַק טַלִּיטַל:
– “אֲבוֹי! מִי פָרַע אֶת הַבַּיִת וְעָשָׂה בוֹ שַׁמּוֹת?”
– “הָרוּחוֹת אֲשֶׁר שִׁלַּחְתָּ מִן הַשַּׂק, הֵם פָּרְעוּ אֶת הַבַּיִת וְעָשׂוּ בוֹ שַׁמּוֹת. הַפַּעַם אָבֹא לְעֶזְרָתְךָ, וּבְטוּחָנִי כִּי בְּפַעַם אַחֶרֶת לֹא תִפְתַּח אֶת הַשָּׂק”.
– “בִּי נִשְׁבַּעְתִּי” – אָמַר טַלִּיטַל וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ.
וְהַזָּקֵן הַטּוֹב הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ נַרְתִּיק קָטָן שֶׁל אַרְגָּמָן, וּמִתּוֹךְ הַנַּרְתִּיק הוֹצִיא חֲלִיל־קָנֶה קָטֹן.
בְּתוֹךְ הֶחָלִיל שָׁכְנָה רוּחַ טוֹבָה, אֲשֶׁר עָשְׂתָה כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ יְרֻחָם.
יְרֻחָם חִלֵּל בֶּחָלִיל. וְהָרוּחַ הַטּוֹבָה, רוּחַ קְטַנָּה שֶׁל תְּכֵלֶת, יָצְאָה אֶל אֶרֶץ מֶרְחַקִּים וְהֵשִׁיבָה אֶת מִצְנַפְתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל טַלִּיטַל וְחָבְשָׁה אוֹתָהּ לְרֹאשׁוֹ.
עָפָה שֵׁנִית אֶל אֶרֶץ מֶרְחַקִּים וְהֵשִׁיבָה מִשָּׁם אֶת סַנְדַּלָּיו הָאֲדֻמִּים, וְשָׂמָה אוֹתָם בְּרַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת.
אַחַר עָלְתָה אֶל הָעֲנָנִים וְהֵבִיאָה לוֹ מִשָּׁם אֶת מְעִילוֹ הַיָּרֹק.
וְכָךְ הָלְכָה הָלֹךְ וָשׁוֹב, הָלֹךְ וְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר קִלְקְלוּ אַחֶיהָ הַגְדוֹלִים:
הֵשִׁיבָה אֶת רָהִיטֵי הַבַּיִת עַל מְקוֹמָם.
הֵשִׁיבָה אֶת הַסְּדִינִים וּפָרְשָׂה אוֹתָם עַל הַמַּצָּעִים.
סִדְּרָה אֶת הַמִּטּוֹת.
הֵשִׁיבָה אֶת הָרְעָפִים הַמְּעוֹפְפִים וְהִלְבִּישָׁה בָּהֶם אֶת גַּג הַבָּיִת.
עַד מְהֵרָה שָׁב הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְשָׁלוֹם, דָּבָר לֹא נֶעְדָּר.
כְּשֶׁכָּלְתָה הַמְּלָאכָה, הוֹצִיא יְרֻחָם מִן הַסַּלְסַל אֶת צַפִּיחִית הַדְּבָשׁ וְכִבֵּד אֶת טַלִּיטַל בְּנֵטֶף דְּבָשׁ, תָּלוּי בִּקְצֵה הַקָּשׁ.
וְטַעַם הַדְּבָשׁ הַהוּא כְּטַעַם גַּן עֵדֶן.
כַּטַעַם הַהוּא לֹא טָעַם טַלִּיטַל מִיָּמָיו.
וִירוּחָם אִישׁ־הָרוּח אָמַר: “שָׁלוֹם”, עָמַס אֶת שַׂק הָרוּחוֹת עַל גַבּוֹ, וַיָּשֶׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו.
