יוֹם אֶחָד, שָׁלְחָה אִמּוֹ שֶׁל גּ’וּחָה

אֶת בְּנָהּ לַחֲנוּת, לִקְנוֹת לָהּ שֶׁמֶן.

בָּא לַחֲנוּת וְהַחֶנְוָנִי מִלֵּא בַּקְבּוּקוֹ שֶׁמֶן.

נִשְׁאַר עוֹד מְעַט שֶׁמֶן בְּכַדּוֹ שֶׁל הַחֶנְוָנִי,

שֶׁהִכִּיר אֶת גּ’וּחָה וְאֶת חָכְמָתוֹ הָרַבָּה …

שָׁאַל אֶת גּ’וּחָה:

• וּלְאָן אֶצֹּק אֶת יִתְרַת הַשֶּׁמֶן?

הֵשִׁיב לוֹ גּ’וּחָה:

• הִנֵּה כָּאן! – וְהָפַךְ אֶת הַבַּקְבּוּק

כְּדֵי שֶׁיִּצֹק הַחֶנְוָנִי אֶת יִתְרַת הַשֶּׁמֶן,

לַשֶּׁקַע שֶׁבְּתַחְתִּית הַבַּקְבּוּק…

בָּא גּ’וּחָה הַבַּיְתָה וּבַקְבּוּק רֵיק וְהָפוּךְ בְּיָדָיו

וּמְעַט שֶׁמֶן בַּגֻּמָּה אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיתוֹ.

• אוֹי וַאֲבוֹי – צָוְחָה אִמּוֹ –

אֵיפֹה הַשֶּׁמֶן?

• הִנֵּה כָּאן – אָמַר גּ’וּחָה וְהָפַךְ אֶת הַבַּקְבּוּק,

וְאָז נִשְׁפְּכָה אַרְצָה גַם יִתְרַת הַשֶּׁמֶן …