אַחַד הַוָּאדִיּוֹת הַגְּדוֹלִים בִּטְרִיפּוֹלִי הוּא וָאדִי לַמְגִ’ינִין.

כַּאֲשֶׁר גּוֹאִים מֵימָיו, עַד עֶצֶם הַיּוֹם,

שׁוֹטְפִים מֵימָיו שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְזוֹרְעִים הֶרֶס וַאֲבָדּוֹן.

פַּעַם אַחַת, בְּסוֹף הַחֹרֶף, גָּאוּ מֵי הַוָּאדִי.

הַמַּיִם שָׁטְפוּ בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף לְעֵבֶר בֵּית־הַקְּבָרוֹת

שֶׁל הַיְּהוּדִים, יוֹשְׁבֵי טְרִיפּוֹלִי רַבָּתִי.

סַכָּנַת הֶרֶס נִשְׁקְפָה לַמַּצֵּבוֹת וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹת הַנִּקְבָּרִים.

אוֹתוֹ שִׁטָּפוֹן – בַּלַּיְלָה הֵחֵל.

שׁוֹמֵר־הַלַּיְלָה, מֻחַמַד שְׁמוֹ,

שָׁמַע אֶת קוֹל הַזֶּרֶם הַקָּרֵב וּבָא.

עָלָה עַל גֶּדֶר בֵּית־הַקְּבָרוֹת וְצָפָה בַּשִּׁטָּפוֹן

וְכָל עַצְמוֹתָיו רוֹעֲדוֹת מִפַּחַד.

פִּתְאֹם הִבְחִין בִּשְׁתֵּי דְמֻיּוֹת עוֹמְדוֹת

וְמְכַוְּנוֹת בְּיָדָן אֶת זֶרֶם הַוָּאדִי כָּךְ,

שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לִתְחוּם בֵּית־הַקְּבָרוֹת.

וּבֶאֱמֶת, סַב הַזֶּרֶם לְמַטָּה מִמֶּנּוּ,

זָרַם דֶּרֶךְ הַשּׁוּק הַגָּדוֹל,

הָרַס בָּתִים וּכְרָמִים לָרֹב.

וּלְבֵית־הַקְּבָרוֹת לֹא אֻנָּה כָּל רַע.

הַשּׁוֹמֵר הָעֲרָבִי, מֻחֲמַד, הִתְחִיל מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם

לַעֲבֹר בְּחוּצוֹת טְרִיפּוֹלִי וּלְהַכְרִיז:

– “לָא דִין, אֶלָּא דִין אַלְיַהוּד!”

(אֵין תּוֹרַת אֱמֶת, אֶלָּא תּוֹרַת הַיְּהוּדִים)

וְכָךְ עָשָׂה עַד יוֹם מוֹתוֹ.