יוֹם אֶחָד, בְּעֶרֶב־שַׁבָּת־שֶׁל־חֲנֻכָּה,

חָשְׁקוּ נְשׁוֹת הַקּוּסְבָּה לְהִתְאַסֵּף

בַּ“קוּסְבָּה”, שֶׁאֶחָד מִשְּׁמוֹת הַגֶּטוֹ הוּא בְּלוּב,

לִשְׁתּוֹת תֵּה מָתוֹק,

לִזְלֹל סֻפְגָּנִיּוֹת,

וּלְרַכֵל בְּצַוְתָּא.

עִם זֹאת, חָשְׁשׁוּ פֶּן לֹא יַסְפִּיקוּ

לְהָכִין לִכְבוֹד שַׁבַּת חֲנֻכָּה

סְעֻדָּה שְׁמֵנָה וּטְעִימָה כַּהֲלָכָה.

חָשְׁבוּ חָשְׁבוּ, עַד שֶׁמָּצְאוּ:

הֵן תִּלְכֹּדְנָה אֶת הַחַמָּה בַּצָּהֳרַיִם

לְתוֹךְ דְּלִי מָלֵא מַיִם

וּבָעֶרֶב, עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה

תָּאִיר לָהֶן הַחַמָּה הַחֲבוּיָה בַּמַּיִם

וְכָךְ יֶאֱרַךְ יוֹמָן כֶּפֶל כִּפְלַיִם…

יָשְׁבוּ, שָׁתוּ, זָלְלוּ, רִכְלוּ אֵין־קֵץ,

עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה.

מִהֲרוּ לְהוֹצִיא אֶת הַחַמָּה הַחֲבוּיָה בַּמַּיִם

כְּדֵי שֶׁיִּתְלוּ אוֹתָהּ עַל עֵץ,

וְתָאִיר לָהֶם אֶת אוֹר הַיּוֹם,

וְהֵן תָּכֵנָּה אֶת סְעֻדַּת שַׁבָּת־שֶׁל־חֲנֻכָּה.

וְהִנֵּה, לֹא הָיְתָה שׁוּם חַמָּה בַּדְּלִי,

כְּמוֹ לֹא נִבְרְאָה…

יָשְׁבוּ נְזוּפוֹת בַּחֲשֵׁכָה.

בָּאוּ הַבְּעָלִים מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת

וְהִנֵּה אֲפֵלָה בַּבָּתִּים

וּבִמְקוֹם נִצְנוּץ נֵרוֹת חֲנֻכָּה –

חֲשֵׁכָה קָשָׁה וּשְׁתִיקָה…

סִפְּרוּ הַנָּשִׁים הַפְּתַיּוֹת לַבְּעָלִים

עַל מַעֲשֵׂיהֶן בְּאוֹתוֹ יוֹם…

הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָאַחַת וְהַיְּחִידָה,

בְּדִבְרֵי יְמֵי הַקּוּסְבָּה

שֶׁשָּׁרְתָה חֲשֵׁכָה עַל בָּתֵּי יִשָׂרָאֵל

וְאֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא…