מִמְּרוֹם הַרְרֵי עַד,

כְּבוּלֵי הַנֵּצַח,

יַשְׁקִיף סֶלַע עַתִּיק,

וְנָהָר יְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ

עַל קֶצֶף גַּלָּיו.

וְחוֹמֵר הַנָּהָר

וְחַרְשֵׂי עֲרוּצָיו

יְנַפֵּץ לַסָּלַע;

וּבְחָפְזוֹ כֹה יִשְׁאָל:

לְמָה עוֹד יְחַכֶּה

כֹּה בֶטַח עֲנָק־סֶלַע זֶה:

וְאִם אֵי־שָׁם יֵש פִּתְרוֹן,

הֲיָבוֹא פֹה אֵלָיו

וְיִרְבַּץ לְרַגְלָיו?…

חָשֹׁב יַחְשֹׁב הַסֶּלַע

מְזִמָּתוֹ הַקָּשָׁה,

בְּהָדְפוֹ הַגַּלִּים

מַטְרִידֵי קִפְאוֹנוֹ:

מַה לּוֹ כִי כֹה יַחְפֹּז,

הֲיֵּשׁ אֲשֶׁר יַקְשִׁיב 

מִמֶּרְחַק גְּאֻלָּה

אֶת בְּשׂוֹרַת הַסּוֹף?…

אַךְ נִסְכַּל הַנָּהָר

כִּי נִפְתָּה לַמֶּרְחָק,

וַיֵּלֶךְ לִדְרשׁ פֵּשֶׁר־תַּכְלִית:

הַאִם אָנוּ הָלַכְנוּ 

מִתְּחִלַּת כָּל בְּרֵאשִׁית

לְבַקֵּשׁ הֲוָיָה?…