הַהוֹד וְהֶהָדָר לָךְ, אֵלִי, וּבְכָל אֲשֶׁר יִשְׂגְּבוּ הֵמָּה

גַּם כֹּחֲךָ יִגְדַּל לְכָבְשָׁם, לַחֲשׂף שִׁפְעַת־חֶמְדוֹת מַצְפּוּנָם; 

כִּי תִפַּח בְּנִבְכֵי הַתֹּהוּ וְתִקְרַע צְעִיף גָּלְמֵי אֵימָה,

אֶל תַּחַת הֲדוֹמְךָ אָז יַעַל בִּתְרוּעַת יְצִירָה רִנּוּנָם.

וַאֲנִי אֵיכָה אֶשָּׂא כָל אֵלֶּה? הֲכֹחֲךָ, אֵלִי, גַּם כֹּחִי?

כִּי לָמָּה פָתַחְתָּ אֶת לִבִּי לִרְאוֹת וְלַחֲשׁוֹק כָּל הַיּוֹפִי:

שָׁמַיִם, עֲרָבוֹת וְיַמִּים – וְכֹה מִסְכֵּן וְקָטָן אָנֹכִי,

כְּגַרְגַּר־חוֹל נִפְתֶּה לַגַּלִּים נִתַּקְתִּי רַב־רַהַב מֵחוֹפִי.

וְאִם יֵשׁ עוֹד כִּי אֶעֱבֹר שְׁכוּר־קֶסֶם וְתִהְיֶה כְּחִידָה הַכְּמוּסָה

לִי תֵבֵל עַל תּוֹעֲפוֹת חָסְנָהּ, שֶׁפִּתְרוֹן רַק אַתָּה לָהּ תֵּדָע;

וּכְעֶבֶד הַנֶּאֱמָן לַאֲדוֹנָיו לֹא אֶחְמֹד רְכוּשׁ־אֵלִים, בֶּן־תְּמוּתָה,

אַךְ יֵשׁ, הָהּ, וּבְעָבְרִי לִי תִהְיֶה כְעָזְבִי מֵאַחֲרַי אֲבֵדָה.

כִּי לָמָּה בָרָאָת יְקָר מִשְׁנֶה וְלֹא מָצָא לְךָ הוֹד שֶׁקָּפָא

בְשֹׁהַם וְשַׁיִשׁ וּמֶשִׁי – הָהּ, אֵלִי, אָמַּן־הֶחָרָשִׁים! –

וַתִּפַּח בָּם נֶפֶשׁ, וַתַּסֵּךְ דָּם לוֹהֵט וְרָז קִסְמָם שׁוּב צָפָה

מֵעַיִן וּזְרוֹעַ וְתַלְתַּל, וַיָּקֶשׁ מִכָּל חֶמְדוֹת נָשִׁים.

וְלָמָּה הִקְרִיתָן לִי אֶלֶף וְשִׁלְטוֹן אָצַלְתָּ לִי מִצְעָר,

וְאֵיךְ אֶשָּׂא כָל יָפְיָן הַפִּלְאִי, כִּי תַעֲרֹך אֶת לִבִּי לְמוּלָן?

הָהּ, אֵלִי! כָּל הוֹד לְךָ וְהָדָר וְכָל שֶׁיָּצַרְתָּ וְתִיצָר –

וַעֲלֵיהֶן לֹא אוּכַל עֲבוֹר – גַּם לְוַתֵּר עַל אַחַת מִכֻּלָּן…