הָעוֹרֵב רָאָה אֶת הַיּוֹנָה, שֶׁהֲלִיכָתָה יָפָה כְּרִקּוּד.
מִהֵר וְנִסָּה לְרַקֵּד כְּמוֹתָהּ.
צָחֲקוּ לוֹ חֲבֵרָיו הָעוֹרְבִים.
נִסָּה לָשׁוּב וְלָלֶכֶת כְּעוֹרֵב וְלֹא יָדַע, כִּי שָׁכַח…
כָּמוֹהוּ הָאָדָם:
לְכָל אֶחָד צוּרָה מִשֶּׁלּוֹ, הֲלִיכָה מִשֶּׁלּוֹ, מִנְהָגִים מִשֶּׁלּוֹ.
אִם יְנַסֶּה לְחַקּוֹת אֶת הָאֲחֵרִים, לֹא יַצְלִיחַ,
וְגַם לָשׁוּב אֶל עַצְמוֹ, וְאֶל דְּמוּתוֹ כְּבָר לֹא יוּכַל.