יוֹם אֶחָד, קִנֵּא זְנָבוֹ שֶׁל נָחָשׁ בְּרֹאשׁוֹ:
– לָמָּה תֵּלֵךְ תָּמִיד אַתָּה רִאשׁוֹן?
אָמַר לוֹ הָרֹאשׁ לַזָּנָב:
- בְּבַקָּשָׁה, לֵךְ אַתָּה רִאשׁוֹן!
הָלַךְ וּמָצָא שְׁלוּלִית
נִכְנַס לְתוֹכָהּ וְכִמְעַט וְטָבַע.
הָלַךְ עוֹד וּמָצָא מְדוּרָה,
נָפַל לְתוֹכָהּ וְכִמְעַט וְנִשְׂרַף.
הָלַךְ עוֹד וּמָצָא קוֹצִים,
הִסְתַּבֵּךְ בְּתוֹכָם וְנִפְצַע.
הָיָה רַע וָמַר לַנָּחָשׁ…
וְכָל זֹאת, כִּי הָלַךְ רֹאשׁוֹ אַחֲרֵי זְנָבוֹ.
וְרָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּמְשֹׁל רֹאשׁוֹ בְּמַעֲשָׂיו וְלֹא יִצְרֵי לִבּוֹ…
