כְּשֶׁיָּרַד הַמָּן בְּמִדְבַּר סִינַי, לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְאָכְלוֹ,

מִהֲרוּ רַבִּים לַחְטֹף לָהֶם מָן כְּכָל שְׁיָּכְלוּ, חֳמָרִים, חֳמָרִים.

רָאָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁקְּטַנֵּי אֱמוּנָה הֵם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם:

לִקְטוּ מִמֶּנּוּ (מִן הַמָּן) אִישׁ לְפִי אָכְלוּ,

עֹמֶר לְגֻלְגֹּלֶת, (כְּ) מִסְפַּר נַפְשׁוֹתֵיכֶם,

(וְרַק) אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ!

בָּדְקוּ חֲכָמִים וּמָצְאוּ שֶׁפָּסוּק זֶה בְּדִבְרֵי משֶׁה

מֵכִיל אֶת כָּל אוֹתִיּוֹת הא"ב,

לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה חֲשׁוּבָה הוֹרָאָה זוֹ,

שֶׁלֹּא לַחְטֹף!