שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לְתַלְמִידֵיהֶם:

"– אִם יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ, קַח עִמְּךָ כַּד שֶל מַיִם

וְלֹא תִּשְׁתֶּה מַיִם מִן הַנָּהָר וְמִן הָאֲגַם,

שֶׁמְּסַכֵּן אַתָּה אֶת בְּרִיאוּתְךָ וְאֶת אוֹר עֵינֶיךָ.

וְאִם אָזְלוּ הַמַּיִם מִכַּדְּךָ,

דְּפֹק עַל כִּסּוּי הַכַּד וֶאֱמֹר לְעַצְמְךָ:

'– פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית (שִׁמְךָ וְשֵׁם אִמְּךָ)

אָמְרָה לְךָ אִמְּךָ:

הִזָּהֵר מִשַּׁבְרִירִי

שַׁבְרִירִי, בְּרִירִי,

רִירִי, רִיר, רִי…

(מִין לַחַשׁ הוּא, שֶׁל ‘לָשוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן’)

הַקַּל לִזְכִירָה וּמַעֲמִיק בַּזִכָּרוֹן אֶת עֶצֶם הָעֵצָה