מַעֲשֶׂה בְּאוֹרֵחַ שֶׁבָּא לַעֲיָרָה קְטַנָּה

וְחִפֵּשׂ לוֹ בַּיִת, לְהִתְאָרֵחַ בּוֹ.

שָׁאַל אֶת בְּנֵי הַמָּקוֹם:

• מִי כָּאן עָשִׂיר, שֶׁאוּכַל לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ?

אָמְרוּ לוֹ:

• עֲשִׁיר הָעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ, קַמְצָא שְׁמוֹ,

נַסֵּה, אֶפְשָׁר יְקַבֵּל אוֹתְךָ לְבֵיתוֹ…

בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל קַמְצָא

וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ יָמִים אֲחָדִים.

אָמַר קַמְצָא לָאוֹרֵחַ:

• הִכָּבֵד וְלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר,

כִּי אֵין לִי אֲפִלוּ תַּבְשִׁיל חַם בְּבֵיתִי

וְאֵין בְּיָדִי לְאָרֵחַ אוֹתְךָ אֶצְלִי.

אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ:

• רוֹאֶה אֲנִי שֶׁכְּשִׁמְךָ כֵּן אַתָּה

וְדוֹמֶה אַתָּה לְסוּס, שֶׁשַּׂק שְׂעוֹרָה עַל גַּבּוֹ וְהוּא מְלַחֵךְ עֵשֶׂב…