אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי? / תקוה שריג

אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי?

פרק:

מיקום ביצירה:

הָיֹה הָיָה כְּפָר אֶחָד בָּאָרֶץ, “קֶרֶן הַשֶּׁפַע” שְׁמוֹ.

הָיוּ בּוֹ אִכָּרִים אוֹהֲבֵי אַדְמָתָם

וְחָרוּצִים מֵאֵין כְּמוֹתָם.

הָיוּ מְסַקְּלִים, חוֹרְשִׁים, מְזַבְּלִים, זוֹרְעִים וְנוֹטְעִים

מַשְׁקִים וְעוֹדְרִים, מְנַכְּשִׁים וְזוֹמְרִים

וְרָאוּ בְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם

וְאַדְמָתָם – כְּ“קֶרֶן-הַשֶּׁפַע”, הֲלֹא הוּא שֵׁם כְּפָרָם.

אָכְלוּ הָאִכָּרִים מִכָּל טוּב,

בָּנוּ לָהֶם בָּתִּים גְּדוֹלִים וְנוֹחִים,

וְלֹא שָׁמְרוּ דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לָהֶם לְיוֹם צָרָה.

הָיָה בֵּינֵיהֶם אִכָּר אֶחָד

שֶׁחַי חַיֵי צִנְעָה בְּבַיִת קָטָן וּפָשׁוּט

וְכֵן הָיוּ גַּם בְּגָדָיו וּמְזוֹנוֹתָיו וְכָל דְּרָכָיו.

הָיָה הָאִכָּר שׁוֹמֵר בְּמַרְתְּפוֹ

שַׂקֵּי חִטִּים וְקִטְנִיּוֹת

כַּדֵּי שֶׁמֶן וּדְבַשׁ

וַעֲרֵמוֹת שְׂעוֹרִים לִבְהֶמְתּוֹ.

הָיוּ שְׁכֵנָיו צוֹחֲקִים לוֹ וְאוֹמְרִים:

וְאֵינְךָ נֶהֱנֶה כָּמוֹנוּ מִיגִיעַ כַּפֶּיךָ!

אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ אִכָּר:

הָיוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו כָּל הַיָּמִים וּמְכַנִּים אוֹתוֹ ' אֲנִילִימִילִי'…

פַּעַם אַחַת, פָּקְדָה בַּצֹּרֶת קָשָׁה אֶת הָאָרֶץ

וּבְעִקְּבוֹתָיו – רָעָב וּמַחְסוֹר.

קָרָא הָאִכָּר הַצָּנוּעַ אֶת שְׁכֵנָיו לְבֵיתוֹ

וְחִלֵּק לָהֶם מִכָּל אוֹצְרוֹת הַמָּזוֹן שֶׁאָגַר בְּמַרְתְּפוֹ

וְאָמַר לָהֶם:

“אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי”?

וְעוֹד אֹמַר לָכֶם “וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי”?

וְכִי אֵשֵׁב לְבַדִּי וְאֹכַל כָּל מַה שֶּׁאָגַרְתִּי בְּמַרְתְּפִי

בְּעוֹד אַתֶּם נְמֵקִּים בָּרָעָב?!

הוֹדוּ לוֹ הַשְּׁכֵנִים מִכָּל לֵב,

וְחָקְקוּ דְּבָרָיו בְּזִכְרוֹנָם.

וְשׁוּב לֹא כִּנּוּ אוֹתוֹ בְּלַעַג “אֲנִילִימִילִי”.