בסייעתא דשמיא בסימן טוב נרו יאיר
מצפת לדמשק 🔗
בחמשה ימים לחודש מנחם אב שנת תרי"ט יצאתי בסימן טוב מביתי מעיר הקודש צפת, תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, לנסוע לעיר תהילה דמשק, יכוננה עליון אמן, הנקראת שאַם. והעולם אומרים שבשביל זאת נקראת שאם, על שם ששם בן נח בנאה. ובו ביום עברתי הירדן למזרחו על גשר אבנים. וזאת הגשר נקרא גשר יעקב, ובערבי קורין אותו ג’יסר יעקב1, על שם כי במקלי עברתי את הירדן הזה2, במקום הזה היה. ובו ביום הלכנו כשנים עשר שעות. ולמחרתו בששה לחודש הנזכר הלכתי כמו ארבעה עשר שעות. והלכתי קרוב להרי השלג כמו תחום שבת, גם אמרו לי על מקום אחד, שבכאן היא גבעת בנימין. והמקום חריבה ואין בו יישוב כלל, רק בית הקברות גדול וישנה עד למאוד עדיין מעט ניכר, ובין אחד חרוב אצלו, גם הראו לי מרחוק עיר בשן ממלכת עוג, ונקראת עכשיו בערבי ביג’ען, והיא כפר. ולמחרתו ליום השלישי הלכתי כמו ד' שעות עד דמשק. וקודם דמשק כמו שני שעות אדרעי, והיא כפר גדול למאוד ומישור יפה. גם מאדרעי עד דמשק הכל מישור יפה וזרוע, עם מים יפים, אבל מצפת, תבנה ותכונן, עד אדרעי כולו סלעים ואבנים וחרב ושממה. סך הכל הדרך מעיר הקודש צפת, תבנה ותכונן במהרה בימינו, לעיר תהילה דמשק, יכוננה עליון אמן, שלשים שעות. ונתתי שכר הפרידה שלשים גרוש.
דמשק 🔗
ובאתי תהלה לאל יתברך לדמשק בשלום בשמונה ימים לחודש מנחם אב בסימן טוב. למחרתו בתשעה באב, ה' יהפכהו לששון ולשמחה, בעת אמירת הקינות, המנהג שלהם, של הספרדים, החזן פותר להם הקינות בלשון ערבי. גם כמה וכמה מדרשים מתרגם להם בלשון ערבי המעורר בכי ויללה. וכל העם בוכים עד למאוד מאוד, ומספקים כף על ירך. ובעיר תהילה דמשק ימצא כמו ששה בתי כנסיות גדולים. ובית־הכנסת הנקראת פ’ראנקיס היא המשובחת שבהם. ובבית־הכנסת הלז ראיתי תנ“ך ישן עדיין מזמן החורבן, אבל זה מזמן קרוב גנזו אותו, ונגנז מהעין. ומהלך העיר לארכה כמו חצי יום מעלה ומטה.3 ובהקיפה אמרו שיש כמה ימים. והיא עיר מסחר למאוד, ונמצא בה חניות אמרו כמו חמשים אלפים מעלה מטה. אבל יהודים בה למעט, כמו שני אלפים בעלי בתים מעלה מטה.4 והבנינים של דמשק, הבתים יפים עד למאוד. אך האמת הוא שעל קורי עכביש נוסדי, כי הבנין אינו מאבנים וגם כן לא מעצים טובים, אך מלבנים שלא נשרפו אפילו באש, רק שנתיבשו מעט מהחמה. ובנין הבתים אינו על דרך חוץ לארץ מדינות רוסיא ועסטרייך, שעיקר יפים הוא לחוץ והחצרות אחורי הבתים, אבל בכאן, וגם כן בכל מדינות ערביסטאן ופרס גדול, עיקר יופי הבתים הוא לפנים בהחצרות. והחצרות הם מקודם לחוץ. ורחובות העיר קצרים5 הם למאוד. וג”כ בכל המדינות ערביסטאן ופרס כך קצרים הם. ובדמשק בכל החצרות, וג"כ בכל הבתים, יש להם “בחרי” בלשון ערבי, ובלשון הקודש “ים”, על דרך ים שעשה שלמה המלך בבית־המקדש. והמים נמשכים להם מנהר פרפר הנזכר במלכים.6 ובכל מקום, אפילו ברחובות ובשוקים, יש להם הבחירות7 האלו.
והיהודים שבשם עפ"י הרוב טובים הם למאוד. ומי שבשם גביר יכוּנה, לא יתכן שלא יהיה לו ישיבה עם ספרים וחכמים, ונותן להם מעות קצבה לכל שבוע, ממש כמו אצלינו.8 התכשיטים הם כלי כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. כך תכשיט שלהם, כשיש לו ישיבה עם חכמים וסופרים. והם מקיימים שמח זבולון וכו'.9 ממש כשיגיע רק מעט לעשירות, יעשה לו תיכף ישיבה כנזכר. אך עם כל זה הלימוד אינו בחריפות כמו אצלינו ולא יש להם מוח זה.
והעיר מלאה מכל טוב מתבואות ומפירות מכל מינים שבעולם. וסיפר לי הרב דשם ר' יעקב פרץ, ה' ישמרנו ויצילהו, כי כך השיחה בפי הגוים הערבים דשם, שאומרים שאם יש גן עדן למטה, יהיה דמשק הגן עדן, ואם יש הגן עדן למעלה, בוודאי דמשק למטה מכיוון כנגדו. והיהודים יש להם רחוב לעצמם שדרים בה, ונקראת בשם רחוב היהודים. והבתים נבנו על פי הרוב עליות עליות, ואין להם גגות. וכמו כך גם כן בכל מדינות ערביסטאן וארץ ישראל ופרס, כולם בלא גגות. ובאמצע העיר יש מבצר גדול, עדיין מזמן דוד המלך עליו השלום. ויש בו עדיין מגינים וקשתות מזמנו. ויש בו עכשיו חייל המלך. ויש בה כמה וכמה מיני שוקים, כל שוק ושוק נקרא על שם מסחר שלו, כמו למשל, שוק של סוסים, שוק של בגדים, וכיוצא. וגם כן בכל מדינות ערביסטאן וארץ־ישראל ופרס כך הוא. ויש בה העבודה זרה בית רמון הנזכרת בתנ“ך במלכים10, והיא גדולה עד למאוד. ואין מניחים לשום בר ישראל לכנוס לתוכה. ואפילו ללכת לפניה אין מניחים, כי קדוש הוא אצלם עד למאוד. וקבר הרב הגדול הרב מורנו ר' חיים ויטאל, ממש כנגד הבית רימון מכיוון. לפי שכך צוה עליו השלום זכותו יגן עלינו לקברו מכיוון כנגדו לבטל כוחה, כי היא הקליפה גדולה. ותהלה לאל יתברך שזכיתי ונשתטחתי על קברו. גם הייתי בשם על ציון וקבר הרי”ף, לא הרי“ף שחיבר האלפסי, אבל הרי”ף שעשה פירוש על עין יעקב.11 ג“כ הייתי על קבר מהר”מ גלאנטי.
גם בער“ח אלול, הנקרא אצלם רחמים, הלכתי עמהם להתפלל לכנישתא דאבי גיבר הנזכר בתלמוד, והוא רחוקה כתחום שבת מהעיר.12 ובכל שבת הולכים לשם להתפלל מנין. ובכל ערב ראש חודש הולכים לשם לומר יו”כ קטן. אך בזה הערב ראש חודש אלול, כמעט שהיה כל העיר. ואחר התפילה והסליחות, הלך הרב הגדול הנזכר ר' יעקב פרץ על הבימה, ודרש כמו עד אחר הצהרים בדברי כבושין ותחנונים לחזור בתשובה. ובזה הבית־הכנסת יש בה גם כן מערת אליהו זכותו יגן עלינו אמן. והולכים לשם ואומרים תהלים. גם באמצע הבית־הכנסת יש מקום מוגבל בעצים סביב, שלא יכנוס שום אדם לשם. ואומרים שבזה המקום משח אליהו לאלישע לנביא תחתיו, וגם לחזאל מלך ארם, כמו שמוזכר במלכים.13 ובדרך מעיר לג’יבר עברתי על נהר, ואמרו שהוא נהר פרפר. ואמנה מעט רחוק מהעיר ואינו נראה לעין. ואחר כך, אחר הדרשה, כמה בני אדם מתענים עד הערב, וכמה בני אדם אדרבה בהיפוך, מביאים עמהם מאכל ומשתה לרוב, ואוכלים ושמחים בשם. וקרוב לעיר יש סלכה המוזכר בתורה14, והיא כפר כמו אדרעי. ובאלו השני חדשים משנה הזאת שהייתי, היינו אב אלול, היה חמימות גדול בשם, אשר אמרו כל העיר, ואפילו מהזקנים, שאינם זוכרים כזאת. וכמה בני אדם מתו על הדרך מהחמימות.
גם הייתי בשם כל הימים נוראים וימים טובים, ואין להם שום הפרש בין ימים נוראים כלתפילת כל ימות השנה, שיתפללו יותר בהתעוררות או בכוונה, רק ממש כמו כל השנה, רק דברים משפה ולחוץ, ומיעוטא דמיעוטא שיתפללו בכוונה כמותינו. כי כך הוא מנהגם שאינם מתפללים בהתעוררות, רק דברים בלבד. ומנהג תפילה שלהם כך הוא. מקודם מתפללים כולם לעצמם עד ה' מלך וכו‘, ואחר כך מניחים כולם טלית ותפילין ברגע אחת ובהעלם אחד. והברכות מברכין בקול רם, וכל אחד ואחד עונה אמן. וכן כל ברכות השחר, מנהגם לומר בקול רם, כדי שיענו אחרים אחריהם אמן. וברכות השחר אינם אומרים על הסדר שלנו. וגם מצרפים לברכת השחר ברכת נטילת ידים ואשר יצר וברכת התורה. ואומרים אותם כל הברכות ביחד, ולפעמים גם בביתם. ובעת התפילה אינם מתחילים רק מהעקידה. וה’ מלך וכו' אומרים בעמידה ובסגנון יפה. ואומרים עד אחר ברוך שאמר. ואח"כ יושבים כל אחד ואחד ואומרים פסוקי דזמרה כל אחד ואחד לעצמו, עד ויברך וכו‘. ואומרים ויברך מעומד. ואחר ויברך חוזרים ויושבים ומתפללים כל אחד לעצמו, עד אחר ישתבח. ואומר החזן ברכו והם עונים. ובשבת מנגן נשמת וגם ישתבח על דרך קוֹר15, ויפה היא. ואחר כך גם כן חוזרים ומתפללים לעצמם עד שמונה עשרה. רק הקריאת־שמע אומרים כולם ביחד בקול רם. וגם הג’ תיבות קדוש קדוש קדוש שמקודם הקריאת שמע. כלל הדבר, התפילה שלהם אינו כמותינו, ליתן ריוח בין הדבקים, כמו למשל בכל הללויה. והקריאת שמע אומרים בטעמים כמו בתורה. וכשמגיעים לוחרה אף, אומרים אותו בלחישה עד ושמתם. ואחר התפילה כשמגיעים לולבא לציון, תיכף מתחילים להסיר התפילין, עד שאחר עלינו נגמר הקיפול מהטלית ותפילין והולכים לביתם, ומעטים נשארים ולומדים חק לישראל. עם כל זה על פי הרוב, אפילו אלו ההולכים לביתם, לומדים מקודם בביתם כמו חק וזוהר, ואחר כך יוצאים לשוק. ובארם צובה כמעט כל הנגידים כך הוא. ויש להם חכמים מיוחדים שהולכים עמהם לביתם אחר התפילה, כמו בית סלווירא16 בארם צובה. ובשבת קמים קודם אור הבוקר כמו שנים שלושה שעות, ומנגנים פזמונים יפים בקול הדר.
והעשירים על פי הרוב יש להם אתונות צחורות, היינו לבנות, לרכוב עליהם בטיול בכל יום. ועל פי זה נראה לי לפרש הפסוק בשופטים רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין וכו‘17, כלומר אפילו אתם העשירים שאתם יושבים תמיד במדינה ובעירכם ואין אתם מורגלים לצאת ולנסוע מהמדינה רק ברכיבת אתונות צחורות, ומכל שכן והולכי עלי דרך, אלו העניים שמוכרחים לכתת רגליהם על הדרכים וכפרים בשביל פרנסתם, שיחו וכו’. ועל מדין, ועל דרך, מתורגמים במדין, בדרך. כמו שמצינו בתורה על צבאם ופירש רש“י כמו בצבאותם, כי על משמש במקום ב'. ומדין פירושו מלשון מדינה ועיר, כמו בערבי אומרים ג”כ “ביל מדינה”. ועל דרך זה נראה לי לפרש גם כן הפסוק ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשיכו את יוסף וכו‘18, שאין פירושו מדינים, מדינים ממש, אבל פירושו מדינים, דהיינו בני מדינה אנשים גדולים וחשובים וסוחרים. ובחנם נדחקו כל המפרשים בזה. כי באמת בכל אלו המקומות, ערביסטאן וארץ ישראל ופרס, כמעט שלא שכיח שאיש גדול וחשוב ילך בדרך, ואפילו הסוחרים אינם שולחים רק המיקעריס19 בעצמם והם מביאים להם הסחורה. ועל פי הרוב המיקעריס מסביבות העיר. ובעבור זה מספר הפסוק לחידוש שנאמר להם שבעת הזאת עברו אנשים מדינים סוחרים, כלומר בני המדינה והסוחרים בעצמם, והם ישמעאלים, ונמכר להם יוסף, ולא חס ושלום למיקעריס ולפחותים. כמו שמספר הפסוק אצל אברהם ועפרון יושב וכו’20, מפרש רש"י אותו היום נתמנה שופט עליהם, בשביל אברהם שלא יהיו עסקיו עם איש הדיוט. גם כן כאן יוסף הצדיק שלא יהיה נמכר לפחותי ערך ולבזויים, שמורגלים על פי הרוב לנסוע בדרכים, כי באילו המדינות על פי הרוב איש מדיני ואדם גדול לא יצא לדרך כמו בדרכים שלנו במדינת פראנקיס21, כי בכאן כל הדרכים בחזקת סכנה וצער הרבה. ולא לחנם אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הדרכים וכו‘22, כי זה הכל במדינות האלו. ובעבור זה באלו המדינות, כשיבא בן אדם מהדרך, אפילו רק מכמה שעות, מברך הגומל, אבל אצלינו מדינותינו אינו כן, כי לא יש שום צער ופחד כלל. אחד, באלו המדינות יש צער מהדרכים, כי על פי הרוב הדרכים אינם מישור כמו אצלינו, רק כולה הרים וסלעים ואבנים, המשברים רגלי הבהמה ומייגעים הרוכב עליה. והשנית, שבאלו המדינות לא יש עגלות וקאריטיס23, שאדם ישב לו בעגלה או בקאריטי, כל אחד ואחד לפי כבודו. והשלישית, בשביל שודדי הדרך, שעל פי הרוב בכל דרכים שודדים ושוללים וחומסים, ולא יש עליהם אימת המלכות כמו אצלינו. ועל ידי זה על פי הרוב אנשים גדולים וחשובים לא יצאו כל כך בדרכים. אבל במדינות פראנקיס שלנו ברוך השם אלו הג’ דברים לא יש, ושום צער וסכנה לא יש. ובעבור זה אינם מברכים אצלינו גם כן ברכת הגומל מי שבא מהדרך.
ובכל מדינות האלו, בכל ימות הקיץ משתמשים רק בחצר ובגגות, בעבור החמימות שבבתים. ועבור זה מובן מה שפירשו רבותינו זכרונם לברכה טעם במצות סוכה שצונו השם יתברך לעשותה בעת הזאת, סוף הקיץ, להראות חיבתנו למצות, שאף על פי שבעת הזאת כבר קר הוא ובני אדם כבר יורדים מגגותיהם לבתיהם, עם כל זה אנחנו עושים הסוכות בחוצות ובגגות לקיימה. ובאילו המדינות לא יש גגות כמו אצלינו, הנקרא “דאַך” מן שינדלין24. אבל התקרה בעצמה על המעזיבה למעלה נקרא גג. ובעבור זה מובן המצוה: ועשית מעקה לגגך25, כי בשביל שמשתמשים בגג יכולים לבוא חס ושלום לידי נפילה. ועשיית הגג כך הוא: עושים המעזיבה למעלה מעט משופע, בשביל הגשמים שירדו למטה. וגם כן כמה וכמה צינורות נותנים בכל שיפוע הגג. ולפעמים כשטיח הגג ועפרו מתבקע ונקלקל אחר הגשמים, כבר יש להם אבנים כבודות ועגולות שמהפכים אותם וחוזרים ומסבבים עמהם על הגגות ומשווים טיח הגגות, כמו שמוזכר במסכת מכות פרק אלו הן הגולין וכו'26.
ובכל מדינות האלו מאכלם אינם אוהבים רק מצטמק27, לא כמותינו פראנקים28 דווקא רוטב ודברים לחים, ואצליהם הוא בהיפוך, רק דברים קשים ומצטמקים. ועל פי הרוב גם בישולם לא נגמר בטוב, וכך ערב להם. ועל פי זה מובן בטוב מה שנמצא במסכת שבת על פי הרוב מדברים מצטמק, היינו מצטמק ויפה ומצטמק ורע.29 וג“כ לא יש להם שלחנות וספסלים, רק יושבים על הקרקע. וכל שימושם וענינם היא רק בקרקע, הן בשעת אכילתם, והן בתפילתם, והן בלימודם. והמלבושים שלהם המה כמו הערביים, וכמעט שאינו ניכר בין ישראל לנכרי, המבדיל30. והישמעאלים והיהודים אינם שונאים זה לזה, אדרבה אוהבים זה לזה, אבל להערלים31, הישמעאלים שונאים הם, ולחרפה נזכר ביניהם בשם ערל. ועל פי הרוב אין ליהודים פיאות, כי מסירים אותם עד עיקרי השער, ולא חס ושלום בתער, רק במספריים, ומשיירים מיעוטא דמיעוטא מעיקרי השער, בכדי שיהיו שוים בכל עניניהם להישמעאלים, המבדיל; וג”כ בשביל הדרכים שלא יהיו ניכרים שהם יהודים, כי הישמעאלים מגלחים כל ראשם עם הפיאות עד שער הזקן, כי כן דתם הקל. וגם מגלחים הגוים באופן אחר, מינים ממינים שונים, ואינו כדאי לכותבם. כי באלו המדינות יש סכנת דרכים, כמו שכתבתי למעלה. וגם כן היהודים מתקנים זקנם במספריים על כל האופן היותר נאות להם ליופי, אך הכל כפי דעת השלחן ערוך. גם הנשים אינם מגלחים שערות ראשם, כמו הנשים שלנו, אך עם כל זה הם מכסים אותם. ועל פי הרוב אינם הולכים בתכשיטין ואבנים טובות ומרגליות כמותינו. וכשיוצאים לחוץ מתעטפים עצמם בשמלה גדולה, לבנה או צבועה, המכסית כל גופה וראשה, שאינו נראה שום דבר בהם, רק העינים מה שמסתכלים בהם. ואלו השמלות נקראות בישעיהו פרק ג' רעלים32. וגם כן אפילו העינים מכסים בעצמם. ומכסה העינים יש מינים ממינים שונים. והם הם הצעיפים הנזכרים בישעיהו33, ג"כ בתורה ותקח הצעיף34 ותתכס אצל תמר35. והמנהג שהאשה לא תצא מביתה לשוק או לרחוב לקנות איזה דבר, רק כל כבודה פנימה, כמו שמצינו אצל שרה אמנו זכותה יגן עלינו: הנה באהל36, וכמו שמצינו אצל רחל ולאה: ויצא מאהל רחל וכו'37. והאיש מביא כל צרכי הבית, אפילו שיהיה עשיר מפולג אין זה בושה לו, ונושא השק על כתפו לצאת לשוק לקנות כל צרכי הבית וסיפוקם מלחם בשר וירקות. והכובע של כל מדינות אלו היא חצי כיפה כמו אצלינו, שקורין יארמיקע, אך היא מצמר עבה ואדומה, ומלמעלה באמצע הכובע יש להם כמו טראלז38 אצלינו, ונקראת בלשון ערבי “שרשופה”. ועל הכובע חוגרים מצנפת וסודר, ומקפלין אותה זה על גבי זה כמה פעמים, ויש שמקפלין אותם זה למעלה מזה. וזהו ההפרש בין המצנפת והמגבעת הכתוב בתורה במלבושי הכהנים39. גם מנהגם אפילו הזכרים לילך בטבעות באצבעות, ומי שהוא עשיר יכול להיות שוה הטבעת 20, 30 אדומים. גם מנהגם לילך בנזמים באזניהם, ולפעמים בתנוך שבאמצע האוזן.
גם הראו לי בכאן דמשק קבר גיחזי, שהיה משמש לאלישע, ויש תיפלה40 על קברו. גם משפחתו עד היום הם מצורעים ויושבים לבדם, מקללת אלישע הנביא זכותו יגן עלינו, כמו שמוזכר במלכים, עיין שם41. גם יש הרבה חייל בדמשק. גם יש מסחר גדול ממשי בדמשק, כי בשם נמצאים אלו התולעים הממציאים המשי, ונפלאות הבורא הוא, איך שנעשה מהם המשי. ויש בה כמה מיני בעלי מלאכות לכסף ולזהב. ויש לה מסחר גדול עד לבבל רבתי42. ויש בה שני רבנים גדולים תלמידי חכמים, האחד ר' אהרן בגדדי, והשני ר' יעקב פרץ, ה' ישמרם ויצילם.
וספרו לי כי סמוך לשם יש קבר אחד ארוך שמונים אמות, ואומרים ששם קבור שם בן נח, ולו נגלו תעלומות. ואני מצאתי כתוב בשם הרב הגדול המפורסם הרב ר' יעקב ענטיבי, זכותו יגן עלינו, האב־בית־דין בקהלת דמשק, שמצא במדרש אחד43, כי שם בן נח נגזר עליו לחיות זמן רב, ושלמה המלך עליו השלום שנאמר בו ויחכם מכל האדם44, עלה בדעתו לחיות לעולם. ומה יעשה? הלך ורכב על הנשר עד למעינות גן עדן, כדי שישתה מהם וחי לעולם. ובא לשם ומילא קנקן אחד מים ממי גן עדן. עם כל זה לא רצה לשתות עדיין מהם, עד שיחזור לארצו. ויתייעץ עם החכמים על דבר זה. ביני ביני בחזרתו עמד הנשר לפוש במקום אחד. וירד שלמה המלך עליו השלום מעל גבו. וירא מערה אחת שהשם יתברך הזמין לפניו, ונכנס לשם. וירא שם אדם זקן אחד מופלג בשנים, צפרניו נהפכו על ידיו, שער ראשו ארוך כחבלים, וכל גופו משונה משאר בני אדם. אמר לו שלמה המלך עליו השלום: מי אתה בזה המקום? אמר ליה: אני שם בן נח, שנגזר עלי לחיות זמן מרובה, והקדוש ברוך הוא שולח לי פרנסתי על ידי עופות שכל יום מביאים לי. ואמר לו שלמה המלך עליו השלום: וכיצד היא חיותך בעולם? אמר לו: הס לא להזכיר, כי בכל יום אני מחכה למות ואינו, ואיני נהנה בשום הנאה שבעולם, כי אם חיי צער אני חי. אמר לו שלמה עליו השלום: אני הלכתי לגן־עדן והבאתי מים משם כדי לשתותו ולחיות לעולם, מה עצתך? אמר לו: חייך כיון שאדם חי מאה שנים, אחר זה כבר לא יהנה שום הנאה בעולם, וכאילו מת ובטל מן העולם. ובשמעו הדבר הזה שבר קנקנו ושפך המים לארץ. ואז שאל אותו שם בן נח: חייך בני, תגיד לי זה כמה שנים ששמעתי קולות וברקים והארץ רעשה, ואיני יודע מה טיבן של קולות האלו. אמר לו: מיוצאי חלציך יצא צדיק אחד, אחד היה אברהם שמו, וה' אהבו, ונתן לו תורה ומצות מהשמים לבניו על ידי רועה נאמן, משה שמו. אמר לו: תניח דעתך כמו שהנחת דעתי. ואם יקשה לך מה שכתוב בתורה, כי שם בן נח חי שש מאות שנה וימת45, יש לומר דאחר שנכנס למערה לא נקרא חי אלא מת, מאחר שהם חיי צער. עד כאן מצאתי, וה' יודע האמת.
מדמשק לארם צובה 🔗
ומדמשק יצאתי ארבעה ימים לחודש מרחשוון [תר"כ]. ובשלשה ימים באתי לבירות. והדרך מדמשק לבירות היא כולה הרים גבוהים ובצורות בשמים. ובשביל זה נקראים מקומות האלו “ג’בל דרוז”, כלומר הרי פלשתים, כי ג’בל הר בלשון הקודש, ודרוז פלשתים, וכמו שכתוב ביהושע ולא יכלו להוריש את ההר ויתנם למס עובד46. ונתתי מדמשק לבירות על החמור שלשים גרוש.
ובירות עיר גדול ונמל על הים, וכל מיני סחורות יביאו לה מכל מדינות הים, וממנה הולכות לכל העולם כמעט. והיא כמעט כמו עיר פ’ראנקיס47. ויהודים בה מעט, כמו שמונים בעלי בתים מעלה מטה48. ורובה ערלים. ועכבתי בבירות חמשה ימים.
ויצאתי משם בספינה ענגליז בעשרים וארבע שעות לסכנדרנא49. ונתתי שכירות הוואפאר50 שני מג’ידיס. ובאתי לסכנדרנא בעשרה ימים לחודש הנ"ל [מרחשוון]. והיא עיר קטנה מגוים וערלים. והיהודים לא יש בה כי אם קרוב למנין מהעיירות האחרות שיבואו לשם למכור איזה חפצים, ודרים שם בלא נשותיהם ובני ביתם.
ומשם יצאתי לאנטוכיה. ומסכנדרנא לאנטוכיה שניים עשר שעות. ונתתי שכירות הפרידה עשרים גרוש. וגם כן הדרך הרים וגבעות הנקרא ג’בל. וסביבות העיר אנטוכיה הרים גדולים. וגם כן על ההרים חומות בצורות ומגדלים חזקים, עדיין מאנטיוכס המלך הרשע ימח שמו, שם רשעים ירקב, וחרבים כולם. גם הסמוך לעיר יש כפר אחד הנקרא בגריס, על שם משנהו שהיה שמו בגריס. גם בתוך העיר יש גשר אחד, וכתוב עליו שבנאה אותו בת אנטיוכס. והעיר גדולה מגוים וערלים. אבל יהודים בה מעט ערך ארבעים בעלי בתים מעלה מטה51. גם ימצא בה מכל טוב ומכל מיני פירות טובים. וסמוך לעיר יש קבר חנה ושבעת בניה, שנהרגו על קידוש השם, על שלא רצו להשתחוות לדמותו. ובכל תשעה באב הולכים על ציונה, זכותה יגן עלינו אמן. ויש בעיר נהר גדול ורחב וממנו על ידי גלגלים וצנורות ממשיכים מים לבתיהם כל אחד ואחד וגם לשדותיהם.
גם ראיתי בשם הפלטין של אברהים פאשא52, וגם הבתים והחצירות שעשה בשביל המחנה אנשי חייל שלו, והם מפוארים מאוד. וסיפר לי הגביר חוואג’י רפאל ג’מאל, בעל־הבית שלי: בשעה שבנה איברהים פאשא הפלטין, מצא אוצר ומטבעות עדיין מזמן משה רבינו עליו השלום, ועל המטבע היה כתוב בלשון הקודש, ולא ידע לקרות הכתב, ושלח אחרי היהודים, וגם ביניהם היה החוואג’י הנזכר, וקראו לו הכתב, ובקשו ממנו שיתן להם אחת, ובשום אופן לא קבל.
ונתעכבתי באנטוכיה כמו שני שבועות. ויצאתי משם לנסוע לארם צובה. ומאנטוכיה לארם צובה53 ארבע ועשרים שעות, והדרך גם כן על פי הרוב הרים וגבעות וסלעים. ובכל הדרך ראיתי כמה וכמה חורבות מבצרים ישנים. ועדיין עכשיו גם כן ניכר תפארתם. ונתתי שכירות הפרידה לארם צובה שלשים גרוש.
ארם צובה 🔗
ובאתי לארם צובה ארבעה ימים לחודש כסליו [תר“כ]. ועתה אמרתי אלקטה נא באמרים מדברי ומזכרון האר”י מה שהעתקתי מדברי הימים מהרב המפורסים חכם אברהם דיין דשם, ה' ישמרנו ויצילהו54.
“ארם צובה היא אשר כבשה אדונינו דוד המלך עליו השלום זכותו יגן עלינו אמן על ידי שר צבאו יואב בן צרויה. וראיתי בספר כתב־יד שכתב, כי בעת ההיא היה בה עמלקים, ומשום הכי נלחם בהם. וקבלה בידינו, שהיה כתוב על אבן אחד בכותל המגדל, שקורין אל קלעא: אני יואב בן צרויה כבשתי זה המגדל והעיר. ושמעתי היום מזקנים, שמזה כמה שנים בנו הגוים כותל אחר לפני הכתיבה הזאת, ונעלם הכתיבה. ויש בעיר חומה גבוהה, בנין חזק וקדום באבנים גדולות, אכן לא נודע מאיזה זמן. ויש שבעה פתחים לעיר, מצופים בברזל. ושמעתי מזקן אחד תלמיד חכם, זה לשונו: שקבלה בידו שבכל שער ושער היו בו איזה פלא מימים הקדמונים. ושמע על שלשה מהם. אחד יש בו שן דג גדול, אורך שני אמות, והוא פ’י באב אל נציר55, ועד היום רואים אותו. ובשער אחד יש צפורן של אחד מן הנפילים, והוא כמו כר וכסת. ובשער אחד יש קנקן ובתוכו חול מנהר סמבטיון שמתנועע כל ימות השבוע, וביום השבת הוא נח. ופעם אחת ראה גוי זה הדבר ונתקנא הרבה, כי אמר שזהו חיזוק לדת ישראל על יום השבת, ועמד ושברה ואבדה. והלועזים המחזרים בעולם לא ראו הנהר ההוא והכחישוהו. והרב ר' חיים יוסף דוד אזולאי זכרונו לברכה, כתב, שיש גבול אחד בצד פרס שאין יכולין לעבור משם, מרוב החיות והנחשים, והביא סיפור מעשה רב, באחד חכם שליח מארץ ישראל שנאבד לו הדרך והגיע לשם והחזירוהו. ואני המאסף שמעתי מאיש אחד שבא מעיר שרעב56 ללכת לארץ ישראל, ובא לפה ארם צובה, ואמר כי העיר שרעב הוא סוף גבול הישוב, ומשם ולהלן כולו מדבר שמם, ואין בו כי אם חיות השדה ונחשים. והעיר ההיא תחת ממשלת נשיאים, שקורין שורפ’א (פירושו קדושים) דמיוחסים עד ישמעאל. ומקרוב בא אחד אשכנזי ושמו ר' ברוך (ומהזמנים נראה שהוא ר' ברוך אשכנזי שבא לפה שנת חמשת אלפים תקפ"ו ואמר לי שנדבו לבו ללכת לחזור ולחפש על עשרת השבטים)57 ובא לשם ואמר להם שרוצה ללכת לשם, ואמרו לו שיש טייעא שהולך ומסתחר לשם, ובא הטייעא ופסק עמו להוליכו לשם, והלבישו שריון, וילבש בעצמו ג”כ, וגם לגמלים הלבישם שריונים, והוליכו לשם, ויראו ישראל לרוב, ויש עמהם אומה אחרת גם כן, וכורתים ברית זה עם זה. אכן אין להם יישוב ובתים כמותינו. וגם אין ביניהם תורה כי אם כמה מצות שהם קבלה בידם. וספרו לו, כי למעלה מהם יש גם כן ישראל ונהר סמבטיון. אכן הדרכים מסוכנים וצער גדול. ובשמעו זאת חזר לשרעב וסיפר להם. ושם היתה מנוחתו, זכרונו לברכה.
“ויען שראיתי לקצת חכמים בעיניהם שאומרים שהעולם כמנהגו נוהג ואינם מאמינים בשום דבר כי אם מה שהעין רואה להם, או הנכתבים בספרי המירס58, לכן אעתיק להם פה מה שכתוב בספר מאור עינים מהאדומים בדף פ”ח, משם ראש חכמי הנוצרים. ספר ט“ו פ”ט לענין גודל גוף הענקים, שראה שן בן אדם, אשר אילו נחתך לערך שינינו, היה מתחלק למאה שן. גם כתוב בספר מקוה ישראל, שבעיר לישבונא בארץ פורטוגאל, היה כושי אחד שהיה לו כלי זכוכית אחת מלאה מהחול סמבטיון, ובכל ערב שבת היה הולך לרחוב היהודים ומראה להם החול הנזכר בהזכוכית ואומר להם כי כבר בא העת לסגור החנויות ולקבל שבת. וגם אנוכי שמעתי מאיש אחד ישראל כשר, שסיפר לו חברו, שבעיר רומא הראה לו ערל אחד מוכר סממנים חול הנזכר לעיל, צרור בתוך נייר, ואמר לו שביום שבת קודש הוא נח. ועל הויית הנפילים היתה לי ידיעה הכל בכתב מחכם אחד, אוהבי אשר כנפשי, כי מלבד היותו מתופשי התורה ה' ישמרו ויצילהו, גם כן בקי הוא בכל ספרי חכמי האומות, והוא קרא בספר אחד, של אחד המיוחד מחכמי הנוצרים, וזה שמו “דיסירטאציוני”, שהעתיק הרחיב בעניני הענקים והביא ראיות אין מספר שנמצאו עצמות ושניים גדולים מבלי ערך, ובפרט של מלך אחד קדמון מצרפת הנקרא ‘טיאופומפו’ שהיו כתפיו רחבים בלי שיעור. ושם הוכיח במישור, שכל הכתוב בספרי הקודש מעניני הנפילים היא אמת וצדק. ודי בזה לסתום פי המקטרגים המצפצפים והמהגים.
“בשנת תתק”ל לאלף החמישי59 בא ר' בנימין במסעותיו לפה ארם צובה. והיא היתה בעת ההיא עיר מלוכה לנור אל דין, קודם שמלכו בני עותמן. ולא היה בה שום נהר או מעיין, כי אם שותים מימי המטר שמאספים בבורות. והיה בה כמו אלף וחמש מאות בעלי בית. (והן היום שהוא שנת תר"ח לבריאת עולם לחצי שיעור לא הגענו)60. ומזה כמה מאות שנים איש אחד ששמו קוויק, הביא נהר מעין טב יכוננה עליו אמן לפה ארם צובה יכוננה עליון אמן, ונמשך והולך למקום אחד ששמו אל מאדיך, ושם נבלעים בארץ. עוד יש מעיין גדול נמשך על המרחצאות ועל בתי עשירי עם, ולא נודע מקורו מהיכן. שמעתי מגוי אחד, שבזה הזמן הוא נודע להם, שנמשך מנהר פרת, שהוא רחוק מארם צובה שלשה ימים. ונודע להם זה על ידי הרועים, שהיו רועים צאן, ונפל בנהר ההוא אבוב שקורין “שבאביה”, ובהגיעם לארם צובה ראו האבוב ההוא והכירוהו כי היה להם בו סימן. ובזה ידעו והכירו שהוא נמשך מהפרת.
"במקום שדרים הנוצרים, שקורין ג’דיידיה, מזמן קדום היה שם קברי ישראל, קודם שבנו שם בתים, והוא במקום שמוכרין שם החטין, והכהנים מדקדקים מבלי לילך לשם. וכמה פעמים חפרו יסודות וראו קברים מדרום לצפון. והיו נכנסים משער אל נציר. גם קבלה בידינו, שכנגד כ’וואבית אל כ’אל היה שם קברי ישראל, ומקרוב נמצאו שני מצבות, וברעש, לא תקום פעמיים צרה61, מרוב עפר נעלמו. והמקום ההוא קוראים צידוק הדין, ומשם מתחילין לומר ויהי נועם ואנא בכח לפני המת עד הקבר. ולכן אין ראוי לכהנים לעקם ולקצר הדרך, כי אם שילכו בדרך פשוטה ולא לעלות במקום הגבוה, כי תחתיהם בתי קברות. גם במקום אחד שקורין “אל מידאן” היה שם בתי קברות, ולפי שהמקום רחוק בטלו מלקבור בשם, והיו משכירין הארץ לזריעה בששה גרוש בשנה, ופעם אחד בקשו יותר מגוי החוכר ובטל מלזרוע בה. והן היום נשכח הדבר לגמרי.
“בארם צובה היה שם שמונה עשר בתי כנסיות, וכל אחד היה לה שם בפני עצמה. וזה הבית הכנסת הגדולה אשר לא נשאר לנו יותר זולתה, היתה נקראת בית הכנסת אל צפרא, והשאר נחרבו. ויש מהם שעשאום הגוים לתיפלות62 לעצמם. ומהידוע לנו היום בתי כנסיות שהיו מימי קדם הם ארבעה: אחת פ’י בב אל גרם, וקורין אותה בית הכנסת הבבליים. ועוד סמוך לאל־קלעא יש שם ג’אמייע63 אחת, וקורין אותה ג’אמייע אל חייאת, ויש שם אבן כתוב בכתב אשורית שוקע, אבל הלשון בלשון ערבי. ואני בעצמי נכנסתי לשם וקריתי הכתב וזה לשונו: דאריך האדא אל קיט שנת תקנ”ג לשטרות (שבזה היום שהיא שנת תר"ח לבריאת עולם אלף ושש מאות וחמשה שנים) בנה אלמן הכהן בר נתן בלא אג’רא. עד כאן לשון כתב האבן. והעולם אומרים ששם גנוז כתר תורה. וגם בפרדס שקורין אותו ביסטאן אל שבגדר יש כנסיה שלהם והיא חריבה, וקבלה בידנו ששם היה בית הכנסת, והיו יוצאים בליל שבת קודש להתפלל שם. וגם מקום שנקרא ג’אמיע אל זיכ’י, שמעתי שבשם גם כן היה בית הכנסת.
“ובית הכנסת הגדולה הנשאר לנו היום, אשר אנחנו מתפללין בה, יש בה רוחב חמשים אמה על ששים אמה מעלה מטה. וקבלה בידינו שמזמן בית שני נבנית. ויש אבן על חלון השני של הפרדס של בית הכנסת, מצד היכל משה, ויש שם תאריך משנת תפ”א לשטרות, שהיא כעת שנת תר“ח לבריאת עולם אלף ושש מאות ושבעה ושבעים. ויש בבית הכנסת הזה שבעה היכלות בצד דרום, וההיכל שבצד דרומית מזרחית יש שם חלון. ובתוכו כתרי תורה ארבעה, ויש תנ”ך ויש תורה לחוד, ובאחד מהם כתוב שנמצא בשלל ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו, אבל לא יש בהם תאריך, וכפי הנראה הם מזמן קדמון. ומי שמתחייב שבועת התורה ישבע בהם, והיא חזקה למשפחת בית הדיין, אשר הם משביעין אותו ולא אחר. ויש שם בהבית הכנסת מערה, וקבלה בידינו ששם אליהו הנביא זכור לטוב נגלה. ומדליקין שם נרות על כל צרה שלא תבוא בר מינן64. וגם האשה כשתכנס לחודש התשיעי, וגם בערב יום הכפורים בעת המנחה, נשים קמים מבין תנור וכיריים ומחליפין בגדיהם ונכנסים בין האנשים להניח שמן במערה ההיא, ובוודאי שמחטיאים הם את הרבים, ואליהו זכרונו לברכה לא ניחא ליה בכבוד הזה. והן היום מקרוב נתעוררו יראי ה' וחושבי שמו על הדבר הזה, והכריזו שמי שירצה להביא שמן, יביא קודם ערב יום הכפורים, ושלא תהיה חס ושלום מצוה הבאה בעבירה. ומי שיחזיר המנהג הזה, בוודאי חטא הרבים תלוי בו, ואפילו שעל ידי זה יהיה הפסד לבית הכנסת, כי יתמעט השמן, כי אין צבור עני, או ירחיבו פתח הקטן של בית הכנסת העשוי לכהנים מן מדרש שיך עלייא.
“ואחד מהשבעה ההיכלות הנזכרים לעיל יש היכל סתום. וטעמו שמעתי מזקן אחד, שפעם אחת ביום שמחת תורה, הניחו לפני כל היכל שבעה ספרי תורה מלובשים כסף והיו שמחים בשמחת התורה, וגם הוציאו ספר תורה לחוץ בית הכנסת, והיו מברכין למלך בקול נעים. במקרה עבר שר העיר לפני בית הכנסת ונכנס בה. ויעבור עליו רוח קנאה על הכבוד ההוא ועל גודל המקום ועלה בדעתו לעשות מבית הכנסת ג’אמיא65 שלהם. וילן שם עם קצת ממיועציו. ויהי בלילה ההוא יצא מההיכל ההוא נחש גדול ונכרך סביב צווארו, ולא היו יכולין להתקרב אליו מפחד הנחש, והיה השר ההוא צועק ואינו נענה. וקראו למור זקני הדיין זכרונו לברכה, ובא ואמר ליה: שמא חשבת על זה המקום איזה מחשבה רעה? אמר לו: כן, אבל מתחרט אני מעכשיו חרטה דמעיקרא, ואדרבא מכאן ולהלאה אעשה עמהם טובות כפולות. אז אמר לו הדיין להנחש: תכנס למקומך. וחזר הנחש ונכנס להיכל. ומאותו העת סתמו ההיכל, כי אמרו בוודאי אין זה נחש אלא מלאך קדוש שלוח מאת ה'. גם שמעתי שבתחילה היו החתנים יושבים שם ביום שבת קודש ולא היו משלימין שנתם, ומשום הכי סתמוהו. אכן לא נודע אימתי נעשה הדבר הזה, אם קודם המעשה הנזכר או אחר כך, וקרוב הדבר כי אחר מעשה זה השר רצו להניחו פתוח, ובראותם מעשה החתנים סתמוהו. ומה שעשוי במקום הפתח “מורחב קבלייה” כמו שעושים הישמעאליים במקום תפילתם, שמעתי כי בבוא סולטאן מוראד לפה ארם צובה, בלכתו לכבוש בבל מיד הפרסיים אשר לקחוהו מידו פעם שנית שנת חמשת אלפים ושצ”ד לבריאת עולם66, ונכנס לבית הכנסת הנזכר וראה שלא יש שם שום עבודה זרה ודמיון וצורה, ואמר שראוי להיות במקום הזה מוחרב, ולא יצא משם עד שתקנוהו.
“שנת חמשת אלפים קס”ב67, היא שנת אלף תשי“ב לשטרות, בא לארם צובה מלך פרס ושמו תמר לנד68 ושבה מהם הנשים והרג זקנים וגם נערים, והלך לדמשק וגם כן כך עשה, ואחר הפסח חזר לארם צובה. ובאותן הימים בא צדיק אחד עמו וישב בקלעא69, והיו איזה יהודים לומדים עמו, והיה מתבודד פ’יל קלעא70, ולא היה אוכל בשר כי אם משבת לשבת, וישב שם שבעה חדשים. וליל שבת הלכו התלמידים ללמוד עמו, ראוהו שמת. וכשהיה עדיין חיותו, צוה שיקברוהו במקומו, וכן עשו. פעם אחת היתה עצירת גשמים בעולם, ובאו והתפללו על קברו, ולא יצאו משם עד שארובות השמים נפתחו, ויהי הגשם על האר”ץ. ואומרים כי סיבת ביאת תמר לנד לארם צובה, לפי שהיה פה ארם צובה מכשף ובכשפו היה רגיל ליקח לאשת המלך ולהתעולל בה, והמלך לא ידע להיכן נעלמת. פעם אחת נודע לו שהליכתה לארם צובה לפי שהביאה עמה פרי פסתוק שאינו נמצא בשום מדינה רק בארם צובה. כן מצאתי בכתב יד ישן.
“בשנת חמשת אלפים שי”ב71 שלח מלך הודו למלך העותמנלי קודם שכבשה מלך אנגליז מנחת מתנה פילים. ויעבירום בארם צובה בעבור להוליכם לארץ סטאמבול. ואנשי ארם צובה ראו אותה לחידוש גדול, על גדלם ועל בינתם. וסיפר לי זקן אחד שהיה אז בן ששה עשר שנה, כי היו ממלאים מים בחוטמם והיו שופכים על הבני אדם הבאים לראותם. ואני ראיתי בספר מנחה בלולה, כי בעת שרוצים לצוד להפילים במדבר, הולכים כמה בני אדם ביחד, והפילים דרכם לנוח במדבר על אילנות ידועים להם. ומה עושים אותן בני אדם? נוסרין לאותם האילנות ומניחין מהם מעט, ונחלקין אותן בני אדם לשני כתות והולכין למרחוק, ובין כך יבוא הפיל ונסמך על האילן, ונשבר האילן ונופל הפיל, ואז רודפים הכת האחת על הפיל ושולפים עליו חרב ועושים עצמם כמו שרוצים להרגו, זה אומר: נחתוך ראשו, וזה אומר: נחתוך ידיו ורגליו, ובין כך הפיל מתפחד הרבה על עצמו, ואז באים כת השנייה וצועקים על הכת האחת: למה יומת, מה עשה? ומכים אותם ומגרשים אותם מעליו. ואז הפיל שמח שמחה גדולה ומכיר לאנשים שעשו עמו טובה, ויהיה להם עבד עולם כל ימי חייו. עד כאן. וזה שראיתי גם כן בסבוב ר' פתחיה מענין, וזה לשונו: “ובנינוה היה פיל, ואין ראשו בולט לחוץ, והוא גדול הרבה ואוכל כשני עגלות תבן בפעם אחת, ופיו סמוך לחזה, וכשרוצה לאכול מוציא חוטמו כאמתיים ובו לוקח התבן ומכניס לפיו, וכשנתחייב אדם לשלטון הריגה, אומרים להפיל: זה נתחייב הריגה, והוא יקחהו בחוטמו ומשליכו למעלה וממיתו. ומשמש בחוטמו כמו אדם משמש בידו, ושונה ומכוער הוא. ועל הפיל בנין עיר, ושניים עשר פרשים עליו עם שריונו, ומוציא חוטמו ועולין בו כעל הגשר”. עד כאן לשונו72. ומזה יוכל ללמוד האדם שיכיר בטובת הבורא עליו, אשר מעריף טובו עלינו בכל עת ורגע וישעבד עצמו לעבודתו תמיד בכל הימים.
“רחוק מארם צובה תשעה שעות יש כפר אחד, שמו תידיף, ואומרים כי בסטאמבול, בספרי זכרונות דברי הימים להמלך, נמצא כתוב תידיף אל יהוד73. ושם פרדסים הרבה לרוב, וכשיחפרו רק אמה באדמה, ימצאו מים. ויש שם בית הכנסת גדולה, וקבלה בידינו: בימי עזרא הסופר, כשעלה מבבל עם אנשי הגולה, באו לכפר זה, והיתה מחלוקת ביניהם בעניין חסירות ויתירות, ואמר להם אדונינו עזרא הסופר זכותו יגן עלינו אמן, שכך צריך להיות, ואם לא תאמינו, הריני כותב ספר תורה ואהיה מניח כל מקומות שם הויה, ברוך הוא וברוך שמו, פנוים ובוקר ויודע ה' את אשר לו, אם תמצאו ששם הויה כתוב עליו כהלכתו, אז תדעו כי האמת אתי. ויהי כן. ויהי בבקר, פתחו וראו שכל השמות נכתבים כהלכתם ביפים והדרם. ואז בנו בית הכנסת גדול ויפה אצל המערה. ויש שם סמוך לכפר מעיין, שהיה טובל גופו אדונינו עזרא הסופר זכותו יגן עלינו אמן, והמקום ההוא נקרא אפילו בפי הגוים עין אל עזיר, ובכל שנה בחודש אלול יוצאים לשם לזארי74, מי שנדר בעת צרה, ומדליקין נרות שם על נשמתו. ובשנת התקצ”ז נעשה מגפה בר מינן על ידי רוח אל אצפ’ר בארם צובה, והלכו לשם הרבה מעם ארם צובה, כי בשם לא שלט המשחית. ובעת ההוא עלו גם כן הסינאריס פראנקיס ה' ישמרם ויצילם75, וכשראו שהבית הכנסת הלז חריבה הוא, והשתדלו ברוב עוז ובאמצעות הסינאריס גם כן, וה' הצליח בידם, שדברו עם שר של מצרים אשר שלט בארם צובה, והרשה להם ובנו אותה וטחוה בסיד בנין נאה. ובאמת הוא תמיה גדולה שלא נזכר נס זה בשום מקום בדברי חכמינו זכרונם לברכה, כי לא מצאתיו בשום מקום. וקבלתי מהרב אליהו קצין זכרונו לברכה, שקבלה בידו שזה שכתוב בעזרא ח' ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם שלשת ימים76, זהו נהר אל דהב שסמוך לכפר הנ“ל. ואפשר לי דמשום הכי האריך וכתב שחנו שם שלשת ימים, דאין נפקא מיניה שום חידוש, אלא לזכור להם הנס שנעשה במקום הזה בענין ספר תורה. וכתב הרב ר' חיים יוסף דוד אזולאי, זכותו יגן עלינו אמן, כי במצרים הישנה היה שם ספר תורה מכתיבת יד אדונינו עזרא, זכותו יגן עלינו אמן, בבית הכנסת הישנה אשר שמה, והיו נוהגים בו קדושה יתירה. ופעם אחת בא אחד וגנבו והוליכו בספינה (בוודאי שכיוונו למכרו לגנזי המלך) ונשברה הספינה ונטבעו עם הספר תורה. ושמעתי שהרב הגדול מהר”י קצין זכרונו לברכה הרבה פעמים היה עולה לכפר הנזכר לעיל לשלם נדרו, והיה יושב ולומד אצל המערה, ואתייא מכללא שהיה עולה לגבעה אחת, היא סמוכה לכפר הנזכר לעיל ונקראת שיך מאקיל, ויש שם למעלה ציוּן, והיה יושב ולומד תהלים, כי קבלה בידו כי יפתח הגלעדי קצת מעצמותיו נקברו שמה. ויש שם ציוּן אחר ונקרא נביא יחזקאל. ובאמת כי נביא יחזקאל קבור בעיר חיליה הסמוכה לבבל דרך ב' ימים, ויש שם מקום יפה אף נעים, ואפילו הגוים מכבדין אותו. וגם אדונינו עזרא הסופר קבור סמוך לבצרה על שפת הנהר חדקל. ואדונינו יחזקאל הנביא נקרא בפי הגויים “אל ג’יפ’יל”, שפירושו בלשון הקודש ערב (על שם שיצא ערב בעד ישראל ומכבדין המקום גם כן כל עובר ושב). ויש סגולה על ציונו, שכל מי שיפקיד ויניח איזה דבר באדונינו ויאמר לו: אדונינו, שמור לי זה הדבר, יכול להיות בטוח שלא יגיע לו שום היזק. ויש שם כלים וחפצים לרוב, ואין שום אדם יכול לגנבם.
“שנת ה' תקי”ז77 ך' לחודש כסליו, התחיל השלג לירד בארצנו בארם צובה שני ימים, ואחר זה נעשה קור גדול מבלי שיעור, עד שקרשו המים שבשפת הנהר כמו שני אמות מכל צד. ולנסיון הניחו יין בכלי תחת האויר, ויקרש. ולא יצאנו לחוץ מפני הקרירות. והיו באים בדרך שני גוים ויקפאו כאבן דומם. והקרירות גבר למאוד, עד שנקרש כל המים שבנהר קויק, ונהר פרת נקרש גם כן ועברו עליו בסוסים. ועיר בבל ובצרה אשר מימיהם לא ראו שלג וברד, ובעת ההוא ירד להם שלג, ולזכרון תקעו יתדות בחדקל על מים הקרושים, ויעשו שם אהל. ונקרשו כל עץ עושה פרי, ובפרט הגפן והזית, עד שלא נשארו אחד מרבוא. ה' יצילנו מכל צרה וצוקה. כן מצאתי בכ"י:
“בשנת ה' תקכ”ז78 נעשה דבר בר מינן, וגם יוקר השערים לרוב ורוטל לחם בשלשה גרוש וחצי ומדת החטים שנקרא שנבול במאה גרוש, ולא היה בנמצא. (גם זה כתב־יד).
“בשנת ה' תקמ”ז79 נעשה גם כן דבר ויוקר השערים לרוב ולא היה לחם בנמצא, והיו אוכלים צמוקים ושקדים ושאר דברים, וגם כן היה נמכר ראטיל לחם בשלשה גרוש וחצי. ובשנת ה' תקמ"ח נעשה לקות השמש גדול למאוד, שכמעט נחשך כל העולם וסגרו החנויות.
“בשנת ה' תקס”ב80 ביום ב' של חג שבועות התחיל להיות דבר ונמשך עד חודש אב. גם בשנת ה' תקס"ז נעשה דבר בר מינן, והוא שנה שמלך בה מלכנו סולטאן מחמוד.
“בשנת ה' תקע”א81 נראה בשמים כוכב ויצא ממנו פיצולין הרבה כמו מכבדת ומטאטא הבית, ועמד כך זמן מרובה, ובאותו עת היו שולטין הרגליים, והיו שודדים וחומסים כל היום וכל הלילה, והיה העולם אומרים שזהו סימן שיתכבדו הרגליים במטאטא השמד. וכן היה, שבשנת תקע"ג בא שר מקושטא והשמיד הגדולים שבהם, והשאר ברחו להם, אף שאפשר החזיון שוא.
“בשנת ה' תק”ף82 בחודש חשוון קמו אנשי העיר אנשי ארם צובה על שר הנזכר לעיל הבא מקושטא, מרוב החמס שהיה לוקח ממונם, והוא היה מושבו חוץ לעיר, והיה לו רק מעט חייל בתוך העיר. ולפי שראו עצמם במצור, שרפו השווקים, כי אמרו אולי יוכלו להמלט, ונשרף ממון וסחורה לרוב. ונעשה מצור קרוב למאה יום, ומתו שניים מישראל מסיבת המצור. ואחר כך קיבץ עליהם חיילות לרוב וכבש העיר, אך לא שללה. וה' ריחם עלינו שבכל המצור לא נחסם לנו מזון, כיה היה החטים מהשר בתוך העיר, ונמכר הראָטיל לחם בגרוש אחד.
“ובשנת ה' תקפ”ב83 ז"ך לחודש מנחם אב. נעשה רעש גדול ונפלו בתים הרבה והעליות, וכמעט שלא נשאר בהם עד אחד. ומתו ברגע אחת קרוב לשש מאות נפש מישראל, מלבד שזה נשברה ידו ורגלו ומפרקתו. וישבו בפרדסים והניחו בתיהם כאשר המה, ונשללו הרבה. וישבו בפרדסים והניחו בתיהם כאשר המה, ונשללו הרבה. ובישיבתם בפרדס נתרבה ביניהם העיפוש, ומהם שנחלו ומתו, ומהם שנסמו עיניהם. ואחרי זה בימות החורף בנו בתיהם מהדפים. ובזאת השנה היה גשמים הרבה, ולא היה בית שלא היה דלף טורד בו, ואפילו בתי עשירים. וטרם מכה רפואה, כי באותו שנה היה זול גדול, ראָטיל קמח בשניים עשר פרוטות, והיה באותו שנה משא ומתן וריוח לרוב. ועד היום יהיה רעש בכל שנה פעם או פעמיים, אכן שבח לאל יתברך שלא יזיק.
“שנת ה' תר”א בעיר אחת סמוך למלאטייה, ירד להם חטים מהשמים והיה ממטיר עליהם כמו שתי שעות ועשו ממנו פת אכול ושבוע. אכן היו דומים לחב של אל עזיז ולא היו דומים לחטים שלנו. ואפשר לפי שהיו במים נשתנו מראיתם. ואין כל חדש תחת השמש, דהכי איתא במנחות דף ס“ט: בעי ר' זירא חטים שירדו מהעבים אם הם כשרים למנחות, ופירש רש”י שירדו בעבים עם המטר, כששתו העבים מן ים אוקיינוס בלעו ספינה חטים גם כן, ובעי בש“ס: ומי איכא כהאי גוונא, אין, דעדו טייעא ירדו לו חטים מהעבים על הארץ בגובה ב' טפחים וג' פרסאות לארכה. והתוספות פירשו שם לא כפירוש רש”י, אלא שירדו החטים דרך נס, על דרך מה שאמרו בסנהדרין כי ר"ש בן חלפתא היה מהלך בדרך, פגעו בו אריות והיו נואמים, עמד בתפלה לפני ה' ואמר הכפירים שואגים לטרף, ירדה לו מן השמים בהמה חתוכה לשתיים, אכלו חתיכה אחת ושבעו והניחו האחרת, נשאה על כתיפו והביאה למדרש ושאל להם: חתיכה זו אסורה או מותרת? אמרו לו: אין דבר טמא יורד מן השמים.
“ובשנת ד' אלפים ושמונה מאות וארבעים ושבעה84 מלך נור אל דין על ארם צובה ואנטוכיה וסביבותיה וכבשה מיד הנוצרים עד עיר מרעש ועזז. ואחר כ”ב שנה נעשה רעש גדול בארם צובה וסביבות דמשק וטרבלוס וחמת ולודקייא, וכולם טבעו בארץ שעריה. ובחמת היו חמשים נערים ישמעאלים בתוך בית הספר, ונפל עליהם הבית ומתו כולם, ולא בא שום אדם לשאול על בנו, כנראה שגם אביהם ואמם מתו. (ספר יוחסין דף קי"ג).
עד כאן זכרון דברי ארם צובה אשר העתקתי מספר זכרון דברי אר"ץ להדיין הג' החכם ר' אברהם דיין מארם צובה85. מה שארם צובה נקראת עכשיו בשם חלבּ, מצאתי כתוב שני טעמים בספר סבוב ר' פתחיה. כי בה היה צאנו של אברהם אבינו, ומעלות יורדות מההר, שמשם היה מושיט חלב לעניים. והטעם הב' שקבלה הוא באנשי העיר, שארם צובה נקראת חלאב אל שהבא, על שם כי אברהם אבינו זכותו יגן עלינו היה לו פרה אחת מן אחד שנקרא שהבא, והיתה משפעת חלב הרבה, ומחלקו לעניים, ולכן העניים היו אומרים זה לזה: נלך ונראה אם אברהם אבינו עליו השלום עדיין יש לו מן חלאב אל שהבא. וכל בניניה טובים הם מאבנים טובים ומרובעים. ולא יש חצר שלא יהיה בו איזה אילן. והיא עיר מסחר גדול למאוד לבבל ולהינדיע ולכל סביבותיה. ואנשיה אנשי יראת שמים, ויש בה ישיבות לרוב עם חכמים הרבה.
ויצאתי מארם צובה כ"א טבת לקיליס. ונתתי בעבור פרידה 18 גרוש. ומארם צובה לקיליס 12 שעות. וקיליס היא עיר קטנה, ויש בה כמו ארבעים בעלי בתים86. בקיליס התעכבתי כמו ששה ימים. ויצאתי מקיליס לנסוע לענטיב. וגם כן דרך 12 שעות, ועבור הפרידה 18 גרוש.
ובאתי לענטיב ערב ראש חודש שבט. וענטיב גם כן עיר קטנה מיהודים, רק לערך ארבעים בעלי בתים87. ובעת היותי שמה ירדו גשמים הרבה בזה החודש, וכמעט שכל העיר נעשה גל אחד ונחרבו ממה שנפלו הבתים בכל יום, עד שכמעט היה סכנה מליצא לחוץ מפני סכנת מפולת הבתים. והודות לה' כי גבר עלי חסדו שלא בטובתי, שגם אני פעם אחד, רק כארבעה פסיעות שהלכתי מכותל ונפל הכותל. ועוד כמה וכמה בני אדם שברכו גומל על זה. והיה כך כמו ט“ו־ט”ז ימים לחודש. ויש בעיר מבצר גדול משנים קדמוניות. ויש בה גוים וערלים למרבה. וגם מים טובים בה, הולכים בחוצות וברחובות כמו בדמשק. ויש בה מכל טוב. וגם ענבים בעת ההיא אכלתי שם.
משם יצאתי ח“י שבט לבארג’יק, ואומרים שהיא ארם נהרים עיר נחור. וג”כ 12 שעות מענטיב. נתתי שכירות החמור 16 גרוש. ובאתי בכ' שבט לבארג’יק. והיא עיר גדולה ומפוארה, ונערבה לי למאוד מאוד, ויושבת בהר. ועל פי הרוב בתיה נחצבת בהר, כי האבן והסלע מההר היא רכה וחוצבים בה ועושים בתים. ולפניה עובר הנהר פרת, והוא רחוּב לפי ראות עינים כמו שני מאות אמה מעלה מטה. ויש לבני העיר ריוח גדול מהנהר ההוא, ויש בו מבצר גדול וגבוה וחזק למאוד אצל הנהר. והיא מלאה כל טוב, ואנשיה אנשי סוחרים כנעניה נכבדי ארץ, אבל יהודים בעוונותינו הרבים אין בה כלל88. ומבארג’יק שכרתי חמור לערפ’ה, הוא אור כשדים, 28 גרוש. ומבארג’יק לשם 18 שעות.
אוּרפה 🔗
וערפה היא תחלת קורדיסטאן. כתוב בתורה ותנח התיבה על הרי אררט89, תרגם אונקלוס על טורי קורדי. ומדמשק עד ערפה נקרא ערביסטאן. וערפה היא עיר גדולה ויפה, וחומה סביבה עדיין מימות נמרוד, ובלילה סוגרים. ויש בה גם כן מבצר גדול על ההר, עדיין מימות נמרוד. והעיר היא תחת ההר בבקעה. וראיתי בעיר מקום הכבשן שנשלך אברהם אבינו זכותו יגן עלינו לשם על ידי נמרוד, שם רשעים ירקב. ועכשיו באותו מקום יש נהר גדול במים הרבה, והרבה דגים בתוכו. והגוים מחזיקים זה הנהר בקדושה גדולה, וגם אינם צודים מהדגים כלל, אדרבה בכל פעם נותנים להם מזונות. וכבר כך הדגים מורגלים בבני אדם, עד שהם כשרואים איזה בן אדם אצל הנהר, הולכים לקראתו, אולי ישליך להם איזה מזונות, ומגביהים פיהם ורצים אחר בני אדם. ואצל הנהר יש להם בית תפלה שלהם, ג’אמיע גדולה ומפוארה עד למאוד מאוד. ולמעלה על ההר מכיון כנגד אותם המים יש שני עמודים גדולים וגבוהים למרבה. ובאלו ב' העמודים עשה נמרוד, שם רשעים ירקב, קלע וגלגל, להשליכו לאברהם אבינו, זכותו יגן עלינו, להכבשן. ואמרו לי שעדיין יש סימנים מהגלגל בהעמודים וחתיכה ברזל גדול מתגלגל. אבל אני לא עליתי למעלה ולא ראיתי. ואצל המים ברכתי ברכה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וגודל התרגשות לבבי ושמחתה שהיה לי בזה העת, אין לשער, על שזכיתי להיות במקום קדוש כזה, מקום נס אברהם אבינו, זכותו יגן עלינו. וגם הראו לי המערה שנולד בה אברהם אבינו עליו השלום, זכותו יגן עלינו. אבל לא נכנסתי בה, כי הישמעאלים אינם מניחים ליהודים לכנוס בתוכה. גם מרחוק ראיתי בהר כמה וכמה מערות שעשה נמרוד, שם רשעים ירקב. ויהודים בה לא הרבה, ערך חמשים בעלי בתים מעלה מטה90. ובאתי לערפ’ה בכ"ד יום לשבט. גם אמרו לי שמעבר השני מההר הסמוך לעיר עדיין יש בית נמרוד החצוב בהר. גם שמונה שעות מערפה יש חרן הכתוב בתורה וימת תרח בחרן91, והיא חרבה. גם סמוך לחרן עדיין יש הבאר מה שנאמר עצל יעקב ויגל האבן מעל פי הבאר92. ועל הבאר יש בו אבן גדול שצריכים ארבעים בני אדם לגלגלו. ועכשיו אין בו מים בהבאר.
סוויריק 🔗
ובערב ראש חודש אדר יצאתי מערפ’ה, היא אור כשדים, לנסוע לסוויריק. ומערפ’ה לסוויריק 18 שעות ונתתי בעד החמור 20 גרוש. והדרך על הרוב הוא מישור ומים טובים. וסוויריק היא עיר קטנה. ויהודים אין בה רק ערך עשרה בעלי בתים מעלה מטה, וגם כן עניים93. ובאתי לתוכה בראש חודש אדר. ויש בה חייל כשלש מאות איש, משום פחד הערביים השוללים על פי הרוב בכל שנה בכל הכפרים סביבותיה. ושוללים להם כל מה שיש להם בלי שום רחמנות. ומחפד שלא יבואו גם כן להעיר, על כן יש בה חייל. ואלו הערביים הם לאלפים ולרבבות ושוכנים במדבריות. והם כמו פראים וחיות השדה, יכולים לחיות בלי לחם ומים. וכשיצמאו הרבה הורגים לגמל ושותים דמו.
שארמוק 🔗
ובג' אדר יצאתי מסוויריק ללכת לשארמוק. ושכירות פרידה נתתי ט"ו גרוש. ומסוויריק לשארמוק 12 שעות. והדרך רע עד למאוד, לא כל כך הרים וגבעות כמו כולה סלעים ואבנים, שמעקמין רגלי הבהמה ומייגעין הרוכב עליה בלי שיעור למאוד. גם יש על הדרך הרי שלג, אשר השלג מונח עליהם כל השנה. ובאתי לשארמוק ד' אדר. ושארמוק גם כן עיר קטנה, ויהודים בה ערך ארבעים בעלי בתים מעלה מטה94. והיא בבקעה והרים סביבה. והבתים בהרים נראים כמו מדרגות זה על זה. ומשום הכי נקראת שארמוק, כי שאר בלשון טורקי ארבעה, ומוק בטורקי הרים, כי ארבע הרים סביבה. וסמוך לעיר יש מעיין ממים חמים מעצמה, כמו חמי טבריה.
מנהגי כורדיסטאן 🔗
ומנהג כל מדינות אלו, להיות כל אדמת ביתם מכוסה במחצלאות, כל אחד ואחד לפי כבודו. ואינם הולכים לביתם ונכנסים במנעלים, רק מסירין המנעלים קודם כניסתם ועל פי הרוב הולכים יחפים, רק הנכבדים הולכים בחצי שראביס, הנקרא זאָקין95 אצלינו, וכל ישיבתם ושימושם ומאכלם ושינתם ולימודם היא רק בהאדמה, כי אין להם לא מטות ולא ספסלים, ובתיהם ריקנים מכל כלום, רק מה שהאדמה מכוסה במחצלאות. ועל המחצלאות סביבות הכתלים כרים מצמר גפן, בכדי שיהיה ישיבה שיש בה סמיכה. וגם הכרים משתמשים בלילה בשביל השינה. ואין להם כרים וכסתות מנוצות אווזות כמותינו, כי לא שכיחי במדינות האלו. רק חוץ הכרים עדיין יש להם כמה קאָלדיריס96 הנקרא אילחאף בערבי, כל אחד ואחד לפי צרכו להציע מתחת ולכסות מלמעלה. ושינתם היא כמו שכתבו חכמינו זכרונם לברכה97 משמורה ג' אשה מספרת עם בעלה, מפרש רש"י דרך השוכבים יחד לספר זה עם זה. ובשעת אכילה מביאים ספסל קטן על הארץ ואוכלים עליו, ואחר אכילתם מסירים אותו. והלחם שלהם אינו צריך סכין לחתכו, כי אפיתם אינם כמותינו עבה וגובה, רק כמו רקיקין, ומשברין אותם בידיהם. ואפילו על שבת אינם אופים מסולת כמונו. ואין הפרש ביניהם מחול לשבת, רק במה שעל השבת אופין חדשים לכבוד שבת. ויש להם ב' מיני לחם, היינו שלפעמים חוץ מהרקיקין אופים כמו חלות, היינו מה שהם יותר עבים מהרקיקין, וזהו ההפרש שבין רקיקין לחלות, היינו שהרקיקין הם דקים הרבה כמו מצוֹת שלנו, והחלות הם פיטפאלגיס שלנו. ולפעמים אם רוצים בוללים אותם בשמן. ולא יש להם תנור כמותינו, רק התנורים שלהם פיהם פתוח למעלה, והם כלי חרס ומיטלטלים, ומסיקים בו האש ואופין בצידיו. וכירים שלהם הוא גם כן בקרקע, מקום שפיתת קדירה אחת או שתי קדירות. ואינם משתמשים בכלים של חרס כלל, רק כל שימושם בכלי נחשת. ובישיבתם, מקודם כורעים על רגליהם, ואחר כך רובצים ויושבים על ברכיהם, כמאמר הפסוק כרע רבץ וכו'98.
ומנהגם שבימות הגשמים הולכים במנעלים של עץ, והם עשויים בדמות הספסלים קטנים שלנו, כל אחד ואחד כפי גודל הרגל וקטנו, ועליו רצועה של עור שמכניס בו הרגל. וזה ערב לי הרבה, כי הרגל אינו הולך על האדמה ואינו מרגיש שום קרירות, כי המנעל גבוה מהארץ, כל אחד ואחד עושה לפי רצונו, וגם מרוויחין הרבה ממון בזה, שאינם קורעים מנעלים. ואפילו בימות הגשמים הולכים יחפים, רק באלו המנעלים בשביל טיט הדרכים והקרירות מהאדמה.
גם אינם מקפידים על גידול שערות ראשם, בכל אופן הנאות להם, בין מלפניהם ובין בגידול בלורית כל שער ראשם. גם אינם מקפידים בגילוי ראש הקטנים, ונערים משבעה ושמונה שנים יצאו בגילוי ראשם בכל מקום ומקום, ברחובות ובשווקים ובבתי כנסיות. גם הקטנים מתפללים בטליתם, אפילו מחמשה וששה שנים. ואצלם ברכת כהנים בכל יום. ואצלם אינם בנמצא טלית עם עטרה כמותינו, רק כולם פשוטים, אפילו הטליתים בעצמם הם פשוטים עד למאוד. הם אינם יודעים גיאות להדר אחר טלית חשוב כמונו, ובפרט שאינו בנמצא במדינתם. ואנשים עניים יעשו להם טליתים ממאדאם, הנקרא אצלינו זאניס. ועושין בו צצית גם כן מצמר גפן, כפי הדין המוזכר בשלחן ערוך שציצית פשתן יכול לפטור פשתן. גם אינם מטילים מים אלא בישיבה, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה אין מי רגלים כלים וכו'. ואפילו, המבדיל, גוים כך. וגם, מחילה, לגדולים לא ילכו בלא מים, בשביל קינוח פי הטבעת. ומי שמשתין אצליהם בעמידה מחרפים לו.
ומנהגם, לבן בכור שלו יקרא בשם אביו, אפילו עדיין חי הוא. גם לכל אחד אינם קוראים אותו בשמו, רק על שם בנו. כמו למשל, ששמו אברהם, ויש לו בן יצחק, לא יקראו לו ר' אברהם, אבל קוראים אותו אבא יצחק. וגם שמות שלהם חידושים רבים. כמו, לזכר כוכב, נג’ים בערבי, ולנקבה לבנה, כאַמאַר בערבי. וכמו שמצינו גם כן בגמרא99 ההוא בר כוכבא דטעה ביה ר' עקיבא. גם בימות החורף אינם יודעים לעשות תנור החורף (ריבע) להסיקו לחמם הבית, רק עושים נקב גדול בארץ, ונותנים בו אש, או קדרה עם אש, ועל הנקב נותנים ספסל קטן ומכסים על הספסל אילחאף (קאָלדרע), והאילחאף מכסה סביב הספסל כל הנקב, ויושבים סביבות הספסל עם הרגליים תחת האילחאף. גם אצליהם הנשים מושכים טיטין100 כמו אנשים. גם הילוך הנשים כמו האנשים. ומנהגם, בין בישראל ובין באומות העולם, המבדיל, ואפילו התינוקות של בית רבן, מי שנתחייב מכות, לא יכו על האחוריים כמונו, אך ורק בכפות רגליו. ואחר קימו מהמכה לא יכול לילך כמו שעה ברגליו. וכבר יש להם עץ עם חבל מזומן לזה, שמכניסין הרגליים בהחבל, שיהיו מוחזקים בטוב להכותם. גם כתיבה שלהם אינו מקולמוס הנוצות כמותינו, רק קולמוסים מקנים כמאמר חכמינו זכרונם לברכה קנה כדי לעשות בו קולמוס101.
דייאר בכיר 🔗
נחזור לענינינו. משארמוק נסעתי לדייאר בכיר. ויש 18 שעות דרך. ושכר הפרידה 30 גרוש. והדרך על פי הרוב מישור, והמיעוט סלעים ואבנים המייגעין הבהמה והרוכב עליה בלי שיעור. ויצאתי משארמוק ח"י אדר ובאתי לדייאר בכיר ך' אדר. ואמר לי שדייאר בכיר בלשון הקודש כלנה, כמו שכתוב בתורה ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה (בראשית ג')102. ויש לה חומה מפוארה סביב, ועומדת גם כן על סלע והר. והיא עיר גדולה, כמו שליש ארם צובה מעלה מטה, אבל יהודים אין בה רק כמו שלשים בעלי־בתים מעלה מטה103, ועל הרוב עניים, והשאר בינונים. ויש להעיר ד' שערים: בב ג’בל, מבוא שארמאק, בב מארדין, בב ג’דיד, בב רוּם, היא סטאמבול. וקורין בה המגילה שני ימים. ולפניה יורד החידקל הנהר. ויש בה אנשי חייל הרבה. ובזה הנהר החידקל הולכים בו לאיזה מקום שרוצים במורד המים, הן למאָסוּל או לשאר מקומות, והן לבגדד.
שזורי 🔗
ובכ"ה אדר יצאתי מדייאר בכיר על הקעליק104 על המי נהר במורד המים לשזורי105. והלכתי חמשה ימים על המים. ובאתי בראש חודש ניסן לשזורי. והמים של חדקל חדין ועבין והולכין במהרה. ומדייאר בכיר על פי הרוב לשזורי יורדים בג' ימים, אבל בעוונותי הרבים על מזלי היה גשם שוטף הרבה גדול ורוח חזקה, ועכבו הקעליק מלירד מהרה. והצער שלי שהיה, אין לשער ולבאר. שבח לאל יתברך בחסדו הטוב שלא בטובתי שהביאני לשלום לשזורי. אנא ה' מלא רחמים אל שדי, שאמרת לעולמך די, כבר תאמר גם כן לצרותי די, כי מה אני ומה כוחי, גוש עפר רמה ותולעה, לסבול צער גדול נע ונד כזה. ומה קין שהיה דור שני ליציר כפיו של השם יתברך, כשאמר לו השם יתברך: נע ונד תהיה בארץ106, נתפחד ואמר גדול עוני מנשוא, מכל שכן ומכל שכן תולעת כמוני, אנה ה, הושיעני והחזירני במהרה לביתי בשלום ובהצלחה ואמצא בני ביתי בשלום.
ועשיית הקעליק היא באופן זה: קושרין כמה וכמה נאדות נפוחים, לגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו, ועל הנאדות קושרין גם כן כמה וכמה עצים דקים (דרענגליך), ואחר כך נותנים המשא עליו. ומדייאר בכיר לערך שני ימים על המים היה מישור, וכפרים קרובים זו לזו. אבל אחר כך התחילו הרים וסלעים גבוהים מעל גבוהים עד לב השמים, שהיו מאפילים שמש בגבהם, משני צדדי המים עד שזורי, ועד בכלל. והם הרי אררט, שאומר המדרש שהם היותר גבוהים מכל ההרים שבעולם.
ושזורי היא עיר קטנה, ואין בה כי אם מנין יהודים בצמצום, עניים מרודים, ובכל יום, אפילו בשני וחמישי, לא ימצא מנין בבה“כ, ומתפללים בלי מנין107. אבל, המבדיל, גוים וערלים אמרו שימצא לערך אלף בתים מעלה מטה. ובבית הכנסת יש בה מערה סתומה, וקבלה בידם שהיא מערת אליהו זכרונו לברכה. ושזורי היא מוקפת חומה וחריבה. ויש בה עדיין פלטין גדול ומפואר וחרב, סמוך להנהר חדקל. וגם כן גשר חריבה. וקבלה בידם שזה הפלטין והגשר, בנה אותה עדיין וויזתא בן המן, כי היה מלך בעת ההיא בעיר הזאת. והפלטין עדיין ניכר תפארתו כעת, מפואר הרבה. וגם כן אומרים שכתוב גם כן פרט מווייזתא, אבל אני לא ראיתי108. וג”כ הראו לי הר גדול סמוך לעיר, אשר מהעיר רואים אותו, והוא הר גבוה במאוד, ועליו מונח שלג כל השנה. ובזה ההר נייחא תיבת נח, כמו שנאמר ותנח התיבה בהרי אררט. ואפילו עכשיו כשהולכים לשם, עדיין מוצאים חתיכות דפים נרקבים וגם זפת. והגוים בכל שנה בחודש תמוז הולכים לשם בשביל זאריע109, וליהודים אינם מניחים לילך לשם. ואמרו לי שעל פי הרוב בכל שנה ושנה ירד מן מן השמים על ההר ההוא, והוא טוב הרבה מאוד ומתוק. וקורין המגילה בשזורי שני ימים. ומדייאר בכיר לשזורי נתתי בשביל הקעליק 30 גרוש. והיה לי גם כן דרך לילך לשזורי על יבשה, על מרדין ונציבין, אבל הדרך עליהם כמו שמונה עשרה ימים, והטורח רב עליהם, כי הם הרים וגבעות, ואחר סוף כל סוף, כפי שמיעתי ואחר הבנתי, לא היה עולה לי אחר כך אפילו ההוצאה, על כן מנעתי עצמי מלילך עליהם. ובנציבין יש ציוּן ר, יהודה בן בתירה, והוא מה שנאמר בפסחים דף ג' ע"ב, במעשה דגוי בפסח, שלחו ליה לר' יהודה בן בתירה אתה בנציבין וכו'. ואנשי שזורי כולם עניים.
זאכו 🔗
ומשזורי הלכתי לזאכו, דרך שנים עשר שעות, נתתי שכירות הבהמה 15 גרוש. ועל פי הרוב הוא מישור, אבל מהו המישור, הבל הבלים, דווקא מעט לאורך הדרך, אבל ברחבו הוא רק קרוב לתחום שבת, ומשני צדדיו ברוחב הם ההרי אררט, הרי בתר הרי שלג, מפחידים לעינים. ועל הדרך ראיתי שיירת אילים, ערך חמשה עשר, ומגודל מהירת בריחתם מפנינו לא יכולתי לראות בטוב כמותם ומהותם, אך ראיתים שהם כמו עזים גדולים. ואמרו לי השיירא שהיתה עמי, שהם עדיין הילדים, אבל יש מהם עוד גדולים, כמו סוסים, הגדלים על אלו ההרים, ולפעמים צודין מהם ומוכרין אותם לזאַכו. ואמר לי היהודי שהיה עמי, כי בשרו וחלבו הרבה טוב הוא, רק שנרגש בו מעט חימוץ. גם הראו לי על הדרך ב' מיני עשבים, כמו מיני שושנים, אחד ירוק ואחד אדום, ואחד שמו אדר, והב' שמו ניסן, אפילו אצל הגוים. ולמה כן? כי זה האדר לא יצמח רק באדר, וזה הניסן לא יצמח רק בניסן. ואם כן המשמעות, שאפילו אצל הגוים שמות החדשים כמותנו, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: שמות החדשים עלו עמהם מבבל110.
ובזאכו וכפריה מסביב לה מדברים בלשון תרגום. וגם המנהג אצל הגוים דשם, שהולכים בפיאות גדולות וארוכות, ועל פי הרוב הם מסולסלים נאים ויפים, ולא תאמר מעולם שהוא גוי. וגם המבדיל, היהודים גם כן הולכים בפיאות ארוכים, לא כמו ערביסטאן שהיהודים הולכים בלי פיאות, ולא יש שום הפרש בין גוי ליהודי, המבדיל. וגם במלבושיהם שונים. אבל שינוי הלבוש ושגעונו כמעט שאין להעלות על הכתב, כך הוא משונה ומשוגע. מכל מקום אמרתי להעלות ענין אחד: בשני צדדי הכתונת למטה מניחים פתוח, ועושים בהם ותופרים שני צוויקיל תלוים לארץ יותר מהכתונת. כי מדת הכתונת זעיר שם זעיר שם עד הטבור מגיע, אבל הצוויקיל קרובים הם עד לרגליהם. וגם הצוויקיל קורעים אותם לאורכם, ומכל אחד נעשה ב‘, שתיים שהן ארבע, ונראים ממש כמו ארבע ציציות, מכאן שניים ומכאן שתיים. וכך לובשים בין היהודים ובין הגוים, המבדיל. וכשהגוי הולך מרחוק עם הפיאות ועם אלו הצוויקיל, הנראים כמו ציציות, ממש נראה כיהודי. וזאכו על פי הרוב הם עמי הארצות ואינם יודעים כלל שום תפלה, ואפילו לקרות בסידור א“ב, ואינם יודעים שום ברכה, ואינם מתפללים כלל, רק מה שהשליח־ציבור מוציאם בתפילתו, ובעמידה דלחישה יושבים, ובחזרת הש”ץ השמונה עשרה הם עומדים ומכוונים למה שאומר הש"ץ. ויצאתי משזורי ג’ ניסן, ובאתי לזאכו ד' ניסן. ושאלתי עבור הגוים למה הולכים בפיאות עד שישאו אשה, והיא מגלחת אותם, וכל זמן שלא ישא אשה ילך בפיאות. ובזאכו יש לערך מאתיים בתי יהודים, וגם, המבדיל, כמו מאתיים בתים גוים111.
סינדאר 🔗
ומזאכו יצאתי עשרה ניסן ללכת לסינדאר. ומזאכו לסינדאר 15 שעות, ונתתי עבור פרידה 28 גרוש. ובאתי לסינדאר 13 ניסן. ותיכף מיציאת זאכו, לערך ארבעה־חמשה שעות, נכנסתי בפנימיות ההרים, שמאיימין על האדם העובר עליהם, וכמעט שלא היה מקום מישור לרגלי הבהמה. רק בכל פעם הלכתי וקרבתי קרבן עולה ויורד, שמשברת רגלי הבהמה וגם הרוכב עליה. ואחר כך על הרוב מישור. והעיר סינדאר בין ההרים היא. והבתים על ההרים כמדרגות זה על זה. ויש בה ששים בעלי בתים מעלה מטה112, וג"כ לערך ארבעים בתים גוים ישמעאלים.
דאַהאָק 🔗
ויצאתי מסינדאר 18 ניסן לדאַהאָק. ומסינדאר לדאַהאָק כמו ב' או ג' שעות, ונתתי עבור חמור שלשה גרוש. וכל הדרך היא רק בין הרים גדולים וגבוהים ועקומים עד למאוד. ובדאַהאָק אין בה יהודים רק כמו קרוב לשני מנינים113, כולם עניין מרודים, רק אחד או שניים בינונים. וגוים וערלים ימצא בה כמו מאה בתים. ועומדת במישור בין ההרים.
מדאַהאָק למוֹצוּל 🔗
ובכ"ב ניסן יצאתי מדאַהאָק ללכת למאָסוּל, היא אשור, היא נינוה. ומדאַהאָק לשם 16 שעות, ונתתי עבור סוס 23 גרוש. וכל הדרך היא רק מישור, הרבה טוב, אדמה מבורכת בתבואה, כמו אצלינו. ועל הדרך סמוך לדאַהאָק, עדיין כמו ארבעה חמשה שעות, הראו לי השיירא כפר ושמו אלקוש, ושם ציון וקבר הנביא נחום האלקושי. ובחג השבועות הולכים לזארי114 על קברו מכל הסביבות, כמו מזאכו ומסינדאר ומכל ערי קורדיסטאן ומאשור ומבבל. ומביאין ספר תורה לשם מאשור, ושמחים שם עד למאוד מאוד, כמו אצלינו במירון. ובכל אלו המדינות, כשנשבעים, נשבעים בחיי הנביא נחום, בין יהודים או גוים, המבדיל. וקדוש הוא אצלם עד למאוד. ובאלקוש אין שם יהודים, רק ערלים. ויש על קבר נחום הנביא בית וערל משמש ומדליק שם נר תמיד.
ועכשיו אעתיק מנפלאות ונסי זה הצדיק, ממה שראיתי בספר אחד מר' אברהם הדיין מארם צובה, וגם מה ששמעתי שהוא אמת מאנשים כשרים. פעם אחת הלכו היהודים על קברו לזאַרי, ואחר שגמרו הזאַרי ורצו ליצא, בא שר העיר וסגר הדלת בפניהם שלא יצאו עד שיתנו כל אחד ואחד חמשה גרוש. ועל פי הרוב היו כולם עניים ודלים, והיו כארבעים איש. ובכו והתחננו לפני אותו הצדיק שיצילם מאותו הרשע האכזר, כי לא היה להם שום פרוטה ליתן לו. ואז ראו שבפתע פתאום נפתח הדלת מעצמו, ויצאו. וכשמוע השר שיצאו, בא והכה להם מכת מרדות, ואמר להם: מורדים אתם, שברתם הדלת ויצאתם. והשיבו לו: לא, אדונינו, הצדיק עשה לנו הנס הזה, שנפתח הדלת מעצמו ויצאנו. ואמר להם: שקר אתם דוברים, כי לא להאמין, אז יאמנו דבריכם, אסגור לכם פעם שנית, ועמוד ואראה אם יפתח הדלת, אז אדע כי הצדיק אעשה לכם זה הנס. ואז החזירם לשם ועמד על הפתח, וראה איך שנפתח הפתח ויצאו. ואז אחזתו רעדה וחלחלה להשר הזה, וביקש מהם מחילה. ונשמע הדבר להפאַשאַ115, והוציא עליהם מאמר וגזר אומר, ששום אדם לא יקח מיהודים כלום, ולהשר המשרת שלו גער בנזיפה, על שביקש מהם בחמשה חמשה גרוש. ועכשיו היהודים הולכים לשם בחירות גדול ובשמחה. וזה הסיפור סיפר יהודי אחד כשר, שהיה בעצמו בזה הנס, וראוי להאמין בו.
גם נס אחר ששמעתי, והכל מודים בו. שפעם אחד נגמר השמן, ולא היה להדליק נר תמיד בשבילו, והלך הערל המשמש לבעל־בית אחד ערל, וביקש ממנו ואמר לו: תן לי שמן בשביל הנביא, או במכירה או בהלוואה, כי כלה לי השמן עכשיו בשביל הנר תמיד. והבעל־בית היה משקר עליו, והשיב לו: אין לי, ובאמת היה לו. ובלילה הזאת נשברו כל החביות עם שמנו, והשמן יצא לחוץ ונמשך כמו נחל, והכירו כל הכפר, כי מעשה הצדיק הוא. גם נס אחר: גוי אחד היה רגיל להשתין בכותל החצר שלו, מליצנותו בהנביא. פעם אחד נדבק זכרוּתוֹ בכותל, והיה צועק ולא נענה, עד שנתחרט ונשבע בחיי הנביא, שמהיום ההוא והלאה כבר יכבד אותו, ואז ניתר.
והיה לי דרך לילך מסינדאַר למאָסוּל עוד על כמה עיירות בקורדיסטאן, היינו באי, האמידיע, עקרא, סוש, אבל דלגתי אותם מלילך בהם, מפני טורח ההרים, ופחד וסכנת הדרכים, ומיעוט הרוחים, כי אפילו באילו ב' ג' מקומות שהלכתי בקורדיסטאן גם כן לא היתה לי קורת רוח, הן מפני מיעוט הרוחים והן מפני סכנת הדרכים. בכל פעם כמעט שנפשי יצאה מפני הפחדים, ובפרט בדרך זאכו, שגוי אחד תפש להבהמה שלי והוליכני מהדרך אצלו. וברוך הנותן ליעף כח, שסבלתי כל זאת, והקדוש ברוך הוא הצילנו מידם. עם כל זה הרבה קורת רוח לי שהייתי במדינה כזאת, אשר אם לא ראיתיה לא האמנתיה, והייתי אמרתי בחפזי כל אדם כוזב. ראשית, ההרים והגבעות שלה, ורק הפחד מהם גם כן די. לדעתי, בשביל זה נקרא הארץ הזאת אררט, מלשון ארור. שנית, אנשי המדינה הזאת הגוים כולם שוללים וחומסים ולסטים והולכים בכל צידיהם בכל מיני כלי זיין, ופניהם הוא רק כמו לסטים, הפחד ניכר בפניהם, ואין להם שום מורא מלכות. שלישית, שינוי המלבושים שלהם אין לשער, ולבאר אין, היינו בין היהודים ובין הגוים, המבדיל, ובין האנשים ובין הנשים, אינם הולכים רק בארבעה בגדים, כמו כהן הדיוט, היינו מכנסיים וכתונת עליהם ואבנט ומצנפת, בלא ארבע כנפות. וההפרש שיש בין האיש והאשה היא במצנפת, כי האיש כל מה שיכול לכרוך סמרטוטין על ראשו, הוא מכריך ומלפף, ויכול להיות המשא משני ראָטיל ויותר, והאשה אינה מכסה ראשה רק במאנדיל (פיישעלי)116 קטנה, עד חצי ראשה מגעת, וכל ראשה גלוי, הן שערות ראשה והן השערות הקלועים התלויים לה מאחוריה, כי הולכים בשערותיהם ממש. ואפילו הזקנים ששערותיהם לבנות, גם כן כך הולכות, ואינו ניכר בין בתולה לאשה, כי הבתולה גם כן הולכת במאַנדיל קטנה בראשה, ושערותיהם שוות המה. גם יש הפרש בכתונתם, כי האשה כתונתה ארוכה עד הרגליים, ושל האיש הוא קצר, רק עד השוקיים. רק משני צדדי הכתונת יש אלו הצוויקיל השסועים הנראים כמו ציציות, כמו שכתבתי למעלה. וזאת היא לפאר להם, ובאמת נמאס להביט עליהם. ועל פי זה נראה לי לפרש כמה דקדוקים בפרשת ציצית117.
נחזור לענינינו, ובמה שסיימנו נתחיל, דהיינו שהם הולכים באלו הצוויקיל שנראה כמו ציצית. וג“כ כל מה שיכולים יותר לילך עירום ויחף, יותר טוב להם. ולבם פתוח, ועל לבם גודל השער כמו יער, שחורות. ועמי הארצות כולם, אינם יודעים אפילו א”ב, או לעשות ברכה ומי שיודע לעשות ברכה ולהתפלל נקרא חכם. והשליח־ציבור מוציאם ידי חובתם בתפילתו. ובכל קורדיסטאן אוהבים שכר עד למאוד. וגם יש בין היהודים והגוים, המבדיל, אהבה ואחוה, עד שאם יהודי יעשה איזה שמחה, יבואו גם הגוים לשמוח עמהם בשמחתם. ומרקדים ביחד אנשים ונשים, בחורים ובתולות, וגם כן גוי באמצע, ואפילו אשת החכם. ואינם משיאים בחורים ובתולות, ואינם מקפידים אפילו לעשרים ולשלשים שנה. ועל פי הרוב יבואו בחורים ויקדשו לבתולות בעל כרחן, נותנים על ידיהם טבעות או דבר אחר לקידושין בפני עדים, או עושה תחבולות עד שמפתה אותה, ואחר כך היא מכרחת לישא אותו. ובפני באה נערה אחת לשאול על קידושיה, ורצתה למאן, ולא התרתי לה, מפני שבוגרת היתה. והארוס הולך להארוסה, ומדברים בשם בפני כל ואינם בושים. וכולם הולכים בנזמים באזניהם, כל נזם יהיה במשקל חצי ראָטיל. והנקבות הולכות גם כן בנזמי האף. גם הולכות באצעדות על הזרוע וגם על הרגליים. וגם האבנטים שלהם מצפים בכסף ובשלשלאות כסף, לחבר האבנט. וברוך הנותן ליעף כח ולאונים אין, שפטרני לשלום ממדינת קורדיסטאן, כי כל הדרים בהם מסוכנים יותר מבשאר מקומות.
ובקורדיסטאן יש שתי לשונות: לשון קורדי ולשון תרגום, לשון הגמרא. ומעט שמדברים בערבי. אבל במדינת ערביסטאן יש גם כן שתי לשונות, היינו ערבי וטורקי, לא יותר. וכל היהודים בקורדיסטאן על פי הרוב הם אורגים במלאכת מעשה האורג, ואפילו החכמים שביניהם. והבתים שלהם אינם כמותינו, רק הם כמו אהלים, מסודרים מאבנים זה על גבי זה, ומטיח במעט טיט, והגג בעצים וקנים דקים, וטיט עליהם, בלי שום חלון ותנור וכיריים. ומבשלין על גבי קרקע בגומא אחת מיוחדת, והבית ימלא עשן. וכנגד הגומא למעלה בתקרה יש נקב קטן, בשביל העשן שיצא. ואוכלים על גבי קרקע.
מוֹצוּל 🔗
ובאתי למאָסוּל, היא אשור היא נינוה, בכ"ג לניסן. וזהו נינוה החדשה, אבל נינוה הישנה רחוקה ממנה לערך ב' ג' ימים, וחריבה. ויש להעיר חומה סביבה בעשרה שערים, והחידקל הולך למזרחה, כמו שכתוב בתורה: והנהר השני הוא חדקל ההולך קדמת אשור118. והראו לי בה עדיין חורבה אחת ישנה מזמן סנחרב. ויש בה ערך שבעה עשר אלפים בתים גוים מעלה מטה, וכמו מאתיים בתים יהודים119. וסמוך לעיר כמו חצי שעה יש כפר ושם קבור הנביא יונה בן אמתי, הוא שניבא על נינוה. והוא ביד הישמעאלים ואינם מניחים ליהודים להכנס אצלו. ואני כשהלכתי ממאָסול לאַרוויל, הלכתי על זה הכפר, וראיתי ציוּנוֹ אבל לא נכנסתי בו. עם כל זה אחר שוחד ויגיעה הולכים אצלו בכל חג השבועות לזאריע.
ארוויל 🔗
ויצאתי ממאָסוּל ב' אייר ללכת לאַרוויל120. ומשם לארוויל 16 שעות, ושכירת הבהמה 25 גרוש, חוץ ב' פעמים העברת המים חידקל הלך ממני כמו 5 גרוש. ובאתי לארוויל ד' אייר. והדרך ממאָסוּל לארוויל היא כולה מישור ומבורך. ובאַרוויל יש לה קלעא121 גדולה. ומקודם היתה העיר רק בקלעא, ועכשיו נתיישב גם כן יישוב גדול גם מתחת הקלעא. ויש בה ב' בהכ"נ, אחת למעלה ואחת למטה, ויש בה לערך מאתיים בתים יהודים122. ועל זאת העיר יש אומרים ויש אומרים. יש אומרים שהיא רחובות עיר, כמו שנאמר בתורה: מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן וכו' ואת רחובות עיר וכו‘123. ויש אומרים שהיא רסן הנאמר בפסוק שני: ואת רסן בין וכו’124.
קרקוּק 🔗
ויצאתי מאַרוויל ט' ימים לחודש אייר, ובאתי לקרקוּק בי“א בו. ואומרים שהיא כלח. והדרך ג”כ היא כולו מישור ומבורך, ממש כמו אצלינו. והעיר קרקוּק גדולה הרבה, ויש בה ערך 30 אלפים ב"ב ישמעאלים. ויש בה קלעא גדולה היא מבצר גדול, ויושבים בו הפאַשאַ ממלך עם אנשי חייל הרבה. ויש בקלעא ציוּנים וקברים, והולכים היהודים לזארי125 לשם בכל שבועות, ואומרים ששם קבורים דניאל הנביא עם חנניא מישאל ועזריה. אבל לא נכנס ללבי, כי ידוע שדניאל קבור בשושן הבירה כמו שכתוב בספר הדורות ובמסעות בנימין. גם אמרו שמצאו בזאת המערה ספר תורה ושלחוהו לבבל. אבל יהודים בזאת העיר בעוונותינו הרבים הם מעט, ערך מאה וחמשים בתים, וגם כן אינם עשירים126. ומאַרוויל לקרקוק דרך 22 שעות, ונתתי שכירות החמור 10 גרוש.
מקרקוּק לבגדאד 🔗
ויצאתי מקרקוק כ"ה ימים לחודש אייר ובאתי ביום אחד לדוּזחוּרמאט, והיא דרך 16 שעות, ושכירתה 12 גרוש. ודוּזחוּרמאט היא עיר קטנה, יש בה יהודים ערך מנין ויותר127. וגם גוים, המבדיל, לא יש הרבה, לערך שלש מאות בתים מעלה מטה. ויש בה אילני תמרים הרבה. ויש בה מעין ממלח. ועבור זה נקראת דוּז חאָרמאַט, דוּז בטורקי מלח, חורמאט בטורקי תמרים. גם יש בו מעיין מנפט, האמור בפרק במה מדליקין ולא בנפט128, וריחו רע ויוצא ממנו עשן גדול.
ויצאתי מדוזחורמאט כ"ח ימים לחודש הנזכר, ובו ביום באתי לכופרי. יש דרך 9 שעות, ושכירתה 8 גרוש. ובאתי לכופרי ערב ראש חודש סיון. והיא עיר קטנה, ויש בה כמו ערך שלשים בתים יהודים129, ומוקפת חומה וג' שערים בה: בב בגדד, בב סלימיניע, בב קרקוק. ויש בה מים רבים וטובים, והולכים בתוך החצירות והבתים. ויש להם תענוג גדול מהמים. וגם כן בשם יש אילני תמרים הרבה. ומשם מכופרי נתתי 25 גרוש לבגדד, היא בבל רבתי יכוננה עליון עמן, דרך ארבעה ימים.
בגדאד 🔗
ובאתי לבגדד לשלם 14 סיון כת“ר לפ”ק. והשם יתברך יחזירני לשלום לביתי בהצלחה אמן כן יהי רצון. ובגדאד היא עיר גדולה ומוקפת חומה, ועל הרוב חריבה. ויש בה ששה שערים שנכנסים בה. והנהר חדקל הולך באמצע העיר. והיהודים אינם דרים רק בצד אחד מהנהר. ובצד השני כולו גוים. וימצא בכל בבל גוים, אומרים, לערך שבעים אלפים נפש. ויהודים, המבדיל, כן ירבה וכן יפרוץ, ערך עשרים אלפים נפשות130, אבל על פי הרוב בעוונותינו הרבים כמעט כולם עניים. ואפשר ימצא בהם 12 או 15 גבירים, וגם בינונים לערך ארבעה מאות מעלה מטה. והשאר כולם עניים מרודים מחזירים על הפתחים, ובני העיר מספיקים אותם. וכל העיר אינם מספיקים ושותים ומבשלים רק ממימי הנהר חדקל, כי אף על פי שיש לכל בעל־בית באר בחצרו, עם כל זה מי הבארות מלוחין הם, ואינם מסתפקים מהם רק לנטילה לבד. והעיר מסחר גדול לכל סביבותיה, הן להינדיע131 ולדמשק ולארם צובה ולפרס.
ויש בה בתי כנסיות לערך שניים עשר, ואחת מהם נקראת שיך יצחק, על שם הגאון הקבור בה, עדיין מהגאונים הוא ושמו יצחק, זכותו יגן עלינו. ויש תיבה על קברו, עד צוואר יגיע, ומכוסה בבגדים נאים ומוקפת סביב סביב בדגלים, נחמד למראה ויפה לעינים. והיא בית כיפה לבדו, בצד בית הכנסת, ודולקים בה נר תמיד. ותהלה לאל יתברך בבבל יש ישיבות וחכמים הרבה, שיושבים רק על התורה ועבודה, ובפרט ישיבת ומדרש הנקראת על שם הגביר מנשה, אשר הוא מחזיקה בכל צרכיה וסיפוקה ומוציא עליה בכל שבוע לערך 50 אדומים, ואפשר יותר, כי כן ציוה לו אביו והניח לו ממון בשבילה132.
והבתים של בגדאד, כולם מלבנים, והלבנים יותר גדולים הרבה משלנו, כפלים. והרחובות הרבה קצרים133 הם, אשר שני בהמות או שני בני אדם במשאם אינם יכולים לילך בהם. ולא לחנם אמרו רבותינו זכרונם לברכה: זה בא בחביתו וזה בקורתו, נשברה חביתו של זה בקורתו של זה134. וכל הפאר של הבתים הוא רק בפנים, אבל מהחוץ נראים כמו חורבות. וגם כן בכל מדינות ערביסטאן ופרס כן הוא. ואשה אינה נראית בבגדד כלל, כל כבודה פנימה.
וקרוב לרחובות הגוים, ומרחוב היהודים יהיה קרוב לדרך שעה, מעט חוץ לעיר, יש קבר וציוּן יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. והולכים שם אצלו בכל פעם להשתטח ולהתפלל. ואפילו מהגוים, המבדיל, יבואו לו. וגם אני, תהלה לאל יתברך, זכיתי ונשתטחתי על קברו והתפללתי להשם יתברך בזכותו להושיעני ומכל צרה להצילני. ועל קברו גם כן תיבה בנויה מפוארה, עד צוואר יגיע, ויותר מג' אמות ארכה. וכיפה גדולה וחומה מפוארה, וגם חצר גדול וחשוב בנו עליו זה מחדש כמה שנים. הבית כיפה הרבה יפה עשו אותה. וגם באר עשו בחצר, לצורך נטילה לכל הבאים שמה. ואצל פתח החצר גם כן קבור צדיק אחד מאנשי בבל, בעל המחבר נאוה תהלה על תהלים, זה לא מזמן כביר שנקבר שם135.
ובבבל החמימות גדול הוא עד למאוד. וכמה בתים יש להם גראַד136 על החמימות, וראיתי שהיה החמימות קרוב לארבעים גראַד137. וצער גדול לסבול החמימות דשם, ובפרט לאשכנזים, כי ממש יורד מכל הגוף ומהפנים כמו נחלי מים מהזיעה, ומההכרח רק לתפוש מטפחת ולספגם. כי לפעמים יורדת הזיעה מהמצח לעינים, והזיעה אוכלת העינים, ויש צער גדול בזה. והבגדים מבני האדם מרוקבים מגודל הזיעה, ואפילו לכתוב אין ביכולת, בעבור הזיעה היורדת מהידים ומהאצבעות. ובשביל זה כל אנשי בבל כל היום יושבים במרתפים שעושים להם תחת הקרקע, והחלונות למעלה בהגגות, ולא יש בית בלא מרתף או בחצי מרתף הנקרא נים. וכל השוקים והחנויות מקוּרים הם. ויש הרבה בני אדם מהגוים נושאים מים בשוק לשתייה, ומרוויחים הרבה. והנשים על פי הרוב לא תשב בטל, רק מרוויחים במעשה ידיהם, יודעים לחייט או לארוג. ובכל הקיץ יוצאים מביתם ועולם ודרים למעלה על הגג בחוץ, ואחר ימים נוראים חוזרים ויורדים לביתם. ועל פי הרוב יש אצלם קטטות ומריבות גדולות בשביל ההיזק ראיה, שמביטים זה לזה, ובפרט שהם מקפידים בשביל הנשים מבלי להסתכל בהם. וגם מהשינה שישנים יחד. ובפרט בכמה מקומות, יהודים וגוים, המבדיל, מעורבים יחד בשכינות. וגוי עדיין יותר מקפיד מיהודי. ויש להחכמים טרחה גדולה עבור זה, לילה ויום לא ישבותו, רק מוכרחין בכל פעם לילך ולמדוד, אם במחיצת כותל המפסקת יש כפי הדין. ויש להם כבר שיעור בזה. ומכל זה מובן בטוב הגמרא בבא בתרא שמוזכר בשם בכל פעם מהיזק ראיה.
ויש בה מכל מיני פירות וירקות, ובפרט אבטיחים כחול הים בלי שיעור. ובתי קאַווע יש להם כל כך הרבה, כמעט בלי שיעו ומספר, כמעט כל ד' אמות שתלך תמצא בית קאַווע. וגדולים הם למאוד. וכל אנשי בבל, הן היהודים והן הגוים, המבדיל, תמיד לילה ויום לא ישבותו מלישב בהם, ומבלים ימיהם רק בהם, וכל עיקר מסחרם בהם, ואפילו הגדול מבהם. ועל החידקל שבאמצע העיר יש גשר מספינות קטנות. ובבל אינו גדול כל כך כעת, בערך ארבעה שעות מעלה מטה יקיפוה, ובאורך ורוחב יתכן מעלה מטה לערך ג' שעות.
חילי 🔗
ויצאתי מבבל ד' ימים לחודש אלול לנסוע לחילי, ובששה עשר שעות באתי לחילי. ועל הדרך הראו לי בבל הישנה, הנהפכה כמהפכת סדום ועמורה המוזכר בתנ“ך. ונתתי שכירות הבהמה 20 גרוש. וחילי היא עיר גדולה מגוים, לערך ט”ו אלפים בתים מעלה מטה, אבל יהודים בה למעט, לערך חמשים בתים מעלה מטה138. ונהר פרת מקיף אותה. גם כל העיר סביב סביב לה מוקפת ונטוע הרבה בדקלים הרבה בלי שיעור.
ומחילי חמשה שעות לאדונינו יחזקאל הנביא, זכותו יגן עלינו, ומכוסה בבגדים נאים ודגלים דגלים יסובבוה להתיבה. והכיפה מוזהבת ומצויירת ומכויירת, שאין להעלות יפיה והדרה בכתב. אשרי העינים שרואים אותו, ונרגש בלב הרבה. ובצפונו יש גם כן חצר, בארבעה ציוּנים, אבל שמם לא נודע. ובדרומו יש בית־כנסת גדול, שלשים על עשרים מעלה מטה, על עשרים עמודים ושש עשר כפות, וגם כן מצוייר ומיופה הרבה בלי שיעור וערך. ויש שם ספרים הרבה גם כן. ויש גם כן בטלנים הרבה בשם מבגדאד, לערך ט“ו נפשות, ויושבים שם רק על התורה והעבודה, ונותנים להם הספקה מהכנסת אדונינו, זכותו יגן עלינו. כי בכל שנה על שבועות באים לשם כל אנשי בבל לזאַריע139, ושמחים בשם למאוד, וגם נודרים נדרים ונדבות הרבה. ומהינד140 גם כן שולחים עבור הוצאת כנסת אדונינו, זכותו יגן עלינו. ובחג השועות כמעט לא נשא אותם הארץ, כן ירבה וכן יפרוץ, ליהודים הבאים שמה. ובשביל זה כל עשירי בבל עשו להם כל אחד ואחד בית חשוב בחצר אדונינו, זכותו יגן עלינו, בכדי שאם יבואו בחג שלא יתגוללו בחוץ. וכמעט שהחצר עם הבתים כמו עיר קטנה הם. ובמקצוע דרומית מזרחית, אחורי בית הכנסת ואחורי כיפת אדונינו, יש מערת אליהו זכותו יגן עלינו. והולכים לשם להתפלל בכל פעם. ובזאת השנה, היא שנת כת”ר לפ"ק141, בא פאשי חדש מסטאמבול לבגדד, מאסטופ’י142 שמו, ימח שמו וזכרו, שם רשעים ירקב, וכשנכנס לאדונינו הנביא זכותו יגן עלינו, נכנס בו רוח קנאה גדולה, ורצה להעליל על היהודים באופנים ואפנים שונים, והתחיל מבלי להניחם לכנוס לאדונינו, ורצה ליקחו בשבילו ולעשות ממנו ג’אמייע143. ותהלה לאל יתברך הודיעו הדבר וכתבו לכל שרי היהודים בכל מקום ומקום, וגם להמלך לסטאַמבול, וגם בהרבה שוחד יצא על הדבר הזה. ותהלה לאל יתברך בא מסטאמבול שירד מגדולתו, מנשיאת בגדד, וישלחו אחר במקומו. והמלכות הבטיח להם שישלח להם פערמאן144 על הנביא, שהוא מקום מקודש על שם ישראל. והלכו להם השנה לשם בשמחה גדולה145. ובכל הדרך מחילי לאדונינו רואים מגדול אחד גבוה וחזק, וקוראים אותו מגדוֹל נמרוד, שם רשעים ירקב. והערלים הולכים לשם לזאריע. ומחילי לאדונינו נתתי שכירות הבהמה בהליכה וחזרה עשרה גרוש.
מחילי לבצרה 🔗
ומחילי נסעתי בספינה לכפר דיוויניע, עיר של גוים, בנהר פרת בשלושים שעות. ונתתי שכירות הספינה 7.20. עם כל זה מצאתי בשם כמו שני יהודים מוכרי חפיצים, נתנו לי נדבה 10 גרוש. ומדיוויניע נסעתי, גם כן במים הנזכרים, לסימאוויע, וגם כן דרך 20 שעות, וגם כן שכירות 7.20. וגם כן מצאתי יהודי אחד ונתן לי 10 גרוש. ומסימאוויע נסעתי, גם כן במים הנ"ל, לסוק אל שיוּך בארבעים שעות, וגם כן שכירתה 10 גרוש. ובסוק אל שיוך יש כמו שני מנינים יהודים146, כמו בינונים קרובים לעניים, עם כל זה ישתבח שמו מצאתי חן בעיניהם ונתנו לי נדבה חשובה. ולא נתעכבתי משם רק שני ימים.
ומסוק אל שיוּך נסעתי, גם כן במים הנ“ל, דרך ג' ימים לבצרה. ויום אחד קודם בצרה יש כפר אחד, ג’ארני שמו147, ובשם מתחברים יחד שני הנהרות, היינו נהר חדקל ההולך מבגדד ונהר פרת ההולך מאלו המקומות הנ”ל. ובזה מובן גיסא ודגלת מחד גיסא148, כי חדקל בערבי דגלת שמו. וגם כן מג’ארני קרוב כמו ששה שעות לקבר אדונינו עזרא הסופר, זכותו יגן עלינו. ומכל הסביבות, מבגדד ומבצרה ומכל המקומות, הולכים לשם לזאריע בחג השבועות. ובכל עת צרה מתפללים בו במנין. וספרו לי כמה וכמה נסים ונפלאות ממנו, זכותו יגן עלינו. ובכל הדרך שנסעתי מחילי עד בצרה, היינו משני עברי הנהר, כולו נטוע באילני דקלים לרוב. וגם כן רובו ככולם כמעט מיושב באהלים, אהלי הערביים. ויש להערביים בהמות רבות במאוד, ועל פי הרוב הפיפלאָקסין149 גדולים למאוד, פרים ופרות, וכל היום רובצים בשפת היאור במים. וגם ילדי הגוים כל היום אינם רק במים. והאמת שמעט הדרך שמחה הרבה ליסע בו, רק מפני על פי הרוב יש פחד מהם, ששוללים וחומסים, ובפרט בלילה. וגם כן היה לי פחד גדול, והקדוש ברוך הוא הצילני מידם. והמי פרת הרבה הולכים לאט לאט ובמתון ונחת, ובפרט על מזלי עדיין לא היה רוח. והיסורים שהיה לי על החידקל מחוֹזק המים ותגבורתה, היה לי כאן ממיעוט המים וחולשתה.
ובצרה מזמן קדמון היתה עיר גדולה, אבל עכשיו היא חריבה, וכמעט כל העיר מלאה חורבות וגלים ועיים ומפולת. ולא ימצא בה עכשיו רק כמו י"ב אלפים גוים, והמבדיל, יהודים כמו ארבעים בתים מעלה מטה150. והחמימות שבבצרה, אומרים שבימי הקיץ היא בלי שיעור וערך. אבל אני כבר הייתי בתשרי, ולא היה כל כך חמימות. ואווירה של בצרה הרבה לא טוב הוא, מפני ריבוי הדקלים שבה ובסביבותיה, וכמעט בן אדם גר לא יוכל לסבול אווירה כלל, וכמעט שאווירה מסריח. ועל פי הרוב גרים נופלים שם במהרה בחולי, בר מינן, ומסוכנים למות במהרה. ואני בעוונותי הרבים גם כן נפלתי בחולי גדול, עד שהשם יתברך עזר לי, לערך ב' שבועות ויותר, באתי למעט לבריאותי, ועדיין הייתי חולה, עם כל זה אמרתי בעל כרחי: אעלה בספינה לברוח מכאן. וכל המסחר מבצרה על פי הרוב הם הדקלים לארץ הינדיע151. ונתעכבתי בבצרה חמשה שבועות, אחד מפני המועדות, והב' מפני החולי, בר מינן. ובבצרה כלתה מלכות ישמעאל.
מבצרה לאבושר 🔗
ומבצרה עליתי בספינה לנסוע לאבושר, תחלת ממלכת פרס. ומבצרה לאבושר על פי הרוב ארבעה־חמשה ימים. ואני בעוונותי הרבים, השם יתברך כבר יאמר לצרותי די, חשב לי אחד לעשרה, והלכתי שלשים יום על הספינה, כמעט שכבר קצתי בחיי. ומה לשער ולבאר הייסורים שלי! לא די שעליתי בחולי, ונעשיתי עוד חולי יותר, ובפרט חולת הרעבון, כי כלו לי כל מידי דמיזן, ואפילו לחם יבש לא היה לי, ואפילו על לחם יבש, הכי יכול בן אדם לחיות שלשים יום? ובעזרת השם באתי לאבושר ה' כסליו. והים לאבושר אינו מתחיל תיכף מבצרה, אך מבצרה עדיין הולכים בחידקל שליש הדרך, וגם כן דקלים משני עבריה, ואחר כך החידקל נופל בים, וכשני שלישי הדרך לאבושר בים. והים הולך להינדיע ולכל המקומות. ובאבושר נתעכבתי שמונה ימים, ובי"ג בו יצאתי מאבושר ליסע לתירס.
ואבושר יש בו יהודים, כמו ארבעים בתחם מעלה מטה, ועל פי הרוב כולם צורפי כסף152. ואבושר יש לה חומה סביבה, רק מצד אחד אצל הים היא חריבה, אשר זה ימים לא כבירים הענגליז החריבה, בשביל איזה דברים שהיה ביניהם, וכבשו העיר, ואחר כך נתפשרו והחזירו העיר לפרס.
ודרך אבושר לתירס 6 ימים. עם כל זה, על פי הרוב יש להם להמיקעריס עיכובים153 בדרך ומתעכבים, ועל פי הרוב ביתם באמצע הדרך. וגם כן אני נתעכבתי בנסיעה 12 ימים. ובאתי כ"ה כסליו לתירס. ונתתי בשביל פרידה ששים גרוש, עדיין הלך ממני בשביל גאמיריקין154 ערך 20 גרוש.
ובמדינות אלו אינם יודעים רק לשון פרסי, והרבה צער היה לי בדרך, שאיני מבין לשונם כלל. אך ה' שומר את גרים וג“כ הגוים, ימח שמם, שונאי וצוררי ישראל הם, כי אצלם היהודים טמאים, סורו סורו טמא קראו למו. ממש כמו שאנחנו משמרים את עצמנו ביין שלא יגע בו גוי, כך הם נשמרים מכל דבר שלא יגע בו ישראל, כי כך דתם, ימח שמם. ובשביל זה היהודים אינם נחשבים להם לכלום. והיהודים אצלם בשפלות ובגלות גדול, שאין לשער, ה' יצילם. וכדומה לי זה היא תירס הכתוב בתורה: ובני יפת גומר ומגוג וכו'155 ותירס, פירוש רש”י תירס זה פרס.
ויש בה יהודים לערך שלש מאות בתים ויותר, אבל בעוונותנו הרבים כולם עניים. לפי דעת וראות שכלי, המובחר שבהם איני יודע אם יהיה לו שני מאות זהובים. ועל פי הרוב משא ומתן שלהם שמאַטיס ושקראַביס156, שהולכים בבתי הגוים וקונים מהם. והמובחר שבהם כשהוא צורף כסף ועושה במלאכת הכסף, כבר זה הוא טוב. ואפילו השוחטים והדיינים שבהם צורפי כסף. ובשעה שמכה בקורנס על הסדן, ויבואו בני אדם לשחוט, לוקח סכין מחגורתו, כי אינו הולך בלא סכינו בחגורתו, ומניח הקורנס מידו ושוחט.
אספרה אל חוק ולשחרך מה ששמעתי מהרב והדיין דשם. קיבל בפני וסיפר צערו: איני יודע מה אעשה מהיום והלאה. ושאלתי לו: מה זה? והשיב לי, כי בשנה ראשונה אחר פטירת אביו, כשמילא מקומו, והוא אינו יודע בין ימינו לשמאלו, בא לו כל השנה אביו בחלום, אם היה לו איזה שאלה ודין ולא ידע מקומה איה בשלחן ערוך, או שלא ידע הפשט, כי בכל מקום אינו יודע, ובא לו אביו בחלום ופירש לו: בשם ושם, במקום פלוני ופלוני, כך וכך. וזה יותר משנה כבר לא בא ולא ראיתיו עוד בחלום ויש לי צער גדול, כי בכל מקום ששואלים אותי שאלה, אין בי מה להשיב, וגם כן עכשיו בא שאלה לפני ואין לי להשיבה. על כן אני מבקש ממעלת כבוד תורתו, תהלה לאל יתברך שהזמינו לכאן הוא ותלמודו בידו, הורני נא מה לעשות ומה להשיב לשואלי דבר, כי עד עכשיו השמטתי התשובה מבלי להשיב, מפני שלא היה בידי מה להשיב. וגם כן זה הרב שוחט הוא. ואמר לי שיש לו סימן, איזה בהמה טריפה היא, או לא. אם כלבו יאכל ממנה, אז היא כשירה, ואם לאו, טריפה. ופעם אחת הטריף בהמה, וכלבו אכל ממנה, היה לו לתמיה גדולה בדבר, ורעיונותיו היו ברצוא ושוב, אם הבהמה טריפה או לא. וגם כן הרבה מהם מתקנים ועושים מלאכת אבנים קטנים, לצורך הטבעות ידים. קצור הדבר: כמו חצי העיר בעלי מלאכות, ומבינים הרבה במלאכת הכסף והאבנים, וחצי העיר מן שקראַביס ושמאַטיס. ובזה הזמן שהייתי בתירס, בא פאַשי חדש לשם, ויצאו היהודים ושחטו לפניו בהמות וצאן, וקוראים קרבן, המבדיל, כמו שעשה דוד המלך עליו השלום כשהעלה הארון מן קרית יערים, שהיה שוחט בכל פעם ובכל פסיעה וצעדה בהמות לפניו, כמו שכתוב בשמואל157. אם כן עדיין זה המנהג נשאר במקומות האלו, ששוחטין לפני הגדולים.
ותירס היא עיר יפה הרבה מלאה מכל טוב, מלחם ומכל מיני פירות טובים ומשובחים. אני הייתי בשבט, ועדיין אכלתי אגסים טובים. וגם כן יש בה תפוחים טובים, לימיניס, מראַנצין158. ועושה ענבים הרבה, ויינה משובח מאד, ומוליכים יינה למקומות רחוקים. וכל מיני מתוקים בה. ומסחר הרבה בה, מבגדד ומהינדיע159 ומכל פרס, תגרים גדולים. והשוק שלה הרבה יפה ומפואר הוא. אך בעוונותינו הרבים הכל ביד גוים הוא. והגוים שמנים ובעלי בשר המה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: מפני מה אנשי פרס מסורבלין בשר?160 ואינם מניחים בעוונותינו הרבים ליהודים להרים ראש כל דהוא, ועל פי הרוב עושים להם עלילות ומכים אותם כל כך, עד שמתוך רוב צער מוכרחים להשתמד בעצמם, בן מינן. והרבה משומדים ראיתי בה. ועל פי הרוב כל פרס כך היא: רק עושים עלילות ליהודים, ומוצצים דמם, הן הגוף, שמכים אותם עד למות בלי שיעור ובאכזריות גדול, הן בנפש, להשתמד אותם, והן בממון, שלוקחים ממונם. ובעוונותינו הרבים לית דין ולית דיין, כי אפילו בעיר המלכות, היא טיראן161, גם כן על פי הרוב הוא עלילות, ואין המלוכה בחסד, כמו מלכי אדום מלכי חסד המה וחוקרים ודורשים אחר האמת והצדק.
ובעוונותינו הרבים ביהודים לא ימצא אחד שיהיה דעתן ומלומד, כמו שנמצא אצלינו, שיודע ויוכל לדבר בפני מלכים ושרים, בשכל ובצחות הלשון ובכתיבה ולידע מהדינים שלהם, לא ימצא בהם, אך כולם כפופי ראש ושפלים בעיניהם עצמם. עולם חשך בעדם. כשיהודי ילבש כובע צמר בראשו כמותם, יכוהו מכות מרדות, ומוכרחים לעשות להם סימנים בבגדיהם להכירם שהם יהודים, כי אין להפריש ולהכיר בין יהודי לגוי, לא מפני הפיאות ולא מפני המלבושים. כי כמוהם כמותם במלבושים וגם בגילוח הראש, ובפיאות גם כן שווים, כי כפי דתם מניחים גם כן פיאות, רק שמוסיפין עדיין שיגיעו גם כן לאחורי אזניהם.
והגוים קודם אור הבוקר כל יום כמו שתי שעות, תוקעין בשופר, והוא סימן מרחץ, היינו כל מי ששימש ילך למרחץ, כי כפי דתם, ימח שמם, לאחר שימושם מוכרחים לילך למרחץ. וימח שמם להוטים אחר הניאוף הרבה, הן במשכב זכור והן במשכב בהמה, אשר בשר חמורים בשרם. ותירס הרבה כרמים ופרדסים יש בה סביבותיה. גם בניניה הרבה טובים למאוד, כולם מלבנים טובים, אבל הלבנים הרבה גדולים משלנו. ונתעכבתי בתירס ששה שבועות, מן כ"ה כסליו עד תשעה לשבט. ובט' שבט יצאתי מתירס לנסוע ליעזד 12 ימים, עם כל זה הלכתי 19 ימים, בשביל הגוים המיקערס162 ימח שמם, ביתם באמצע הדרך ומתעכבים בביתם.
יעזד 🔗
ובאתי ליעזד163 כ"ח ימים לחודש. ושכירות הפרידה 80 גרוש. עם כל זה מכס בדרך והוצאות קטנים הלך ממני עד מאה גרוש. ויעזד היא גם כן עיר גדולה, ומסחר גדול בה, וממנה לכל ערי פרס, וגם כן שוק גדול ויפה בה מכל מיני סחורות, ובפרט מכל מיני שאַלין164 של צמר. ותגרים גדולים המה. אך גם כן בעוונותינו הרבים הכל ביד הגוים המה. ויהודים ימצא בה ערך מאה ועשרים בתים, ועל פי הרוב עניים המה. ומיעוטא דמיעוטא בינונים המה, וכל עסקיהם מלאכת המשי, דהיינו שהם קונים משי שאינו מתוקן, ומתקנים אותו. וכבר יש להם תחבולה לתקן אותו על ידי מלאכת הגלגלים. ויש להם להבינונים מעט ריוח מזה, מי שיכול לבוא ולהשיג לזאת המדרגה לקנות משי ולעסוק במלאכת הגלגל. עם כל זה תהלה לאל יתברך כבר הם מתפרנסים זה מזה, ואחד מי שאין לו כבר הוא עושה במי שיש לו בשכירות. וכך הוא פרנסתם. ועל פי הרוב טובי לבב הם.
ונקראת יעזד על שם יעזדיגור שבנה אותה, וידוע הוא. ויש חומה סביבה, ובשלשה פתחים נכנסים לה. אבל מהו החומה, הבל הבלים מחומר וטיט. וכן כל בניני יעזד ומכל סביבותיה כל בניניה מחומר. היינו שמייבשים מעט החומר בשמש, בדפוס לבנה מרובעת, ואחר כך בונים אותם בבנינים. ועל פי הרוב כל בתיהם כיפות, וגם כן החלונות למעלה. וגם כן הרבה חייל המלך בה. וגוים בעוונותינו הרבים בה הרבה. וגם כן ימצא בה ערלים מאומות הקדומים, היינו מהפרסיים הקודמים. כי הפרסיים מעכשיו על פי האמת אינם פרסיים, רק ישמעאלים, רק שקוראים פרסיים על שם המקום פרס. אבל אלו הערלים, עדיין הם מהפרסיים הקודמים, אשר נשארו מקודם במדינת פרס, בעת שהכריחם הפסול165 שימירו עצמם לישמעאלים. ומהם בזה העת הלכו להינדיע166, ומהם שנשארו והם אינם מאמינים בהפסול, ואין להם דת כלל. ועובדים לפרה ולשור ולבקר ולאש. ואשה בעת נידתה אחר ג' ימים, מזים עליה ממי רגלים מהפרה ונעשית טהורה. ומעולם לא ישחטו לא לבהמה ולא לעוף, ואינם אוכלים בשר כלל. וגם מהאש לא ישתמשו בו רק להכרחיות דווקא, ואפילו טיטין167 לא ישתו, מבלי לזלזל באש להשימו בלילקע168. ואם ימות להם מת, ישרפו אותו באש, ויפזרו אפרו על המים. ומהם יש כשימות להם מת, מניחים אותו למעלה בהר, שיאכלוהו העופות והעורבים, ואחר כך קוברים עצמותיהם. ומזה האומה הרבה ימצא בהינדיע, שמעתי. וזה ימים לא כבירים שבא אחד מהינדיע, ערל עשיר מופלג, ובנה מקום בשביל זה על ההר, להניח לשם המת, כי מתחילה היה המקום מגולה, והיה יכול המת לבוא לידי בזיון, שיאכלוהו כלבים או איזה חיות, והוא מחמת מצוה בנה בנין גדול ומפואר והוציא עליו הוצאות בלי שיעור וברשיון המלכות, ויקרא שמו דאכ’מי. ומניחים שם המת עד שיאכלוהו העורבים. וכל מה שהעורבים מקודם יאכלוהו, הרי זה משובח, ולדעתם הוא בן עולם הבא, ואחר כך קוברים עצמותיהם. וימצא בה עדיין ממשפחת המן הרשע, ימח שמו, אשר בי“ג אדר, דהיינו התענית שלנו, הוא יום טוב שלהם, ובי”ד וט"ו הפורים שלנו הוא להם לאבל ולצער ויושבים על הארץ ומקוננים ומצערים עצמם כמו בט' באב שלנו.
ויצאתי מיעזר בכ' ימים לחודש אדר. ובאתי בר"ח ניסן לקהלת אצפהאן, ונתתי שכירות הפרידה 90 גרוש. על כל זה מכס בדרך 10 גרוש. ויעזד מקום משי הרבה, שמוציאה הרבה משי. והדרך מיעזד לאספהאן כולו מישור על כל גדותיו כמלא עינים, נראים מעט הרים אבל מרחוק מרחוק, לא כמו המישור שכתבתי משיראז ליעזד, כי בשם הוא המישור רק לרוחב הדרך לרגלי הבהמה, ומב' צדדי האורך כולו הרים, אבל בכאן כולו מישור. ואספאן עיר גדולה היא למאוד. לדעתי תהיה כמו דמשק, ואפשר יותר. אבל בני העיר אמרו לי שהיא גדולה הרבה, כמעט כחצי סטאַמבול. ונכסים בה בשניים עשר שערים. ויש בה מיני מלאכות הרבה ופאבריקיס169 הרבה, הן ממיני צבע והן ממיני חתיכות משי, וכדומה וכדומה. וגם כן עיר מסחר הרבה מכל המדינות. וכל מה שלב בן אדם יחפוץ ימצא בה, הן ממיני סחורות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, או כל מיני סחורות טובים. ומי ידבר ממיני מאכלים? כל מיני מאכלים ימצא בשוק. קיצור הדבר: לדעתי ארץ פרס היא ארץ זבת חלב ודבש. לא דווקא אספהאן לבדו, אבל כל הארץ כך הוא. אבל בעוונותינו הרבים ליהודים אין שום תועלת בה, ולא יש להם שום מסחר כלל ועיקר, ושפלים ומדולדלים הם. כי באמת לדעתי אין הגוים חייבים כל כך בעניות ושפלות ישראל כמו שהם בעצמם חייבים, כי אין להם שום שכל והבנה איך להתנהג עם הגויים, וכיצד יעשו מסחר, וישראל אפילו שיהיה הגדול שבעיר ובהדרת פנים גדול, עם כל זה יבוא גוי קטן נער אחד ויתלוש לו בזקנו או יזרוק לו אבנים, ואין פוצה פה ומצפצף.
ובאספאן בעוונותינו הרבים בזה השנה היה להם יוקר השערים עד למאוד, עד שבעוונותינו הרבים מישראל היו מוכרחים לחזור על פתחי הגוים בשביל מעט לחם. והעניות שראיתי באספאן לא ראיתי עדיין כמוהו בעולם. והמסחר שבהם ראיתי על כמה אופנים: א‘, מסחר אחד שעדיין לא ראיתי כמוהו, היינו מסחר מצוֹאת אדם, מחילה. ובכל יום ויום בהשכמה, מזרזין עצמם ומקדימין, וכל הקודם משובח, וגורפין הביבין ובתי הכסאות מהיציאה שבבקר, ויש להם אוצרות על זה גדולים, ומניחין, מחילה, הצוֹאה באלו האוצרות עד שיתייבשו. כי בעת הגריפה גורפין עם הכל, עם המי רגלים ועם כל הליחות. וממתינים עם האוצרות עד שנתייבש ומוכרים כל משא חמור בא’ בישליק. יש להם ג“כ אומן גדול על זה, סוחר גוי, שהוא כבר נותן להם המגרפות והשקים והאוצרות, וכמדומה לי שנותן גם כן מס מזה. והישראלים הם תחתיו. ואחר כך כשאוצרים לאלפים ולרבבות ומוכרים, הגוי מחלק את עצמו עמהם ביחד. ויש להם מזה ריוח הרבה ופרנסה בריוח. זהו מסחר אחד שראיתי. והמסחר הב‘, שמחזירים הנשים בפתחי הגוים, כי הזכרים בעצמם אינם יכולים לחזור, כי לא יתנו להם הגוים, כי הרבה צוררים הם גויי פרס, לא כמו הערלים שלנו רחמנים הם. אבל הנשים מה עושים? מחפשים עצמם ואומרים שהם נשי גוים. כי לא יש הפרש במלבושיהם כלל, רק הצעיף, שבפרס נשי ישראל אינם מכסים עצמם בצעיפים כמו בערביסטאן, רק נשי הגוים, ואם כן מכסים עצמם וכבר אינו ניכר, ולשונם אחת היא. אך ורק מכמה חדשים, שנתוודע להם להגוים שעושים כך, ואצלם חס ושלום יהודי יכנוס לבתיהם, כמו חזיר אצלם, סורו סורו וכו’, ובפרט יהודי יאכל וישתה מכלים שלהם ויטמאו הכלים, וגם הגוים ישתו אחר כך מהכלים ולדעתם יהיו טמאים, ימח שמם. ואחר שנתוודע להם הדבר, שלחו לבתי כנסיות להכריז, שלא יעשו הדבר יותר להחזיר לבתי גוים, ואם יודע להם על מי שחזר, יתנוהו בבית הסוהר, ויכו אותו מכת מרדות. עם כל זה, בעוונותינו הרבים, הישראל מגודל דחקם לא השגיחו בדבר. אך הגוים עשו לעצמם תחבולה אחרת: כשבאה להם אשה, שאלו אותם התפלה שלהם, ומי שהיא ישראלית לא ידעה, והיו מכים אותה מכת מרדות עד שתצא נפשה. ובעיני ראיתי זה. גם בעוונותינו הרבים מתעוללים בהם גם כן, כי הגוים פרוצים בעריות הם, וכשמרגישים בה שהיא יפת תואר ובחורה ולשונה צח, אומרים לה: תכנוס לפנים ואתן לך, ועושים בה כרצונם, תחלתו באונס וסופה ברצון. וגם כן הנשים משם הרבה דעתם קלה, לא כמו נשים שלנו. כרגע יכולה להפוך דתה ולהמיר עצמה, ובפרט בעת רעב כזה. ובפני היה מעשה, שבעל אשה אחת בא לפני הדיינים, והביא גם כן שתי נשים עדים על אשתו שזינתה עם גוי בחזרת פתחיה. והמעשה שהיה כך היה: ג' נשים יחד הלכו בחזרת פתחים. כיון שהרגיש בה הגוי שהיא בחורה ויפת תואר, קראה לפנים והלכה אחריו ושהתה כדי טומאה, ואחר כך יצאה ומכנסיה בידיה. ושאלו אותה הנשים: מה זה ועל מה זה מכנסיה בידיה, האם עשה בך איזה מעשה ח”ו? והשיבה, כי רצה לעשות ולא הספיק עד שבאו נשי גוים במקרה וברחה מן הבית, ובשביל זה מכנסיה בידיה. ואחר כך בא הבעל לשאול מה דינו עם אשתו, כיוון שיש צד גדול שבוודאי נטמאת ברצון, ויש צד להפוך בזכותה. וזאת המעשה עדיין היה בחול המועד פסח. ושלחו הדיינים אחרי לשאול את פי. והסכמנו להניח הדין עד אחר פסח, ולא תלך לבית בעלה עד אחר גמר דינה. ואחר פסח במותב תלתא כחדא הוינא ויתבינא ועינו בדינה והתרנוה לחזור לבית בעלה, כפי הדין המוזכר בשלחן ערוך הלכות קדושין סימן ז'. וכמו זה כמה מעשיות.
זהו מסחר הג‘. והטובים שבהם, מי שיש לו בטיחות אצל הגוים, ליקח משי ולכרוך אותו לעשות מהם פאסמיס, כבר זהו משובח. ולדעתי יכול להרוויח ביום ב’ טאליר170. וכולם אנשים מגושמים הם, בלי דעת והבנה ובלי יראת שמים, כמותם כמו הרב שלהם. ועמי הארצות גדולים הם הדיינים, אינם יודעים בין ימינם לשמאלם. היה לשחוק גדול, הרב שאלני: תפרש לי כבודך, כמה פעמים אני קורא פועל ונפעל, מהו פירושם? ובעת ההיא בחג שלהם היו מכריחים ליהודים שילכו להקביל פני השר הגדול שבעיר ולראות איך שלובש המלבושים ששלח לו המלך הגדול מטיראַן171. כי מנהג הפרסיים, איזה שר שמוצא חן בעיני המלך, שולח לו המלך מלבושים להראות לכל כבודו אצלו, וגם כן שיעשו לו כבוד גדול. ועל פי זה יובן הפסוק במגילת אסתר, מה שאמר המן הרשע ימח שמו: יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך172, ולפי הנראה אשר לבש וכו' ואשר רכב וכו' הוא מיותר, כי די היה לומר לו: יביאו לבוש מלכות וסוס מלכות. אבל עכשיו יבוא לנכון. כי המן הרשע ימח שמו כל כך היה גדולתו ומחשבתו הרמה, שלא די לו שהמלכות ישלח לו בגד וסוס אבל רצה דוקא לבוש וסוס המלך בעצמו, לא שיקנה המלך וישלח לו. וזה דבר גדול הוא למאוד, לבוש המלך בעצמו וסוסו. והשם יתברך סיבב לו אלו הדברים בפיו והכשילו לטובת מרדכי עליו השלום.
וגם כן בתוך העיר יש בית אחד ושני קברי ציוּנים בו, אחד לפנים מחברו. והראשון מהגדול שבגוים הוא, ואחריו מלפנים יש להם קבלה, הן ליהודים והן המבדיל, לגוים, שהוא ישעיהו הנביא זכותו יגן עלינו. והיהודים, גם המבדיל הגוים, הולכים אחריו לזאַרי173. אבל היהודים אחר דוחק וצער גדול נכנסים לשם, ואחר נתינת שוחד, כי אינם מניחים אותם עבור פגר הראשון, שלא ידרסו אצלו ולוֹ174 נגלו תעלומות, אם האמת היא אם לא. גם כן כמו חמשה שעות מהעיר יש מקום ומערה אחת, ויש להם קבלה, הן לישראל הן לגוים, המבדיל, שסרח בת אשר בכל פעם נתגלית שם. ובכל חודש יבואו לה לזאַרי מסביבותיה, ומספרים נסים ונפלאות ממנה. אבל לא נכנס ללבי דבר זה. וכל אנשי אספאן יש להם באותו המקום בתים, כדי שבזמן הזאַרי יהיה להם מקום לישב בהם, כמו אצל אדונינו יחזקאל הנביא בבגדד זכותו יגן עלינו. ודבר חידוש ראיתי שמה, שאכלו בעריקיס חיין175, כמו למשל אנחנו אוכלין מעהרין חיים176.
וחסדי ה' אזכיר תהלות ה' הטובה שעשה עמדי בכאן, שלא בטובתי, רק בחסדו הטוב ובוודאי גם כן בזכות הילדים שלי. כי על פי מקרה וסיבה באתי למרחץ בשם וממוני היה עמי, קרוב לשלושים אדומים. וגם כן במרחץ יש שומר הבגדים, ונתתי לו גם כן הבגדים לשמירה. עם כל זה פתח כיסי וגנב ממנו ט“ו גרוש. ובאמת זה אינו כפי דרך הטבע, שבן אדם יגנוב מן שלושים אדומים ט”ו גרוש. ולא יחשוב בן אדם, כי אולי שגגה יצאה מלפני ולא ידעתי בבירור המספר, אבל כל מי שיקרא זאת המעשה, יאמין בו, כי בבירור אחר בירור, אחר ידיעתי בבירור בלי שום פקפוק. רק חסדי ה‘, גדולים מעשי ה’ שאין לשערם על פי הטבע, מה אשיב לה' כל תגמולוהו עלי, קטנתי מכל החסדים וכל האמת אשר עשית את עבדך. וזה היה בערב שבת ויקרא, וכתבתי לי זאת לזכרון, בעזרת ה' בביאתי לביתי לשלום, לספר מגדולות ונפלאות ה‘. ולדעתי אַספן מרומז עז פן, כי כולם רשעים הם ועזי פנים, ומיעוטא דמיעוטא יש בהם טובים. ויצאתי מאספאַן ז’ ימים באייר, ובאתי בשלום בי"ב לכאַשאַן, ודרך ארבעה ימים היא, וגם על פי הרוב כולו מישור. ובאַספאַן ימצא יהודים בה ערך שני מאות בתים177, אבן כולם שפלים ומדולדלים עניים ורשעים, והגוים מכים אותם מכל צד.
כאַשאַן 🔗
ובכאַשאַן עדיין היוקר יותר מאספאַן, כמעט שלחם אינו בנמצא כלל. ואחר תחבולות ושוחד שהיהודים נותנים לגוים עד שימכרו להם לחם. כי על פי הרוב, ורובו ככולו, בכל אלו המדינות, הבעלי בתים אינם אופים בעצמם, רק קונים מפלטרי הגוים. ומה מאוד מובן הגמרא שדרשו: והיו חייך תלואים וכו‘178 זה הקונה מן הפלטר179. ויהודים ימצא בה ערך מאה בתים מעלה מטה, אבל ג“כ עפ”י הרוב כולם עניים180. ובכאשאן גם כן ימצא, ויש להם עפ"י הרוב, מלאכת המשי עם הגלגלים כמו ביעזד. עם כל זה עניים מרודים הם. ואמרו לי כמה טעמים על זה, בהפרש שבין יעזד לכאן. וימצא בהם כמו ערך 6 עשירים, אבל אינם מגיעים אפילו לבינונים שלנו. אבל הטעם כעיקר שלי, שהם קשי עורף ואכזרים, ובשביל זה גם השם יתברך אינו נותן להם. ולפי דעתי, עבור זה אנו סומכין בהווידוי שאין אנחנו עזי פנים וקשין ודי למבין, כי סמוכין הן. ובכאשאן החכמים שלהם: חכים אהרן ובנו חכם נהוראי. ונערבו לי למאוד, כי יש להם שכל הרבה. עם כל זה, ראשית חכמה וכו’181 ואצלם למעט הוא. רק העיקר שנערבו לי, בשביל חכמתם. והם רופאי כאַשאַן, ויושבים הרבה במנוחה ושלוה והשקט ובפרנסה בריוח. עדיין לא ראיתי כמותם בכל מדינת פרס, שבן אדם ישב בשלוה כמותם, מתוך שמחה והרחבת הלב. וכל העיר שומעים לקולם, ואפילו הגוים.
ויצאתי מכאַשאַן עשרה סיון, לנסוע לטיראן182, עיר הממלכה מושב המלך. ויש דרך ז' ימים. עם כל זה הלכתי 16 ימים בשביל עיכובם בביתם בדרך, כמו שכתבתי בכל פעם. ובאתי לטיראן 22 ימים לחודש, והדרך הוא כולו מישור, וגם כן ימצא בכמה מקומות במיעוטא דמיעוטא מעט תבואות, חטים ושעורים. אבל יותר לא ראיתי בכל מדינת פרס. כמעט שאיני מבין, מאין תמצא הלחם שלהם. אצלינו במדינת פראנקיס183 בכל הדרכים ובכל המקומות והכפרים זורעים תבואות, אבל בכאן כל האדמה מן האבנים קטנים, עד שאחר טרחה גדולה וסיקולם מהאבנים זורעים בו תבואה. וכאַשאַן היא עיר גדולה, אבל לא כמו העיירות הקודמות שכתבתי.
טיהיראן 🔗
ובאתי לטיראן כ' סיון. וטיראן עיר המלכות מושב המלך. עם כל זה עיר קטנה היא ונראית ככפר, כנגד מדינות הקודמים. והרעב שהיה בעיר הזאת בשנה הזאת, אין לשאר ולבאר. עדיין לא נשמע כמוהו, שיהיה כל משקל ראֶטיל לחם בחמשה ששה גראן. אבל ישתבח שמו, בביאתי כבר נעשה בזול, ועמד השער וירד מן 6 על א' גראן. וגם כן בעוונותינו הרבים נפל דבר בעיר, ומתו הרבה מן הגוים, אבל בישראל היה ברחמנות. וכמה פחדים וצער היה לי, אבל השם יתברך שומר את גרים.
ויצאתי בעזרת השם בשלום ובהצלחה מטיראן, ובמהרה, ולא נתעכבתי בשם יותר מחודש. ויצאתי בכ' ימים לחודש תמוז מטיראן לנסוע להאמידאן, היא שושן הבירה. ואנשי טיראן עפ"י הרוב טובים המה, ואנשי דעת ודרך ארץ. ושבח לאל יתברך כבר ראינו בהם מעט סוחרים ומחזיקי חנויות, מה שלא ראיתי עדיין עד עכשיו במדינות פרס. עם כל זה גלות שלהם רב הוא, ולא יש הפרש אף על פי שהיא עיר המלכות, והגוים מכים בהם מכל צד. ובעיני ראיתי איך גוי אחד זרק אבן בפני ישראל, ונפל סמוך לעינו, ונס גדול היה שלא סימא את עינו, ותיכף יצא דם ממנו כמעיין המתגבר ונפח כל פניו, עד שנרתעתי לאחורי ונבהלתי מגודל הצער.
וכמה מיני חיות משונות ראיתי בשם. ראיתי דוב וראיתי אריה. ומה נעמו לי דברי חכמינו זכרונם לברכה מלך שבחיות ארי184, כי באמת הדרת פניו וחינו אין ביכלתי לבארו בכתב. חן שלו כמו מלך הוא, ובנעימות. וגם כן ראיתי קופים, מינים ממינים שונים גדולים וקטנים. וטיראן גם כן ימצא בה מכל טוב, מכל מיני פירות ומאכלים טובים. ובזה העת המלך לא היה בעיר, כי ברח עם כל השרים שלו לסביבות העיר על דרך חמשה ימים, מפני הדבר ופחדו.
ובזה העת נתקבל לנשיא ודיין אצלם החכם אלעזר חיים בן החכם אליהו מהאַמידאַן. ומימי לא ראיתי והבנתי בטוב פירוש צביעות מהו עד שנתברר לי ממנו. ואיך וכיצד אין לבארו בכתב, אך בקיצור, אין כאן לא תורה ולא יראת שמים ולא נעימות ודרך ארץ. אדרבה יש כאן מלא מרמות ותוך, עמל ואון, צביעות ואונאת דברים וחמדת ממון. ופושט טלפיו להראות עצמו כשר185. ובאתי בראש חודש מנחם אב, ה' יהפכהו לששון ולשמחה, להאמידאן. והדרך הוא כולו מישור. וכבר על פי הרוב זורעים האדמה מכל מיני תבואות, חטים ושעורים ולאניס גדולים, כמו אצלינו. ונתתי שכירות הסוס 50 גרוש. וגודל הצער מדרכי פרס, אין לשער ולבאר, כי מה שבדרכינו הולכים ביום אחד אצלם שבוע אחד, עד שכמעט הבן אדם שוכח אם כבר היה במדינה, נדמה בעיניו כבר הוא שנה בדרך, ונמאס בחיים. בפרט שהם עדיין צוררים בטומאה וטהרה, ובפרט גר אינו יודע לשונם, ובפרט יחידי, וגם בלי אכילה טובה. ובאילו הדרכים צריך בן אדם לשנות את טעמו ולעשות עצמו כמו עני, שלא ירגישו בו שיש לו איזה פרוטה, כי מסוכן הוא. ויצאתי מהאמידאן, היא שושן הבירה, ביום א' דר"ח אלול.
והאמידאן היא עיר גדולה, ויש בה, בן פורת יוסף186, ישראל לרוב187. וכבר יש בה כל ישראל סוחרים ותגרים, מוכרי חניות כולם. ויש ברוך השם ביניהם גם כן עשירים. אבל הגוים דשם הרבה צוררי ישראל הם, יותר מכל מדינת פרס. ובכל חצר לא תמצא שלא יהיה בו גינה וכרם ובאר מים, הן בישראל הן בגוים, המבדיל. ומי מדבר בסביבות העיר, כולה כרמים גנות ופרדסים. ובסביבות טיראן והאמידאן יש הרים, וכל השנה שלג עליהם. וכל הקיץ יש להם קרח לרוב. וכל מיני פירות ימצא בה.
וברוך השם שזכיתי והייתי בהאמידאן על קבר מרדכי ואסתר זכותם יגן עלינו. ויש עליהם כיפה גדולה ובנין מפואר. וגם כן על הקברים בעצמם תיבות מפוארים ומכויירים. וגם כן למעלה סמוך לכיפה יש פרט מאימתי נבנה. ואומרים העולם שכורש בן אסתר בנאו, אבל אני לא יכולתי לעלות למעלה ולקרות. וגם כן הראו לי מקום אחד גדול, גל אפר ואבנים, ונראה בו עדיין סימן חורבות, וקוראים אותו “תחת אחשורוש” ואומרים שזה היה מגדל אחשורוש.
וגם כן ראיתי בשם ב' פילים, וממש הם כמו שמציירים אותם. ומשמש בחוטמו, מש כמו בן אדם בידו, לוקח בחוטמו העשב לפיו ואוכל. גם בשתיה מושך מקודם המים בחוטמו מן הנהר, ואחר כך נותן החוטם לתוך פיו ושופך בו המים, כי גרונו קצר ואינו יכול להושיט ראשו למים, אבל חוטמו ארוכה. וכשבן־אדם רוצה לעלות עליו, הוא יורד חוטמו למטה, ונעשית כמו סולם, ועולה למעלה, ואח“כ הוא מושכה למעלה. והיא חיה חזקה ומשונה בגודל וגסות אבריה. ולא לחנם קבעו חכמינו ז”ל ברכה עליה, וג"כ אני ברוך השם ברכתי אותה. ועל פי הגינות שיש בכל חצר, מובן בטוב בחצר גינת ביתן המלך188 הכתוב באחשורוש, כלומר גינת ביתן, גינת הבית.
קארמישאן 🔗
ויצאתי מהאמידאן א' דר“ח אלול, ובאתי לקארמישאן189 6 בו. וקארמישאן ג”כ עיר גדולה, אבל יהודים בה מעט190, וגם כן מגושמים בלי שום שכל ויראת שמים. ויצאתי משם בט"ו לחודש לכפר אחד קרענט בשלושה ימים.
חניכין 🔗
ומשם תפשתי לחניכין ג“כ דרך ג' ימים. ובאתי לחאניכין191 כ”ג אלול. והנני רואה עצמי מחויב לספר הנס מה שעשה השם יתברך עמדי בכפר אחד קודם חאניכין, ושמו קאסיר192. שבאו גנבים בלילה וגנבו מיהודי אחד שהיה ישן סמוך לי כל הסאקפיס שלו, וממני גנבו רק חצי הסאקפיס בשביל שישנתי על חצי השנייה, ופתחו רק חורג‘193 וגנבו הקאלדירע194 שלי עם השני כרים, אבל בחורג’ שישנתי עליו היה בו כל ממוני, לערך 62 רענדליך195 ונצלתי בעזרת השם.
ויצאתי מחניכין ג' תשרי ובאתי לבגדד היא בבל ז' תשרי. השם יתברך כבר יחזירני מכאן לשלום לביתי ואמצא בני ביתי בנחת. ונתעכבתי בזה הפעם, פעם שנית, עד חצי כסליו.
מבגדאד לארם־צובה במדבר 🔗
ויצאתי משם לארם־צובה בשיירא על דרך המדבר. ועפ“י הרוב נתעכב הדרך מבגדד לארם צובה על דרך הנ”ל 40 או 50 יום, ועל מזלי היה חורף קשה וגשמים הרבה, והשיירא לא היתה יכולה לילך, ונתעכבנו בנסיעותינו 75 יום. והגענו לארם צובה בראש חודש אדר א'. ובהמדבר הנ"ל לא ימצא שום ישוב וכפר, ואפילו מים טובים גם כן לא ימצא, כי דרך 12 יום היא רק מים מרים. והאדמה היא ארץ מלחה, לא יזרע ולא יצמח בה שום דבר, רק מיעוטא דמיעוטא קוצים וברקנים למרעה הגמלים, והם יכולים לאכול אפילו קוצים. והמדבר היא ארץ מישור כולה, כמו על השולחן.
והלכנו כך דרך המדבר עד חרן הכתוב בתורת וימת תרח בחרן196, והיא קרובה לאור כשדים 8 שעות. עיין מה שכתבתי למעלה בענין ההליכה שלי אצל אור כשדים. וזאת העיר חרן עדיין עכשיו ניכר תפארתה והודה והדרה, כי עכשיו היא חריבה, והיא רק כפר מערביים יושבי אהלים. אבל עדיין היקף חומתה הקודמת ניכר, רק שהחומה חריבה, אבל אינה חריבה עד היסוד. ועדיין יש בה שערים, ואבנים גדולות זה, ואבני גזית מרובעות גדולות, וגם מגדל גדול ישן ומפואר עדיין בה. וכבר כל האדמה אשר סביבות חרן היא ארץ מבורכת ומגדלת תבואות הרבה. וכבר מחרן עד ארם צובה כך היא. ובכל פעם ופעם כפרים סמוכים זה לזה, ועובדים האדמה, כי האדמה הרבה טובה ושמנה היא. ומחרן באתי לבארג’יק, היא ארם נהרים. ומבארג’יק באתי לארם צובה. ומארם צובה חזרתי לאנטוכיא ולסכנדרנא. ועל הוואפאר197 לחיפו ולצפת תבנה ותכונן.
ואלה מסעי וסיבובי הר' יחיאל פישל בקיצור מעיה"ק צפת תבנה ותכונן עד כאן בבל פעם שנית בחזרתי.
-
הכוונה לגשר הנקרא כיום “ג'יסר בנת יעקוּב”. ↩
-
בראשית לב יא. ↩
-
לערך. ↩
-
בשנת תר“ח מצא בה בנימין השני 4000 יהודים; בשנת תרמ”ד מצא בה אפרים ניימארק כ־5000 בתי ישראל; בסוף שנת תרצ“א קיבל ד”ר א. י. ברור ממקורות רשמיים, שמספר היהודים בדמשק ובסביבתה הקרובה הוא למעלה מ־6000 נפש. ↩
-
רוצה לומר: צרים. ↩
-
מלכים ב' ה יח. ↩
-
הבריכות. ↩
-
היינו בצפת. ↩
-
דברים לג יח. על דרך דרשת חז“ל בבראשית רבה פרשה צט, מובא ברש”י שם: זבולון ויששכר עשו שותפות. זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה. ↩
-
מלכים ב' ה יח. ↩
-
הכוונה לר‘ יאשיהו פינטו אב"ד דמשק שחיבר ס’ “כסף נבחר”, דרושים (דמשק שס“ה/ו, ויניציאה שפ”א). ס‘ “כסף מזוקק” (ויניציאה שפ"א), ס’ “כסף צרוף” על משלי (אמשטרדם תפ"ט), ס' “מאור עינים” על עין יעקב (מנטובה תק"ג), “נבחר מכסף”, שאלות ותשובות (ארם צובה תרכ"ט). ↩
-
על קדמות הישוב היהודי בג‘ובר ועל בית־הכנסת והמערה עיין: כתבי י. בן־צבי, כרך ג’, עמ' 129־121. ↩
-
מלכים א' יט טו טז. ↩
-
דברים ג י. ↩
-
מקהלה. ↩
-
מהמשפחות הספרדיות המכובדות ביותר שם. ↩
-
שופטים ה י. ↩
-
בראשית לז כח. ↩
-
חמרים, מקאַרי בערבית. ↩
-
בראשית כג י. ↩
-
באירופה. ↩
-
כל הדרכים בחזקת סכנה. (תלמוד ירושלמי ברכות פ“ד ה”ד). ↩
-
מרכבות. ↩
-
גג מרעפים של עץ. ↩
-
דברים כב ח. ↩
-
מכות פרק ב משנה א. ↩
-
מטוגן. ↩
-
אנשי איירופה. ↩
-
שבת, דף לז ע"ב. ↩
-
להבדיל. ↩
-
הנוצרים. ↩
-
והרעלות. ישעיה ג יט. ↩
-
צעיפים לא נזכרו שם. ↩
-
במקור: הצעיר. הערת פב"י. ↩
-
בראשית כד סה. ↩
-
בראשית יח ט. ↩
-
שם לא לג. ומביא הפסוק שלא כצורתו. ↩
-
ציצית. ↩
-
שמות כח ד. ↩
-
מסגד. ↩
-
מלכים ב' ה כז. ↩
-
לבגדאד. ↩
-
לא מצאתי סיפור זה בשום מדרש שלפנינו. ↩
-
מלכים א' ה יא. ↩
-
בראשית יא יא. ↩
-
לא כך כתוב ביהושע, ואדרבה בשופטים א' יט כתוב: וירש את ההר לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם; יהודי הגליל קראו לדרוזים בשם פלשתים. ↩
-
אירופית. ↩
-
בשנת תקפ“ד מצא בה ר' דוד דבית הלל רק 15 בעלי־בתים יהודים; בשנת תרצ”א מצא בה ד"ר א. י. ברור למעלה מ־3000 נפש יהודים. ↩
-
אלכסנדרטא. ↩
-
ספינת־קיטור. ↩
-
בשנת תר“ח מצא בה בנימין השני 150 משפחות יהודים; כמספר הזה מצא אפרים ניימארק בשנת תרצ”א מצא בה ד"ר א. י. ברור 227 נפש יהודים. ↩
-
בנו של מוחמד עלי מושל מצרים, ששלט בא"י ובסוריה בשנות 1840־1831. ↩
-
חלבּ, Aleppo. ↩
-
האגדות והידיעות ההיסטוריות דלקמן על ארם צובה נכתבו ע“י ר' אברהם דיין בשנת תר”ח, ונדפסו בסוף ספרו “הולך תמים ופועל צדק”, דברי־מוסר ושאלות־ותשובות, שנדפס בליוורנו תר"י. הנוסע שלנו העתיק את הדברים, אבל שינה את המליצות הספרדיות לאשכנזיות והתאים בכלל את הלשון לטעמו של הקורא האשכנזי. ↩
-
בשער העיר הנקרא בערבית “באב אל נציר”. ↩
-
בארץ תימן. ↩
-
הכוונה לר‘ ברוך ב“ר שמואל, שליח צפת לעשרת השבטים בשנת תקצ”א. (עיין מה שכתבתי עליו ב“סיני” ג‘ עמ’ שמ"ח ואילך). מדברי ר’ אברהם דיין כאן נראה שעוד בשנת תקפ“ו היה בדעתו של ר' ברוך לילך אצל עשרת השבטים. כל מה שנאמר כאן על סופו אינם אלא דברי־אגדה, ועל סופו באמת עיין במאמרי הנ”ל. ↩
-
הוֹמירוס. ↩
-
היא שנת 1170 לספרית הנוצרים. ↩
-
בשנת תקפ“ד מצא בה ר' דוד דבית הלל כ־600 בעלי־בתים יהודים; בנימין השני, שהיה בה בשנת תר”ח, לא רשם את מספר היהודים; אפרים ניימארק מצא בה בשנת תרמ“ד כחמשת אלפים יהודים; בשנת תרנ”ט העריכו את מספר היהודים לעשרת אלפים (א. נ. אדלר במאמרו היפה על ארם צובה בקובץ “תהלה לדוד” לזכר ר‘ דוד קויפמאן, החלק הלועזי עמ’ 128 ואילך); ובשנת תרצ“א קיבל ד”ר א. י. ברור מפי השלטונות, שמספר היהודים בארם צובה וסביבתה הגיע אז ל־6444 נפש. ↩
-
הכוונה לרעש הגדול בארם־צובה בשנת תקפ"ב (עיין להלן). ↩
-
מסגדים. ↩
-
מסגד. ↩
-
חלילה. ↩
-
מסגד. ↩
-
היא שנת 1634 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא שנת 1402 לספירת הנוצרים. ↩
-
Tamerlane. ↩
-
במבצר. ↩
-
בתוך המבצר. ↩
-
היא שנת 1552 לספירת הנוצרים. ↩
-
קטע זה מסיבוב ר‘ פתחיה מרגנסבורג אינו בדברי ר’ אברהם דיין, והוסיפו הנוסע שלנו. ↩
-
בנימין השני מצא בה בשנת תר"ח 20 משפחות יהודים. ↩
-
צ“ל ”זייארה" מלה ערבית שפירושה: השתטחות על קברי צדיקים. ↩
-
משפחות ספרדיות המכונות כך, ועליהן נמנים בית פיג'וטו ובית סאלוירה. (עיין א. ניימארק ב“האסיף” לשנת תרמ"ט עמ' 42). ↩
-
עזרא ח טו. ↩
-
היא סוף שנת 1756 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא שנת 1767 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא שנת 1787 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא שנת 1802 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא סוף שנת 1811 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא סוף שנת 1819 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא שנת 1822 לספירת הנוצרים. ↩
-
היא שנת 1114 לספירת הנוצרים. ↩
-
עיין לעיל דף כג הערה 3. ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל כשלשים משפחות יהודים; בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני חמשים משפחות יהודים. ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל רק כחמישה־עשר בעלי־בתים יהודים; בנימין השני לא רשם את מספרם; בשנת תרמ”ד מצא בה אפרים ניימארק כמאתים יהודים. ↩
-
גם בנימין השני בשנת תר“ח לא מצא ישוב קבע של יהודים, ”אך באים שמה לפעמים בדברי מסחריהם". ↩
-
בראשית ח ד. ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל כארבעים בעלי־בתים יהודים, ולהם שני בתי־כנסת. (ספר־מסעותיו באנגלית עמ' 44); בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני 150 משפחות יהודים; בשנת תרמ"ד מצא בה אפרים ניימארק 300 יהודים. ↩
-
בראשית יא לב. ↩
-
בראשית כט י. ↩
-
בשנת תר"ח מצא בה בנימין השני ארבע משפחות־יהודים. ↩
-
כמספר הזה מצא בה ר' דוד דבית הלל בשנת תקפ“ה; בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני מאה משפחות ואפרים ניימארק בשנת תרמ"ד רק שלשים יהודים. ↩
-
גרבים. ↩
-
שמיכות. ↩
-
שלש משמרות הוי הלילה וכו' שלישית תינוק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה (ברכות ג ע"ב). ↩
-
בראשית מט ט. ↩
-
ירושלמי תענית פ“ד ה”ח. ↩
-
מעשנים טבק. ↩
-
שבת דף פ ע"ב. ↩
-
צ“ל בראשית י י. יזודים; בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני מאה וחמישים משפחות ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל כארבעים בעלי בתים יהודים; בשנת תר”ח מצא בנימין השני מאה וחמשים משפחות־יהודים; בשנת תרמ"ד מצא בה אפרים ניימארק מאתים יהודים. ↩
-
סירה בנויה על נאדות נפוחים, ואפן עשייתה מבואר להלן. ↩
-
ג'זירת אבן עוֹמר. ↩
-
בראשית ד יב. ↩
-
ר, דוד דבית הלל שמע בזאכו בשנת תקפ“ה על 25 משפחות בשזורי; בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני 20 משפחות, “ומהם עשירים גדולים”; בשנת תרמ"ד מצא אפרים ניימארק כעשרה יהודים. ↩
-
גם ר' דוד דבית הלל מספר, ששמע בזאכו כי בשזורי יש מגדל ועליו תמונת איש ותחתה כתוב בארמנית: ויזתה בן המן בנה מגדל זה. ↩
-
זייאַרה בערבית, השתטחות על קברי צדיקים. ↩
-
שמות החדשים עלו בידם מבבל (ירושלמי ראש השנה פ“א ה”ב). ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל 600 בעלי־בתים יהודים, ולערך 8000 משפחות כורדים; בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני 200 משפחות יהודים; בספירה הרשמית האחרונה היו בזאכו 1471 יהודי (ד“ר א. י. ברור בראשית שנת תרצ”ג). ↩
-
יהודים. ור' דוד דבית הלל מצא בה בשנת תקפ“ה כ־ 100 משפחות יהודים עובדי־אדמה; בנימין השני מצא בה בשנת תר”ח 200 משפחות כורדים ו־ 50 משפחות יהודים. בשנת תרמ"ד שמע אפרים ניימארק מפי איש ארבאלי שיש בה כ־ 100 יהודים, ואף בימינו מציינים את הישוב הזה ככפר יהודי של 80 בתים. (פישל, הערה 17). ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל רק כעשרה בעלי־בתים יהודים; בשנת תרמ”ד שמע אפרים ניימארק מפי איש ארבאלי שיש בה כמאה יהודים. ↩
-
לזייארה, השתטחות על קברי צדיקים. ↩
-
לפחה. ↩
-
מטפחת. ↩
-
כאן מאריך הנוסע לדרוש בפרשת ציצית על יסוד המנהגים הנ"ל, והשמטתי דרוש זה. ↩
-
ושם הנהר השלשי חדקל הוא ההלך קדמת אשור. (בראשית ב יד). ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל שלשים אלף משפחות מוסלמים, אלפיים משפחות נוצרים, 600 משפחות יהודים; בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני 450 משפחות יהודים; בשנת תרמ“ד אפרים ניימארק כאלף יהודים; ובשנת תרצ”ג ד"ר א. י. ברור כ־ 3000 נפש יהודים. ↩
-
ארבל, והנוסע משתמש בצורת השם השגורה בפי היהודים יושבי המקום. ↩
-
מצודה. ↩
-
כמספר הזה מצא בה ר' דוד דבית הלל בשנת תקפ“ה; בשנת תר”ח מצא בה בנימין השני 100 משפחות יהודים; בספירה האחרונה נמנו בה 1900 נפש יהודים (ד“ר א. י. ברור בראשית שנת תרצ”ג). ↩
-
בראשית י יא. ↩
-
שם י יב. ↩
-
“זייארה”, השתטחות על קברי צדיקים. ↩
-
בשנת תקפ“ה מצא בה ר' דוד דבית הלל 200 בעל־בתים יהודים; בנימין השני שעבר בה בשנת תר”ח לא רשם את מספר היהודים בה; בשנת תרמ“ד מצא בה אפרים ניימארק כ־ 400 יהודים; ובשנת תרצ”ג מצא בה ד"ר א. י. ברור כ־ 1500 יהודים. ↩
-
בשנת תרמ"ד מצא בה אפרים ניימארק כ־ 20 יהודים. ↩
-
שבת פרק ב משנה ב. ↩
-
בשנת תרמ"ד מצא בה אפרים ניימארק כחמישים יהודים. ↩
-
בשנת תקפ“ז מצא ב ר' דוד דבית הלל כ־ 6000 משפחות יהודים, היינו כשלשים אלף נפש; בנימין השני מצא בה בשנת תר”ח 3000 משפחות יהודים; בשנת תרמ"ד מצא בה אפרים ניימארק כשלשים אלף יהודים; בימינו נמנו בה בספירה האחרונה 58 אלף יהודים. (ד“ר א. י. ברור בראשית שנת תרצ”ג). ↩
-
להודו. ↩
-
הכוונה ל“מדרש אבו מנשי” שנוסד שם בשנת ת“ר ע”י הגביר יחזקאל בן ראובן מנשה “אשר קנה ובנה והקדיש את בית המדרש הזה לתורה ולתעודה”. (“אהל דוד” לר“ד ששון ח”ב עמ' 575). ↩
-
רוצה לומר: צרים. ↩
-
בבא קמא פרק ג‘ משנה ה’. ↩
-
הוא ר‘ יעקב ב“ר יוסף הרופא מבגדאד, שחיבר מלבד הפירוש הנ”ל על תהלים (ירושלם תר"ה) גם ס’ “שיר חדש” על שיר השירים (כלכתא תר"ג) וס' “שמן הטוב” על מסכת ביצה (קושטנדינא תר"ט). מת בחלי־רע בשנת תרי"א. (“אהל דוד”, ח"א עמ' 88). ↩
-
מודד־חום במעלות. ↩
-
מעלות צילזיוס. ↩
-
כמספר הזה מצא בה בנימין השני בשנת תר“ח; ובשנת תרמ”ד מצא בה אפרים ניימארק כמאתים יהודים. ↩
-
זייארה, בערבית: השתטחות על קברי צדיקים. ↩
-
מהודו. ↩
-
תר"ך (1860). ↩
-
מוסטאפא. ↩
-
מסגד. ↩
-
דבר השולטאן. ↩
-
מאורע זה זעזע בשעתו את יהודי בגדאד, ומיד הודיעו על כך לירושלים, ללונדון ולקושטא. (“המגיד”, מהימים כ“א תמוז וי”א אלול תר"ך). ↩
-
ובימי המלחמה העולמית היו בה כ־ 300 יהודים. (פישל, הערה 81). ↩
-
Kurna. ↩
-
בבל נמי מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת מהאי גיסא. (עירובין כ“ב ע”ב). ↩
-
תּאוֹ. ↩
-
בשנת תקפ“ז מצא בה ר‘ דוד דבית הלל 300 משפחות יהודים; הדבר שפרץ בבצרה זמן קצר אחר ביקורו של ר’ דוד המעיט מאד את מספר תושביה. ובשנת תר”ט מצא בה בנימין השני רק 50 משפחות יהודים. ובשנת תרצ“ו מצא בה ד”ר א. י. ברור 5000 נפש יהודים. על תולדות הישוב היהודי בבצרה, עיין: D. S. Sasson, The history of the Jews in Basra, Jewish Quarterly Review, New Series, XVII, 407 ־ 469 ↩
-
הודו ↩
-
ר' דוד דבית הלל מצא בה בשנת תקפ“ז אלפיים בעלי־בתים יהודים ”עניים, רובם צורפי זהב“; בשנת תרצ”ו מצא בה ד"ר ברור כ־500 יהודים. ↩
-
חמרים. ↩
-
מכס. ↩
-
בראשית ו ב. ↩
-
סמרטוטים וגרוטאות. ↩
-
הכוונה להעלאת הארון מבית עבד אדם הגתי: ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא. (שמואל ב', ו יג). ↩
-
לימונים תפוחי־זהב. ↩
-
מהודו. ↩
-
לא מצאתי מאמר כזה בדברי חז"ל, וכנראה הכוונה למאי דתני רב יוסף: אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין כדוב ומגדלין שער כדוב. (קדושין ע"ב ב' ובמקומות אחרים). ↩
-
טיהיראן, בירת פרס. ↩
-
חמרים. ↩
-
Yezd ↩
-
מטפחות. ↩
-
מוחמד. ↩
-
להודו. ↩
-
טבק. ↩
-
קנה מקטורת. ↩
-
בתי־חרושת. ↩
-
היינו גרוּש. ↩
-
מטיהיראן. ↩
-
אסתר ו ה. ↩
-
לזייאַרה, השתטחות על קברי צדיקים. ↩
-
לה'. ↩
-
סלק אדום בלתי מבושל. ↩
-
גזר בלתי־מבושל. ↩
-
בשנת תרצ“ה מצא בה ד”ר ברור קרוב ל־ 600 תלמידים יהודים בבית־הספר של “חברת כל ישראל חברים” בלבד. שפלותם המתוארת כאן מצא ד"ר ברור גם בימינו. ↩
-
דברים כח סו. ↩
-
והיו חייך תלואים לך מנגד, זה הלוקח תבואה משנה לשנה וכו‘ ואל תאמן בחייך זה הסומך על הפלטר. (מנחות ק“ג ע”ב), ובירושלמי שקלים פרק ג’ הלכה ב‘: והיו וכו’ זה שלוקח חטים לשנה וכו' ולא תאמן בחייך זה שלוקח מן הפלטר. ↩
-
בשנת תרצ“ו מצא בה ד”ר ברור כ – 2500 יהודים. ↩
-
תהלים קיא י. ↩
-
לטיהיראן. ↩
-
באירופה. ↩
-
חגיגה י“ב ע”ב. ↩
-
אין הנוסע רושם כאן את מספר היהודים; בשנת תרמ“ד מצא בה אפרים ניימארק כ־1000 בעלי בתים יהודים; ובשנת תרצ”ו מצא בה ד"ר א. י. ברור כאחד עשר אלף נפש יהודים. ↩
-
בלי עין־הרע, מליצה שגורה בפי יהודי ארצות המזרח. ↩
-
אין הנוסע רושם כאן את מספרם; בשנת תרמ“ב מצא בה אפרים ניימארק כ־ 800 בעלי בתים יהודים; ובשנת תרצ”ו העריכו את מספרם, בפני ד"ר ברור, ל – 8000 נפש. ↩
-
אסתר א ה. ↩
-
היא קרמנשאח בצורת השם השגורה בפי היהודים שם. ↩
-
בשנת תרמ“ד מצא בה ניימארק כ – 250, ובשנת תרצ”ה ד"ר ברור לפחות 4000 יהודים. ↩
-
חנאקין. ↩
-
קסר־אי־שירין. בסוף שנת תרצ"ה מצא בה ברור כ־100 משפחות יהודים. ↩
-
השק שעל החמור. ↩
-
שמיכה. ↩
-
זהובים. ↩
-
בראשית יא לב. ↩
-
אנית־קטור. ↩