בְּאַחַד הַיָּמִים, יָצָא רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי עִם אוֹרֵחַ לְגַנּוֹ,

הִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ וְאָמַר לוֹ:

– בּוֹא וּרְאֵה פִּלְאֵי תֵּבֵל!

אָמַר לוֹ מְאָרְחוֹ:

– לְמַה יְּכַוְּנוּ דְּבָרֶיךָ?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי:

– אָחוּד לְךָ חִידָה וְיָדוֹעַ תֵּדַע!

מָהוּ הַנִּטְמָן בֶּעָפָר,

שֶׁעָרֹם יִקְבְּרוּהוֹ,

וְיִחְיֶה תּוֹךְ קִבְרוֹ, וְיוֹלֵד יְלָדִים

וְכֻלָּם יֵצְאוּ לְבוּשִׁים?

אָמַר לוֹ הַמְאָרֵחַ!

– זַרְעוֹ שֶׁל צֶמַח!

עָרֹם הוּא הַזֶּרַע, לְלֹא כְּסוּת עָלִים וּפְרָחִים,

וְהִנֵּה רַק יִזְרָעוּהוּ בָּאֲדָמָה,

יַנְבִּיט גִּבְעוֹלִים וְעָלִים, פְּרָחִים וּפֵרוֹת,

לְבוּשִׁים כֻּלָּם מַחֲלָצוֹת מְפֹאָרוֹת!