רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מֵחַכְמֵי הַתַּלְמוּד, חַי בְּאֶרֶץ לְבָנוֹן.

פַּעַם סִפֵּר לִפְנֵי רַבּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה, עַל פִּלְאֵי הַלְּבָנוֹן.

וְכָך סִפֵּר:

– חֲזֶרֶת שֶׁבִּמְקוֹמְנוּ, יֵשׁ לָהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף קְלִפּוֹת;

יַתּוּשׁ שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ, יֵשׁ לוֹ שִׁשִּׁים אֶלֶף קְרוּמִים בְּקֵבָתוֹ;

פַּעַם נָפַל אֶרֶז בִּמְקוֹמֵנוּ,

וְעָמְדוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר קְרוֹנוֹת לְרֹחַב צַמַּרְתּוֹ;

וּפַעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצָה מִקִּנּוֹ שֶׁל צִפּוֹר בַּר־יוֹכָנִי

(צִפּוֹר אַגָּדִית, מִימֵי בְּרִיאַת הָעוֹלָם)

וְהִטְבִּיעָה שִׁשִּׁים עָרִים,

וְשָׁבְרָה שְׁלׂשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים…