חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ מַרְבִּים בִּנְסִיעוֹת וּמַסָּעוֹת בַּיָם וּבַיַּבָּשָׁה.

סִפֵּר רַבִּי הוּנָא בַּר־נָתָן:

פַּעַם אַחַת, הָיִינוּ מְהַלְּכִים בַּמִּדְבָּר,

וְהָיָה לָנוּ שׁוֹק מְיֻבָּש שֶׁל עֶגֶל לִמְזוֹנֵנוּ.

חָתַכְנוּ אֶת הַבָּשָׂר לִנְתָחִים וְהִנַּחְנוּ אוֹתָם עַל הָעֲשָׂבִים שֶׁגָּדְלוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

הָלַכְנוּ לְחַפֵּשׂ קוֹצִים וּזְרָדִים לְהַדְלִיק בָּהֶם אֵשׁ,

שֶׁתִּצְלֶה אֶת הַבָּשָׂר.

כְּשֶׁבָּאנוּ וְהַזְּרָדִים בְּיָדֵינוּ,

מָצָאנוּ אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר שֶׁנִּתְלַכְּדוּ לְשׁוֹק

וְהָיְתָה הַשּׁוֹק צְלוּיָה הֵיטֵב וּמוּכָנָה לַאֲכִילָה.

כַּעֲבׂר שְׁנֵים־עָשָׂר חׂדֶש,

שׁוּב נִזְדַּמַּנּוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם

וּמָצָאנוּ אֶת הַגֶּחָלִים שֶׁהוֹתַרְנוּ – לוֹחֲשׁוֹת אֵשׁ.

אָמַר לִי עַרְבִי בַּמִּדְבָּר:

– עֵשֶׂב זֶה שֶׁרִפֵּא אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר – סַמַתְרִי שְׁמוֹ,

וְגֶחָלִים אֵלּוּ, גַּחֲלֵי רְתָמִים הֵן…