אָמַר רַבִּי בַּר־בַּר־חָנָה:

פַּעַם אַחַת, טִיַּלְתִּי בַמִּדְבָּר (סִינַי) עִם עַרְבִי אֶחָד.

אָמַר לִי אוֹתוֹ עַרְבִי:

– רוֹצֶה אַתָּה לִרְאוֹת אֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ שֶׁמֵּתוּ בַּמִּדְבָּר,

לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתֶּם וְהִתְנַחַלְתֶּם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל?

אָמַרְתִּי לוֹ:

– בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה!

הוֹלִיךְ אוֹתִי הָעַרְבִי לְמָקוֹם אֶחָד, מְרֻחָק מִן הַדֶּרֶךְ,

וְרָאִיתִי אֶת מֵתֵי הַמִּדְבָּר מוּטָלִים שְׁלֵמִים בְּשִׂמְלוֹת תְּכֵלֶת,

כְּאִלּוּ הֵם נִרְדָמִים תַּרְדֵּמַת אֶלׂׂהִים.

וְהָיוּ מֵתַי הַמִּדְבָּר עֲנָקִים וְלׂא נִרְאוּ כְּמוֹתָם מֵעוֹלָם.

וְהָיְתָה רַגְלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם כְּפוּפָה.

נִכְנַס הָעַרְבִי, רָכוּב עַל סוּסוֹ וְרׂמַח זָקוּף בְּיָדוֹ,

מִתַּחַת לְבִרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֲנָק וְלׂא נָגַע בָּהּ.

הוֹצֵאתִי סַכִּין מִכִּיסִי וְקָצַצְתִּי מִכְּנַף הַתְּכֵלֶת שֶׁל אוֹתוֹ עֲנָק.

וְנִכְנַסְתִּי גַם אֲנִי מִתַּחַת לְבִרְכּוֹ.

לׂא יָכׂלְנוּ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמֵנוּ, כְּאִלּוּ הִצְמַחְנוּ שָׁרָשִֹים.

אָמַר לִי הָעַרְבִי:

– רַבִּי, שֶׁמָּא לָקַחְתָּ דָּבָר מִן הָעֲנָק?

אָמַרְתִּי לוֹ:

– כֵּן, קָצַצְתִּי מִפְּאַת שִׂמְלָתוֹ פִּסָּה קְטַנָּה.

אָמַר לִי:

– עַל־כֵּן אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לָזוּז מִמְּקוֹמֵנוּ!

לְעוֹלָם לׂא יִקַּח אָדָם דָּבָר מִמֵּתֵי מִדְבָּר!

הֵשַׁבְתִּי פִּסַּת הַתְּכֵלֶת לְשִׂמְלַת הָעֲנָק

וּמִיָּד חָלַפְתִּי וְעָבַרְתִּי מִתַּחַת לְבִרְכּוֹ וְהָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ…