וְעוֹד טִיַּלְנוּ בְּסִינַי, אוֹתוֹ עַרְבִי וַאֲנִי.
אָמַר לִי:
– רַבִּי, רוֹצֶה אַתָּה לִרְאוֹת הַמָּקוֹם בַּמִּדְבָּר,
שֶׁבּוֹ נִבְלְעוּ קׂרַח וְכָל עֲדָתוֹ,
כַּאֲשֶׁר קָמוּ עַל מׂשֶׁה וּמָרְדוּ בּוֹ?
אָמַרְתִּי לְאוֹתוֹ עַרְבִי:
– רוֹצֶה!
בָּאנוּ לְמָקוֹם שׁוֹמֵם וְרָאִיתִי בּוֹ שְׁנֵי סְדָקִים בָּאֲדָמָה,
וְעָשָׁן עוֹלֶה מֵהֶם.
לָקַחְתִּי גִּזַּת צֶמֶר, הִרְטַבְתִּי אוֹתָהּ בְּמַיִם,
נָעַצְתִּי בָּה אֶת הָרׂמַח שֶׁבְּיָדִי וְהִכְנַסְתִּיו לַסֶּדֶק.
הִתְלַהֵט מִיָּד הָרׂמַח וְהוֹצֵאתִיו מִן הַסֶּדֶק.
נִמְצְאָה גִּזַּת הַצֶּמֶר שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ.
אָמַר לִי אוֹתוֹ עַרְבִי:
– שִׂים אָזְנְךָ עַל הָאֲדָמָה עַל יַד הַסֶּדֶק וְהַקְשֵׁב.
עָשִׂיתִי כִּדְבָרָיו וְשָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת אֲנָשִׁים צוֹעֲקִים.
אָמַר לִי אוֹתוֹ עַרְבִי:
– בְּלוּעֵי קׂרַח הֵם, הַזּוֹעֲקִים הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, כָּל הַיָּמִים:
"מׂשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת
וַאֲנַחְנוּ חָטָאנוּ וְאָשַׁמְנוּ לוֹ!"