נר לרעיתי שושנה
אֶרֶץ נֵכָר. גַּם חוּצוֹת גַם שָׁמַיִם לַזָּר מִתְנַכְּרִים,
פִּיחַ קִרְיָה קְדוֹרַנִית, נִיד רַכֶּבֶת, קִשְׁקוּשׁ קַַַרְתָּנִים.
זָרִים בַּחַלּוֹן גַם זוּגוֹת עֲדָרִים הַמְטַפְּסִים בֶּהָרִים
אַף חוֹד הַסְּלָעִים הַמַּבְקִיעַ מִגֵּיא הַבָּכָא לַעֲנָנִים.
עִבּוּרוֹ שֶׁל הַכְּפָר. עַל הַשֹּׁקֶת, כַּהֲמוּלַת חַרְדְּלִית,
לְגַלְגַַּל טַחֲנָה יְשָׁנָה שׁוֹפֶכֶת זִרְמָהּ הַנִּסְעָר,
צְחוֹק הַנְּעָרוֹת מִתְרוֹנֵן בִּצְלִילִים שֶׁל לָשׁוֹן מִלְעֵילִית
שֶׁאִם גַּם הֵבַנְתָּ מִלָּה בָּהּ לַחֲנָהּ, לַהֲגָהּ לְךָ זָר.
בַּקַּרְפִּיף הֶחָבוּי בֵּין עֵצִים הַחַמָּה עֲנָנָה מְעִיבָה.
מְסוּבִּים מַעֲגָלִים מִסָבִיב לְיַד הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה.
יַד פּוֹרֶטֶת בְּאוֹן עַל גִיטָרָה, וּרְנָנָה בִּגְאוֹנָהּ, בְּלַהֲבָה
כְּשִׁיר עַל נְהָרוֹת בְּבָבֶל אוֹ אַף כִּתְרוּעוֹת הַלְלוּיָה.
בֵּין כִּתְפֵי בַּחוּרִים חֲסוּנִים, שֶׁהֵעִיפוּ הַנֵּס כִּבְשׂוֹרָה
בַּטוּחוֹת מִתְעַגֶּלֶת כְּתֵפֵךְ, קַשּׁוּבָה וְעוֹמֶסֶת בָּעֹל.
צָדַנִי אָז אוֹר מַבָּטֵךְ עֵת שְׂפָתַיִךְ חִיְכוּ בְּחֻמְרָה,
וּבְלִי לְהַגִּיד אַף מִלָּה כְּבָר אָמְרוּ אֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל.
אַהֲבָה מִפְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה? הֵן יִצְחַק הַשּׁוֹמֵעַ עַל כַּךְ.
עוֹד בֵּינֵינוּ דָבָר לֹא נָפַל, הַנָּכְרִית הַקְּרוֹבָה וִיקָרָה,
אַךְ אֵי שָׁם בְּעֹמֶק יֵשֵׁנוּ גוֹרָל כְּבָר נֶחְתַּם וְנֶחְתַּךְ
בְּאֵין זְכוּת עִרְעוּר עַל דִּינוֹ וּשְׁבִיל שֶׁמּוֹלִיךְ חֲזָרָה.
וּכְאִלו הִכַּרְתִי מִכְּבָר חִין פָּנַיִךְ, כָּל תָּג וְכָל תָּו,
וְגַם זֶה הַצְּרָם בְּרַקָתֵךְ, וּבְטֶרֶם קְרָאתִיךְ עוֹד בְּשֵׁם
בְּקַדְמַת שַׁחֲרִי פְּגַשְׁתִּיךְ כְּיֶלֶד חוֹרֵז עִקְבוֹתָיו
בְּצֵאתוֹ לְעוֹלָם מִטָּרֵף מִסֵתֶר כַּנְפֵי אָב וָאֵם.
עַל בִּקְתַת הוֹרָתֵךְ רָעֲשׁוּ צַמָּרוֹת כַּאן בְּיַעַר הַטַטְרָה,
הוּצַק בִּשְׂפָתַיִךְ רַחְשָׁם וְאָפְלָם בְּעֵינַיִךְ יָרוֹן.
כְּיַיִן יָשָׁן בִּי לֹא פָּג עוֹד נִגּוּן סָב, הַמָּרָא דְאַתְרָא
בַּעֲיָרָה נִשְׁכָּחָה, עַל סוּגְיָה עַתִּיקָה, קְשַׁת פִּתְרוֹן.
אַךְ לָמָה וְאֵיךְ זֶה מִבְּעַד לִצְלִילֵי לְשוֹנֵךְ לִי זָרָה
הֵד קְדוּמִים הִתְנַגֵּן מִבְּצִיר אֲבִיעֶזֶר, חֶלְקַת יִזְרְעאֵל?
וְלָמָּה נֵעוֹרוּ בַּלֵב עֵת בַּסֵּתֶר דָּמִי לָךְ קָרָא
נִיבִים עַתִּיקִים כְּ“אֶעֱלֶה בְּתָמָר” וְ“רֹאשֵׁך כַּכַּרְמֶל”?
בְּכָל שֶׁהָיָה בֵּינוֹתֵינוּ יָדַעְנוּ אוֹ חַשְׁנוּ בְּלִי דַעַת
הַיָּד הַטְּמִירָה, הַבּוֹטַחַת, זֶה אֶל זֶה הִצְמִידַתְנוּ לָעַד,
עַל פְּנֵי מְצוּלוֹת בִּעוּתִים אֶת דַּרְכֵּנוּ הֵיְשִׁירָה בְּלִי רַעַד
כְּרוּחַ מַנְחָה הַדּוּגִית הַצּוֹלַחַת מִשְׁבָּר בַּל תֹּאבַד.
וְעַתָּה אַתְּ אֵינֵךְ לְצִדִּי… דּוּמָם אֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַהֶעְדֵר
שֶׁל יֵשׁוּת שֶׁהִיא נֶפֶשׁ חֶלְדִּי, וַדָּאִית כָּאֲוִיר וְכָאוֹר.
וּבְשִׁבְתִּי לְבַדִּי, לְבַדִּי אֶל מוּל אִלְמוּתוֹ שֶׁל הַחֶדֶר,
הֲזֹאת אַתְּ הַמְּצִיצָה בְּגַבִּי, שֶׁהָלַכְתְּ כַּךְ מִבְּלִי לַחֲזֹר?