עֵת יָשַׁב אַשְׁמְדַי

עַל כִּסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה

אֵי מִי חָשׁ בְּוַדַאי

בְּגַחְמוֹת נְאוּמוֹ

כַּמָה סָר טַעֲמוֹ,

מַה נִקְלֶה זַעֲמוֹ –

הַבַּדַאי!

וּבִצְקוֹן מִלּוּלוֹ,

בִּגְאוֹן מִדְבָּרוֹ

וּבְצַחֲקוֹ רְתֵת,

הַלֹא שַׁח מִי לִרְאוֹת

תַּחַת כְּנַף מְעִילוֹ

כְּעִקְבוֹת רַגְלֵי שֵׁד…

בֵּין הֲמוֹן מַעֲרִיצָיו

בִּמְצִלְתָּיו וּבְתֻפָּיו

כִּי יֶחֱתֶּה אֵשׁ זָרָה,

הֲיֵשׁ מִי הַנִּצָב

מוּל מִזְבֵּחַ נִקְרַע

עַל אֵפֶר הָאָח הַקָרָה.

וּבִגְאוֹת הַתְּשׁוּאוֹת,

בְּחִנְגַת הַתְּרוּעוֹת

מִי יֶחְזֶה כִּמְאֻבָּן

עַל הַקִּיר אֶת הָאוֹת:

רַק עִיֵי מַשּׁוּאוֹת

וּנְהִי הַחֻרְבָּן.