לְזִכְרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֵוִינְסוֹן

אַתָּה, עוֹלָמִי, הֲעוֹדְךָ נִפְתָּח

לְאִתּוּת כּוֹכָבִים רְחוֹקִים,

לְלַחַשׁ דְּשָׁאִים,

לִנְשִׁיבַת הָרוּחוֹת,

לְצִוְחַת צִפּוֹר לֵיל,

לְשַׁוְעַת אָדָם,

לְשַׁעֲטַת לֵב בּוֹדֵד

לְאֵי־שָׁם.

*

אֵיךְ נֶאֱטַם לְלֹא הֵד וְזִיק אוֹר

כְּעִיר נְצוּרָה בְּחֶשְׁכַּת הַמָּגוֹר?

אֵיכָה הֻסְגַר לַהֲמוֹן עוֹלַם שָׁוְא

טְרוּף עִוְעִים וְאַכְזָב,

לְהֹלֶם תֻּפֵּי הַטַּמְטָּם –

בְּבוּעַת לְהָדָם,

בְּלִי כּוֹכָב, בְּלִי אָדָם?

תַּם.