שִׁירַי כְּמוֹ נִכְתְּבוּ בִּדְיוֹ סְתָרִים
אֲשֶׁר סָמוּךְ לִכְתִיבָתָם נִמְחֶקֶת,
וְרַק כְּתָמִים חִוְרִים, עִקְבוֹת דִּמְעָה
עַל הַנְּיָר הַלָּבָן,
מְכַסִּים עַל הָרֵי הַיָּגוֹן וּפִרְצֵי לַבַּת אֵשׁ,
הָנֵץ תִּקְווֹת שֶׁאָבְדוּ
שֶׁבָּרְקוּ וְנָגוֹזוּ
בִּשְׁמֵי כּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים אֶל לַיִל אָפֵל,
וְאוּלַי יוֹם יָבוֹא, עוֹד דּוֹר דּוֹרוֹתַיִם,
וְקוֹרֵא אַלְמוֹנִי יְפַעְנַח אוֹתִיוֹת
שִׁירַי הַמְּחוּקוֹת.
יְהַבְהֲבוּ לְנֶגֶד עֵינָיו שׁוּב
בְּחִיוּתָן הַאַלְמוּתִית.