חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ דָּנִים בְּעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי:

" – לְמָה דּוֹמֶה וָלָד בְּבֶטֶן אִמּוֹ?

לְסֵפֶר שֶׁדָּפָּיו מֻנָּחִים זֶה עַל זֶה:

שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁתֵּי צְדָעָיו (רַקּוֹתָיו);

שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו עַל שְׁתֵּי שׁוֹקָיו;

שְׁנֵי עַקֵבָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו (אֲחוֹרָיו);

רֹאשׁוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו;

פִּיו סָתוּם וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ,

הוּא אוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאוֹכֶלֶת אִמּוֹ;

אֵינוֹ מַפְרִישׁ מִנְּקָבָיו, פֶּן תָּמוּת אִמּוֹ;

כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם –

נִפְתָּח הַסָּתוּם (הַפֶּה, הָאַף וְנִקְבֵי הַהַפְרָשָׁה) וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ (הַטַּבּוּר)

שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת."