אַף־עַל־פִּי שֶׁהָלַךְ לַמַּעֲרָב, מָצָא גַּם הוּא אֶת מְעָרָתוֹ שֶׁל אָדָם

וְעַכְבָּרִים בָּהּ שׁוׂרְצִים לָרֹב.

יָשַׁב בִּמְעָרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְשָׂמַח עַל הָעַכְבָּרִים שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ וּטְרָפָם בְּכָל פֶּה.

שָׂמַח הָאָדָם עַל הֶחָתוּל, שֶׁמְּנַקֶּה מְעָרָתוֹ מִן הָעַכְבָּרִים.

אֲבָל בִּמְעָרַת הָאָדָם מָצָא הֶחָתוּל גַּם אֶת רֵעוֹ הַכֶּלֶב…

אָמַר הַכֶּלֶב אֶל הֶחָתוּל:

– לָמָּה בָּאתָ הֵנָּה? וְהֲלֹא הִבְטַחְנוּ זֶה לָזֶה שֶׁלֹּא נֵלֵךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם?!

מֵפֵר שְׁבוּעָה אַתָּה! מַבְטִיחַ וְלֹא מְקַיֵּם!

הִתְחִילוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל רָבִים זֶה עִם זֶה,

וּמֵאָז רָבִים כְּלָבִים וַחֲתוּלִים זֶה עִם זֶה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

וְלֹא יָדְעוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל שֶׁהָעוֹלָם הוּא עָגֹל, וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לְמַעֲרָב וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ

לְמִזְרָח – סוֹפָם שֶׁיִּפָּגְשוּ…