הָתַּרְנְגֹלֶת הַזֹּּאת, כְּשֶׁאֶפְרוֹחֶיהָ קְטַנִּים,

הִיא מְחַמֶּמֶת אוֹתָם תַּחַת כְּנָפֶיהָ,

עוֹדֶרֶת לָהֶם בְּמַקּוֹרָהּ, שֶׁיִּמְצְאוּ מָזוֹן.

אֲבָל כְּשֶׁהֵם גְּדוֹלִים, הִיא מְנַקֶּרֶת לָהֶם בְּרֹאשָׁם

וּמְגָרֶשֶׁת אוֹתָם מֵעָלֶיהָ…

לָמָּה וּמַדּוּעַ?

כִּי אֶפְרוֹחִים קְטַנִּים יָמוּתוּ חִישׁ מַהֵר בַּקֹּר וּבָרָעָב,

אִם לֹא תָּגֵן עֲלֵיהֶם אִמָּם,

אֲבָל אֶפְרוֹחִים גְּדוֹלִים – יִתְחַמְּמוּ, דַּוְקָא בְּהִתְרוֹצְצָם לְחַפֵּשׂ לָהֶם מָזוֹן.