מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לָהֶם בַּדֶּרֶךְ.

אָמַר הָאִישׁ הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ:

– בְּדֶרֶךְ זוֹ הָלַךְ לְפָנֵינוּ גָּמָל עִוֵּר

וְהָיָה הַגָּמָל עָמוּס נֹאד שֶׁמֶן וְנֹאד יַיִן.

שָׁאַל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ:

– וְאֵיךְ תֵּדַּע?

הֵשִׁיב לוֹ:

רָאִיתִי שֶׁהָעֲשָׂבִים אֲכוּלִים רַק בְּצִדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַדֶּרֶךְ,

וְרָאִיתִי טִפּוֹת שֶׁנִּסְפְּגוּ בֶּעָפָר, שֶׁהָיוּ טִפּוֹת יַיִן,

וְטִפּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁצָּפוּ וְנִצְנְצוּ עַל גַּבֵּי הֶעָפָר..