אוֹרְחִים לְמָה הֵם דּוֹמִים? לִגְשָׁמִים.

תְּחִלָּה אָדָם שָׂמֵחַ לִקְרָאתָם וּמְקַבֵּל אוֹתָם בְּחִבָּה

וְאַחַר־כָּךְ, נַפְשׁוֹ סוֹלֶדֶת מֵהֶם.

הוּא רוֹצֶה שֶׁיֵּלְכוּ, וְהֵם עוֹמְדִים עַל עָמְדָם!

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אָדָם שׁוֹחֵט לְאוֹרְחוֹ עֵגֶל;

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – שֶׂה;

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – תַּרְנְגוֹל;

בַּיּוֹם הַרְבִיעִי הוּא מַגִּישׁ לְפָנָיו שְׁעוּעִית

וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ וּמַמְעִיט,

עַד שְׁקָּם וְהוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ…