מַעֲשֶׂה בְּיֶלֶד שֶׁהָלַךְ לְטַיֵּל בַּשְׂדֵה תְּבוּאָה.

רָאָה שִׁבֳּלִים כְּפוּפוֹת בְּשָׂדֶה אֶחָד, וְשִבֳּלִים זְקוּפוֹת בְּשָׂדֶה אַחֵר. אָמַר לְאִמּוֹ: –

רְאִי אִמָּא, שִׁבֳּלִים זְקוּפוֹת אֵלּוּ, מַה יָּפוֹת הֵן,

וְשִׁבֳּלִים כְּפוּפוֹת אֵלּוּ, מָה עַיֵפוֹת הֵן!

אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ:

– טוֹעֶה אַתָּה, בְּנִי, הַלֹא הַהֵפֵךְ הוּא הַנָּכוֹן!

הַשִּׁבָּלִים הַכְּפוּפוֹת – הֵן הַטּוֹבוֹת

וְהַשִּׁבֳּלִים הַזְּקוּפוֹת הֵן הַגְּרוּעוֹת!

הַשִּׁבֳּלִים שֶׁגַּרְעִינֵיהֶן גְּדוֹלִים וּתְפוּחִים, כְּבֵדוֹת הֵן וּמִתְכּוֹפְפוֹת,

וְהַשִּׁבָּלִים שֶׁגַּרְעִינֵיהֶן שְׁדוּפִים וּמְצֻמָּקִים, קַלּוֹת הֵן וּזְקוּפוֹת!

זֶהוּ שֶׁנֶּאֶמַר:

"אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ…