בְּאֶרֶץ סִין חַי לְפָנִים נַעַר עָנִי, תַּלְמִיד הָיָה הַנַּעַר וּשְׁמוֹ מִי. הַנַּעַר הָיָה עָנִי כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ בְּמַה לְּשַׁלֵּם בְּעַד סֵפֶל תֵּה. אֵין סָפֵק,שֶׁהַנַּעַר הָיָה מֵת מֵרָעָב, אִלּוּ לֹא נִמְצָא בַּעַל בֵּית־תֵּה אֶחָד, אֲשֶׁר רִחֵם עָלָיו וְדָאַג לִמְזוֹנוֹתָיו, הֶאֱכִיל אוֹתוֹ וְהִשְׁקָהוּ חִנָּם, אֵין כָּסֶף.
יוֹם אֶחָד נִגַּשׁ מִי אֶל אִישׁ־חֲסָדָיו וְאָמַר לוֹ:
– הִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ מִכָּאן, אַךְ כֶּסֶף אֵין לִי לְמַעַן אוּכַל לְשַׁלֵּם לְךָ בְּעַד כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתָמָּדִי. אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אֲסִיר־תּוֹדָה – וְעַתָּה, רְאֵה, אֶת אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לְךָ.
וּבְאָמְרוֹ כָּךְ הוֹצִיא הַתַּלְמִיד מִי מִכִּיס מְעִילוֹ חֲתִיכַת גִּיר צָהֹב וְצִיֵּר בּוֹ עַל גַּבֵּי קִיר בֵּית־הַתֵּה חֲסִידָה. הַחֲסִידָה נִרְאֲתָה כְּחַיָּה, אַךְ הִיא הָיְתָה צְהֻבָּה.
– חֲסִידָה זוֹ – אָמַר מִי – תָּבִיא לְךָ בְּרָכָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת וּתְשַׁלֵּם לְךָ שִׁבְעִים וְשֶׁבַע פְּעָמִים יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר אֲנִי חָב לְךָ. כָּל פַּעַם שֶׁיִּתְאַסְּפוּ אֶצְלְךָ אוֹרְחִים וְהֵם יִמְחֲאוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים כַּפָּיִם – תֵּרֵד הַחֲסִידָה מֵעַל הַקִּיר וְתֵצֵא בְּמָחוֹל, אוּלָם זָכוֹר תִּזְכֹּר, כִּי אָסוּר לְאַלֵּף אֶת הַחֲסִידָה לִרְקֹד לִפְנֵי אָדָם אֶחָד בִּלְבָד, וְעַכְשָׁו –הֱיֵה שָׁלוֹם…
לֹא הִסְפִּיק עוֹד בַּעַל בֵּית־הַתֵּה לַעֲמֹד עַל טִיב הַדָּבָר וּמִי כְּבָר יָצָא מִן הַחֶדֶר וּפָנָה לְדַרְכּוֹ.
רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד הָאִישׁ לִפְנֵי הַחֲסִידָה הַצְּהֻבָּה, הַמְצֻיֶּרֶת עַל הַקִּיר, הִסְתַּכֵּל בָּהּ וְהֵנִיעַ בִּכְתֵפָיו, כִּי לֹא הֶאֱמִין שֶׁחֲסִידָה זוֹ יְכוֹלָה לִרְקֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֶחְלִיט לְנַסּוֹת אֶת הַדָּבָר.
עוֹד אוֹתוֹ עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר בְּבֵית־הַתֵּה נֶאֶסְפוּ אוֹרְחִים רַבִּים, פָּנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר:
– רַבּוֹתַי, עֲשׂוּ עִמִּי חֶסֶד וּמַחֲאוּ כֻּלְּכֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים כַּף עַל כָּף.
הָאֲנָשִׁים נַעֲנוּ לְבַקָּשָׁתוֹ וּמָחֲאוּ: חַת,שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ – וּכְהֶרֶף־עַיִן יָרְדָה לְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל הַחֲסִידָה הַצְּהֻבָּה מֵעַל הַקִּיר וְיָצְאָה לִפְנֵיהֶם בְּמָחוֹל. מִתְפַּלְּאִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים הִסְתַּכְּלוּ הָאוֹרְחִים בַּחֲסִידַת־הַפְּלָאִים וְלֹא יָכְלוּ לִגְרֹעַ־עַיִן מֵרִקוּדֶיהָ הָעַלִּיזִים וְהַמְשַׁעַשְׁעִים.
אַחֲרֵי שֶׁרָקְדָה שְׁלשָׁה מְחוֹלוֹת, כָּל מָחוֹל יָפֶה וְעַלִּיז מִקּוֹדְמוֹ, חָזְרָה אֶל מְקוֹמָהּ וְשׁוּב נִרְאֲתָה מְצֻיֶּרֶת עַל הַקִּיר. הָאוֹרְחִים לֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם מֵרֹב הִתְפָּעֲלוּת – תָּמְהוּ וְהִתְפַּלְּאוּ וְלֹא יָכְלוּ לְהַאֲמִין לַאֲשֶׁר עֵינָם רָאֲתָה לִפְנֵי רֶגַע.
מִיָּד נִסּוּ אֶת הַדָּבָר הַנִּפְלָא הַזֶּה שֵׁנִית וּשְׁלִישִׁית – וּבְכָל פַּעַם, בְּמָחֳאָם שָׁלשׁ פְּעָמִים כַּפַּיִם יָרְדָה הַחֲסִידָה וְהֵחֵלָּה בְּרִקּוּדֶיהָ.
מִיָּד פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה בְּכָל הָעִיר וּבְכָל הַכְּפָרִים אֲשֶׁר בִּסְבִיבָתָהּ, וַאֲנָשִׁים רַבִּים הֵחֵלּוּ נוֹהֲרִים בַּהֲמוֹנֵיהֶם אֶל בֵּית־הַתֵּה, לִרְאוֹת אֶת הַחֲסִידָה וְאֶת פִּלְאוֹתֶיהָ וְהָאִישׁ הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְעַשֵּׁר מִיּוֹם לְיוֹם. עַכְשָׁו רָאָה, כִּי הַנַּעַר לֹא הֵתֵל בּוֹ וְטוֹבָה גְדוֹלָה שִׁלֵּם לוֹ כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ.
פַּעַם אַחַת נִכְנַס לְבֵית־הַתֵּה אִישׁ עָשִׁיר מְאֹד – מַנְדָּרִין, אֶחָד מִמּוֹשְׁלֵי הָאָרֶץ הַגְּדוֹלִים, רָאָה שֶׁמִּסָּבִיב לַשֻּׁלְחָנוֹת יוֹשְׁבִים אִכָּרִים, בַּעֲלֵי מְלָאכָה – כֻּלָּם אֲנָשִׁים צְנוּעִים וּפְשׁוּטִים, הִתְרַגֵּז מְאֹד וְאָמַר אֶל בַּעַל הַבַּיִת.
– בָּאתִי לִרְאוֹת אֶת הַחֲסִידָה הָרוֹקֶדֶת, אַךְ לֹא יָאֶה לִי לָשֶׁבֶת יַחַד עִם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים אֵלֶּה, גָּרֵשׁ אֶת כֻּלָּם מִן הַבַּיִת.
לֹא נָעִים הָיָה לְבַעַל בֵּית־הַתֵּה לְגָרֵשׁ אֶת אוֹרְחָיו, אַךְ פַּחַד הַמּוֹשֵׁל נָפַל עָלָיו וְהוּא נֶאֱלַץ לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדָּתוֹ. מִיָּד קָפְצוּ הַמְשָׁרְתִים וְהַמֶּלְצָרִים עִם מַקְלוֹת עָבִים בִּידֵיהֶם – וְהָאוֹרְחִים נִתְפַּזְּרוּ בְּבֶהָלָה וּבָרְחוּ אִישׁ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, אֶל כָּל אֲשֶׁר נְשָׂאוּהוּ רַגְלָיו.
אָז יָשַׁב הַמַּנְדָּרִין אֶל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת, קָרָא אֵלָיו אֶת בַּעַל בֵּית־הַתֵּה, הִנִּיחַ לְפָנָיו עֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב וְאָמַר לוֹ:
– קַח אֶת כָּל הַכֶּסֶף הָרַב הַזֶּה וּבַקֵּשׁ אֶת הַחֲסִידָה שֶׁתִּרְקֹד לְפָנַי.
בִּרְאוֹתוֹ אֶת כָּל עֲרֵמוֹת הַמַּטְבְּעוֹת מֻנָּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, שָׁכַח בַּעַל בֵּית־הַתֵּה אֶת כָּל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מִי וְאֶת דִּבְרֵי הָאַזְהָרָה, אֲשֶׁר הִזְהִירוֹ לְבַל יְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַחֲסִידָה לִרְקֹד לִפְנֵי אָדָם אֶחָד בִּלְבָד – וְהוּא מָחָא שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּכַפָּיו.
לְלֹא רָצוֹן הִתְנוֹדְדָה הַחֲסִידָה עַל גַּבֵּי הַקִּיר, לְלֹא רָצוֹן יָרְדָה וְרָקְדָה מָחוֹל אֶחָד. עָצוּב וְקוֹדֵר הָיָה מַרְאֵה הַחֲסִידָה וְהִיא דָמְתָה לִהְיוֹת חוֹלָה, וְגַם מְחוֹלָהּ לֹא הָיָה הַפַּעַם עַלִּיז כְּתָמִיד.
אַךְ סִיְּמָה הַחֲסִידָה אֶת מְחוֹלָהּ, חָזְרָה מִיָּד אֶל מְקוֹמָהּ עַל הַקִּיר וְלֹא יָרְדָה עוֹד מִשָּׁם.
לַשָּׁוְא צָרַח הַמַּנְדָּרִין, לַשָּׁוְא הִתְרַגֵּז וְרָקַע בְּרַגְלָיו וְתָבַע מֵאֵת בַּעַל בֵּית־הַתֵּה לְהַרְאוֹת לוֹ אֵת הַחֲסִידָה בִּמְחוֹלוֹתֶיהָ תְּמוּרַת כַּסְפּוֹ הָרַב, אֲשֶׁר שִׁלֵּם לוֹ – הַחֲסִידָה נִצְמְדָה אֶל הַקִּיר וְלֹא יָרְדָה מִמֶּנּוּ גַם כְּשֶׁמָּחֲאוּ לָהּ כַּפַּיִם פְּעָמִים רַבּוֹת.
בִּרְאוֹת הַמַּנְדָּרִין, כִּי אֵין הַחֲסִידָה רוֹקֶדֶת עוֹד, אָסַף אֶת כַּסְפּוֹ וְיָצָא בְּכַעַס גָּדוֹל מִבֵּית הַתֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת נִשְׁאַר עוֹמֵד עָצוּב וַחֲפוּי רֹאשׁ.
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה נִשְׁמְעָה דְפִיקָה חֲזָקָה בַּדֶּלֶת. בַּעַל בֵּית־הַתֵּה פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא, מִי עוֹמֵד לְפָנָיו וְשׁוֹתֵק. מִיָּד נִזְכַּר בְּדִבְרֵי־הַזְהָרָתוֹ וְעֵינָיו מָלְאוּ דְמָעוֹת וְלִבּוֹ – חֲרָטָה. הוּא רָצָה לְהִצְטַדֵּק בִּפְנֵי מִי וְחִכָּה לִשְׁמֹעַ מִפִּיו נְזִיפָה עַל מַעֲשֵׂהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה – אַךְ הַנַּעַר שָׁתַק, הִבִּיט בּוֹ וְשָׁתַק וּלְבַסּוֹף הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ חָלִיל קָטָן, הֵחֵל תּוֹקֵעַ בּוֹ נוּגוֹת וּמִבְּלִי לְהָעִיף אַף מַבַּט־עַיִן אֶחָד לְעֵבֶר בַּעַל בֵּית־הַתֵּה פָּנָה לַאֲחוֹרָיו וְהֵחֵל מִתְרַחֵק – מִיָּד הִתְנוֹעֲעָה הַחֲסִידָה, קָפְצָה מִן הַקִּיר וְהָלְכָה אַחֲרָיו.
מֵאוֹתוֹ יוֹם עוֹד אִישׁ לֹא רָאָה אֶת הַנַּעַר מִי וְאֶת הַחֲסִידָה הַצְּהֻבָּה הַנִּפְלָאָה שֶׁלּוֹ…