לוגו
הַר הַשֶּׁמֶשׁ
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים. הָאָח הַבְּכוֹר הָיָה אִישׁ כִּילַי וְקַמְצָן, צַר־עַיִן וְרוֹדֵף בֶּצַע, וְכָל יָמָיו שָׁאַף לָרֶשֶׁת אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִיו. כְּנֶגֶד זֶה הָיָה אָחִיו הַצָּעִיר אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר, תָּמִים בְּכָל דְּרָכָיו וְגַם אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל כִּבֵּד מְאֹד.

וְהִנֵּה מֵת אֲבִיהֶם וּבְמוֹתוֹ הִשְׁאִיר לְבָנָיו אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ: שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְגַם צֹאן וּבָקָר לָרֹב.

אַךְ עָבְרוּ יְמֵי הָאֵבֶל פָּנָה הָאָח הַבְּכוֹר אֶל אָחִיו הַצָּעִיר וּבְעָרְמָה נִסְתֶּרֶת אָמַר לוֹ:

– אָחִי הַצָּעִיר, הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנְּחַלֵּק בֵּינֵינוּ אֶת יְרֻשַּׁת אָבִינוּ. הָבָה נֵצֵא מָחָר בַּבֹּקֶר לַחֲרשׁ בַּשָּׂדֶה וּמִי שֶׁיַּצְלִיחַ לַחֲרשׁ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם חֶלְקָה גְדוֹלָה יוֹתֵר – לוֹ תָקוּם הַיְרֻשָּׁה וְהוּא יְקַבֵּל אֶת כֻּלָּהּ. רַק דָּבָר אֶחָד חַיָּב כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְקַיֵּם – מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב אָסוּר לְאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

וְהָאָח הַצָּעִיר, אֲשֶׁר תָּמִיד שָׁמַע בְּקוֹל אָחִיו הַבְּכוֹר, הִסְכִּים מִיָּד לַעֲצָתוֹ.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הֵקִיץ הָאָח הַגָּדוֹל עִם הָנֵץ הַשַּׁחַר, וּבְעוֹד אָחִיו יָשֵׁן, הֵכִינָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אֲרֻחַת בֹּקֶר וְהוּא אָכַל לְשֹׂבַע וְאַחַר שֶׁמִּלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ, נִגַּשׁ אֶל מִטַּת אָחִיו וְהֵחֵל מֵעִיר אוֹתוֹ:

– הַבֹּקֶר אוֹר, אָחִי – אָמַר – עֵת לָקוּם, בּוֹא וְנֵצֵא אֶל הַשָּׂדֶה.

קָפַץ הָאָח הַצָּעִיר מִמִּשְׁכָּבוֹ, הִתְלַבֵּשׁ בְּחִפָּזוֹן, לֹא אָכַל, לֹא שָׁתָה, לָקַח אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְהָלַךְ אַחֲרֵי אָחִיו לַשָּׂדֶה. מִיָּד הֵחֵלּוּ שְׁנֵיהֶם חוֹרְשִׁים.

הָאָח הַבְּכוֹר עָבַד בְּמֶרֶץ וּבִמְהִירוּת וְהַצָּעִיר הִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם וְהַמַּחֲרֵשָׁה כָּבְדָה בְּיָדָיו, כִּי רָעֵב הָיָה.

וְכֵן קָרָה, שֶׁעוֹד אוֹתוֹ עֶרֶב עָבְרָה יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶם, הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים, הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לִידֵי הָאָח הַבְּכוֹר וְהָאָח הַצָּעִיר נִשְׁאַר בְּחֹסֶר כֹּל.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם עָזַב הָאָח הַצָּעִיר אֶת הַבַּיִת וְיָצָא לֶהָרִים לְבַקֵּשׁ לוֹ שָׁם אֶת לַחְמוֹ. הוּא מָצָא לוֹ מְקוֹם לִינָה בְּאַחַד מִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים, חָטַב עֵצִים וְנָשָׂא אוֹתָם הָעִירָה לִמְכִירָה וּבִמְעַט הַכֶּסֶף שֶׁהָיָה מַרְוִיחַ קָנָה לוֹ פַּת לֶחֶם יְבֵשָׁה. כָּךְ חַי כָּל הַיָּמִים בְּעֹנִי וּבְצִמְצוּם.

וְהָאָח הַבְּכוֹר הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְעַשֵּׁר, קָנָה לוֹ שָׂדוֹת וּכְרָמִים נוֹסָפִים, בָּנָה לוֹ בָּתִּים וְאֶת אָחִיו, אֲשֶׁר מִמֶּנוּ גָזַל אֶת חֶלְקוֹ בִּירֻשַּׁת אָבִיו, שָׁכַח.

יוֹם אֶחָד יָצָא הָאָח הַצָּעִיר לַחְטֹב עֵצִים בַּיַּעַר, וּכְדַרְכּוֹ נִגַּשׁ אֶל אַחַד הָעֵצִים וְהֵחֵל מַכֶּה בּוֹ בְּגַרְזִנּוֹ, פִּתְאֹם נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל רֹאשׁ הָעֵץ וּבֵין עֲנָפָיו רָאָה קַן־צִפֳּרִים גָּדוֹל. נָטַל מַקֵּל, זְרָקוֹ אֶל הַקֵּן פַּעַם, פַּעֲמַיִם וְשָׁלשׁ וְלֹא פָּגַע בּוֹ – אָז יָצָא מֵהַקֵּן עוֹרֵב־הַסְּלָעִים, הֵחֵל מִתְעוֹפֵף מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, הִשִּׁיק בִּכְנָפָיו וּפִתְאֹם קָרָא בְּקוֹל אָדָם:

– אַל־נָא תַּהֲרֹס אֶת קִנִּי, בְּעָמָל רַב בָּנִיתִי אוֹתוֹ לְגוֹזָלַי הָרַכִּים, אַל תַּהֲרֹס אֶת בֵּיתִי – חָזַר וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו – וּבִשְׂכַר זֶה אוֹבִיל אוֹתְךָ אֶל הַר הַשֶּׁמֶשׁ.

וּמַה יֵּשׁ שָׁם בְּהַר־הַשֵֶּׁמֶשׁ?

– אוֹצָרוֹת רַבִּים שָׁם.

– וּמַה הֵם הָאוֹצָרוֹת? – לֹא הֶאֱמִין הָאָח הַצָּעִיר דִבְרֵי הָעוֹרֵב.

– בּוֹא אֵלַי מָחָר הַשְׁכֵּם־הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם תַּעֲלֶה הַחַמָּה וְהָבֵא עִמְּךָ שַׂקִּיק קָטָן, אָז תֵּלֵךְ אַחֲרַי אֶל הַר הַשֶּׁמֶשׁ וְתִרְאֶה מַה הֵם הָאוֹצָרוֹת הַנִּמְצָאִים שָׁם.

– יְהִי כֵן! – אָמַר הָאָח הַצָּעִיר וּפָנָה לְעֵץ אַחֵר. לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר לִפְנֵי הָנֵץ הַשַּׁחַר, לָקַח הָאָח הַצָּעִיר שַׂקִּיק קָטָן וְהָלַךְ אַחֲרֵי הָעוֹרֵב אֶל הַר הַשֶּׁמֶשׁ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל פִּסְגַת הָהָר, עָמַד הָאָח הַצָּעִיר מִשְׁתּוֹמֵם וּמִתְפַּלֵּא וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו: עַפְרוֹת זָהָב, יַהֲלוֹמִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת נָחוּ סָבִיב, הִתְנוֹצְצוּ וְהִבְרִיקוּ וְסִנְוְרוּ אֶת הָעֵינָיִם.

– אַל תְּחַכֶּה – קָרָא הָעוֹרֵב – קַח וְלֵךְ בְּטֶרֶם תַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ.

הָאָח הַצָּעִיר לֹא שָׁהָה זְמַן רַב, מִלֵּא שַׂקִּיקוֹ יַהֲלוֹמִים וְאַבְנֵי־חֵן, הוֹדָה לָעוֹרֵב וְחָזַר לִמְעָרָתוֹ.

עוֹד אוֹתוֹ הַיּוֹם עָזַב אֶת הֶהָרִים וְשָׁב אֶל עִיר מוֹלַדְתּוֹ. שָׁם בָּנָה לוֹ בַּיִת יָפֶה, קָנָה לוֹ חֶלְקַת שָׂדֶה טוֹבָה וְהֵחֵל לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים.

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לָאָח הַבְּכוֹר, כֵּיצַד הִגִּיעַ אָחִיו הַצָּעִיר לְעָשְׁרוֹ, קִנֵּא בּוֹ מְאֹד וְלֹא מָצָא מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁבְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד נָטַל מַקֵּל גָּדוֹל וְרָץ אֶל הָהָר. שָׁם מָצָא אֶת קַן־הָעוֹרֵב וּמִיָּד הֵחֵל זוֹרֵק בּוֹ אֶת מַקְלוֹ. זְרָקוֹ פַּעַם, פַּעֲמַיִם וְשָׁלשׁ – וְלֹא פָּגַע, אָז יָצָא מִן הַקֵּן הָעוֹרֵב וְהֵחֵל מִתְחַנֵּן לְפָנָיו:

– אַל־נָא תַּהֲרֹס אֶת קִנִּי, בְּעָמָל רַב בָּנִיתִי אוֹתוֹ לְגוֹזָלַי הָרַכִּים וּבִשְׂכַר זֶה אוֹבִיל אוֹתְךָ מָחָר עִם הָנֵץ הַשַּׁחַר אֶל הַר־הַשֶּׁמֶשׁ. קַח אִתְּךָ שַׂקִּיק וְאֵיפַת־אֹרֶז אַחַת, וּבוֹא אֵלַי מָחָר לִפְנֵי עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ.

– מָחָר אָבוֹא! קָרָא הָאָח הַבְּכוֹר וְרָץ לְבֵיתוֹ. כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לְבֵיתוֹ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ:

– קְחִי אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל הַסְּדִינִים שֶׁלָנוּ וְתִפְרִי מִמֶּנּוּ שַׂק. וּבְלִבּוֹ חָשַׁב, שַׂקִּיק קָטָן לֹא יַסְפִּיק בִּשְׁבִילִי, רוֹצֶה אֲנִי לָקַחַת מֵאוֹצְרוֹת הַר־הַשֶּׁמֶשׁ כְּכָל שֶׁאוּכַל לָשֵׂאת עַל כְּתֵפָי.

כָּל הַיּוֹם עָסְקוּ הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ בִּתְפִירַת הַשַּׂק וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, אַךְ הֵחֵלוּ עַרְפִלֵי הַלַּיְלָה מִתְפַּזְּרִים וְהַשַּׁחַר עָלָה, יָצָא הָאָח הַבְּכוֹר אַחֲרֵי הָעוֹרֵב אֶל הַר הַשֶּׁמֶשׁ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְרֹאשׁ הָהָר וְרָאָה אֶת עַפְרוֹת הַזָּהָב הָרַבִּים, אֶת הַיַּהֲלוֹמִים הַמִּתְנוֹצְצִים הֲמוֹנִים־הֲמוֹנִים וְאֶת הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת – שָׁכַח אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ, הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם וְהֵחֵל מְמַלֵּא בָּהֶם אֶת שַׂקּוֹ הַגָּדוֹל. בְּתַאֲוָה גְדוֹלָה גָרַף אֶת עַפְרוֹת הַזָּהָב וְאֶת אַבְנֵי הַחֵן אֶל שַׂקּוֹ וְרָצָה לְמַלֵּא אוֹתוֹ עַד קְצוֹתָיו.

– אַל תִּשְׁתַּהֶה – קָרָא הָעוֹרֵב – יַסְפִּיק לְךָ. רוּצָה מַהֵר הַבַּיְתָה, פֶּן תַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ וְתִשְׂרֹף אוֹתְךָ בְּקַרְנֶיהָ הַלוֹהֲטוֹת.

אוּלָם הָאָח הַבְּכוֹר לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ. הוּא רָצָה לְמַלֵּא אֶת שַׂקּוֹ הַגָּדוֹל עַד גֹּדֶשׁ. הִשְׁתַּטַּח עַל הָאָרֶץ וְהוֹסִיף לֶאֱסֹף מִן הַזָּהָב וְהָאֲבָנִים…

בֵּינְתַים עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ, מִיָּד הִרְגִּישָׁה בָּאָדָם הָעוֹמֵד עַל הָהָר וְהוּא כֻּלוֹ לוֹהֵט מִתַּאֲוַת הַכֶּסֶף – שָׁלְחָה צְרוֹר קַרְנַיִם בּוֹעֲרוֹת וְשָׂרְפָה אוֹתוֹ. – –

הָאָח הַבְּכוֹר הָיָה לְגַל אֵפֶר – אָז הֵנִיעַ הָעוֹרֵב בִּכְתֵפָיו וְקָרָא: – זֶה סוֹפוֹ שֶׁל אָדָם הָרוֹצֶה לָקַחַת אֶת הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ. – פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וְעָף אֶל קִנּוֹ.