וְהָיָה כִּי תִמְצְאוּ מְגִלַּת לְבָבִי

בֶּעָפָר תִּתְפַּלָּשׁ,

וַאֲמַרְתֶּם כֹּה: הָיָה אִישׁ תָּמִים וּפָשׁוּט,

וְעָיֵף וְחַלָּשׁ.

וַיְהִי הָאִישׁ עוֹשֶׂה וְחַי לוֹ לְתֻמּוֹ,

וְנֶחְבָּא אֶל כֵּלָיו,

וּמְקַבֵּל בִּדְמָמָה, בְּלִי בְרָכָה וּקְלָלָה,

הַבָּא לוֹ מֵאֵלָיו.

וַיֵּצֵא הָאִישׁ וַיְהִי עוֹבֵר לְתֻמּוֹ,

וּנְתִיבוֹ לֹא-עִקֵּשׁ;

מִקְּטַנּוֹת לֹא-בָרַח וּגְדוֹלוֹת לֹא-פִלֵּל,

וּנְצוּרוֹת לֹא-בִקֵּשׁ.

וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ בָּאוּ, לֹא קְרוּאוֹת, הַגְּדוֹלוֹת

וּבְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ –

וַיַּעֲמֹד הָאִישׁ וְהוּא מַבִּיט מִשְׁתָּאֶה,

וַיִּקֹּד וַיֵּלֶךְ.

וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ דָּפְקוּ עַל-פִּתְחוֹ הַנְּצוּרוֹת –

וְהוּא לֹא אֲסָפָן,

וַיְתָעֵב כְּאֶחָד עֹז נֶפֶשׁ הַכְּלָבִים

עִם-צִדְקַת לֵב שָׁפָן.

וַעֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה לָאִישׁ הַהוּא הָיְתָה,

וְלָהּ אֶשְׁנָב קָטָן,

וַתְּהִי לוֹ לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא-יָדַע בָּהּ מַלְאָךְ,

וְלֹא-שָׁלַט בָּהּ שָׂטָן.

וְלָאִישׁ תְּפִלָּה אַחַת, וְהָיָה בַּצַּר לוֹ,

וַיְהִי עוֹלֶה שָׁמָּה,

צוֹנֵחַ לָאֶשְׁנָב וְרוֹעֵד וְלוֹהֵט –

וּמְפַלֵּל בִּדְמָמָה.

וַתֶּאֱרַךְ הַתְּפִלָּה כַּאֲרֹךְ יְמֵי חַיָּיו,

אַךְ אֵל עֶלְיוֹן לֹא-רָצָהּ.

אֶת-לֹא-בִקֵּשׁ לוֹ נִתַּן, וְהָאַחַת שֶׁבִּקֵּשׁ –

אוֹתָהּ לֹא-מָצָא.

וְהָאִישׁ עַד-יוֹם אַחֲרוֹן לֹא-נוֹאַשׁ מֵרַחֲמִים

וְנַפְשׁוֹ הוֹחִילָה,

וּלְבָבוֹ הִתְפַּלֵּל, הִתְפַּלֵּל וַיָּמָת

בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה.

תמוז, תר"ע.