זָקֵן אֶחָד הָיָה בָּאָרֶץ וְלוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים.
כְּשֶׁקָּרְבוּ יָמָיו לָמוּת,
קָרָא לַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו וְהֵם עָמְדוּ סָבִיב לְמִטָּתוֹ.
בִּקֵּשׁ לְהָבִיא לְפָנָיו עֲשָׂרָה חִצִּים קְשׁוּרִים בַּחֲבִילָה.
נָתַן הַזָּקֵן אֶת צְרוֹר הַחִצִּים לְכָל אֶחָד מִבָּנָיו וּבִקְּשָׁם לְשָׁבְרוֹ.
נִסּוּ הַבָּנִים, בְּזֶה אַחַר זֶה, לִשְׁבֹּר אֶת צְרוֹר הַחִצִּים וְלֹא יָכְלוּ.
אָמַר לָהֶם לְפָרֵק אֶת הַחֲבִילָה
וְלָתֵת חֵץ בִּידֵי כָּל אֶחָד מֵהַבָּנִים עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁבְּרוֹ.
שָׁבַר כָּל בֵּן בְּקַלּוּת אֶת הַחֵץ שֶׁבְּיָדוֹ.
הֵבִינוּ הַבָּנִים אֶת תּוֹרַת אֲבִיהֶם,
שֶׁאִם יִהְיוּ מְאֻחָדִים בְּאַחֲוָה, שׁוּם כֹּח שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִשְׁבְּרֵם,
וְאִם יִהְיוּ נִפְרָדִים, אִישׁ לְנַפְשׁוֹ,
יִשָּׁבֵר כָּל אֶחָד מֵהֶם מִכָּל צָרָה.